פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
5445/09 - א'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקשים:
1. עזבון המנוח חוסין מוחמד מוסטפא קרעאווי
מחאמיד
2. יורשי המנוח מוחמד חוסין קרעאוי מחאמיד
3. עזבון המנוח רסמי חוסין מוחמד קרעאוי מחאמיד
נ ג ד
המשיבים:
1. האפוטרופוס לנכסי נפקדים
2. רשות הפיתוח
3. חברת הימנותא בע"מ
4. עז' המנוח סולימאן אחמד קרכאווי
5. עז' המנוח עבדאלכרים עומר טאהא קרעאווי
בקשה להארכת מועד להגשת עתירה
לדיון נוסף
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.
1.פסק הדין, נשוא בקשה זו, ניתן בתום דיון שהתקיים ביום 25.5.2009. בפסק הדין נדחה ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה לדחות את בקשת המבקשים לבטל פסק דין שניתן עשרות שנים קודם לכן. בדחותו את הערעור קבע בית המשפט כי השגה זו צריכה רשות וזו לא נתבקשה ולא ניתנה וממילא לא היה מקום לתיתה, כיוון שהמחלוקת נשוא השגה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא הייתה הצדקה לגוף הדברים להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי.
2.
הבקשה שלפניי הוגשה ביום 30.6.2009. נטען בה ארוכות לגוף המחלוקת נשוא הבקשה. כך, פורט בהרחבה הרקע העובדתי החל בפסק הדין משנת 1967, פסקי הדין בערכאות השונות והטיעונים המופנים נגדם. כן נטען כי סיכויי המבקשים להצליח בבקשה לדיון נוסף טובים. יחד עם זאת, הבקשה אינה כוללת הסבר כלשהו לשיהוי בהגשת ההליך.
3.
תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי עתירה לדיון נוסף תוגש תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. עוד נקבע בתקנה זו, כי רשם רשאי להאריך את המועד, אם הראה המבקש טעם מיוחד לכך. דרישה זו אמנם דומה לדרישה הקיימת ברגיל בהליכים אזרחיים לביסוסו של טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אך בכל הנוגע למתן ארכה לצורך הגשתה של עתירה לדיון נוסף, ננקטת גישה קפדנית ומצמצת (ראו, המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב (3) 699). אכן, יישומה של הדרישה לטעמים מיוחדים "נעשה באורח נוקשה יותר" מאשר במסגרת בקשה למתן ארכה לפי תקנה 528 לתקנות (בשג"צ 4623/00 חדד נ' היועצת המשפטית הראשית במשרד הבריאות (לא פורסם, 3.10.2000); בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 26.12.2001); בש"א 8810/05 פרפרה נ' גולדו (לא פורסם, 25.12.2005)). גישה זו נובעת מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף, חריג במסכת ההתדיינות הרגילה. ייחודו של ההליך מקים צורך מוגבר להגן על ציפיות בעל הדין שכנגד ועל האינטרס הציבורי בדבר סופיות ההליכים.
4.
על רקע אמות מידה אלה, ובשים לב לגישה הקפדנית והמצמצמת הנהוגה בבקשות מסוג זה, איני סבורה כי ניתן להיעתר לבקשה. פסק הדין ניתן ביום 25.5.2009 במעמד הצדדים. לדברי המבקשים, הם קיבלו עותק ממנו באמצעות הפקסימיליה ביום 31.5.2009. הבקשה שלפניי הוגשה למעלה מחודש לאחר מתן פסק הדין. לא הועלה בה טעם כלשהו לעיכוב האמור, לא כל שכן "טעם מיוחד" מוגבר, כנדרש לעניין דיון נוסף. יתרה מכך, וזה העיקר בעיניי, לא מצאתי כי סיכויי ההליך מצדיקים היעתרות לבקשה. עיון בפסק הדין מעלה כי לא נפסקה בו כל הלכה שעומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה יש מקום להורות על קיומו של דיון נוסף. על כן, בהתאם לאמות המידה של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, סיכוייו של ההליך קלושים, וזאת בלשון המעטה.
הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ג תמוז
תשס"ט (5.7.2009).
גאולה לוין
ר ש מ ת