בש"א 6290/09 עזבון המנוח חוסין מוחמד מוסטפא קרעאווי מחאמיד נ. האפוטרופוס

1.

ביום 25.5.09 ניתן בבית משפט זה פסק דין שדחה ערעור שהגישו המערערים דכאן (ע"א 7525/06). המערערים הגישו ביום 30.6.09 בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. הבקשה נדחתה על ידי כבוד הרשמת (ג' לוין) ביום 5.7.09. הערעור דנא מופנה נגד החלטה זו.

2.

דינו של הערעור להידחות. המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא 14 ימים מיום פסק הדין (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). כפי שציינה כבוד הרשמת, בקשות להארכת מועד לדיון נוסף נבחנות בצורה קפדנית מאשר בקשות אחרות להארכת מועד. זאת ועוד, הכלל הוא שמונים את התקופה של 14 ימים מיום מתן פסק הדין גם אם בעלי הדין לא נכחו בשימוע ופסק הדין הומצא במועד מאוחר יותר (למשל, בש"א 7155/06 בן יונה נ' אינסל (לא פורסם, 3.10.06)). המערערים טוענים כי הם קיבלו את פסק הדין ביום 31.5.06. לאור העובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 30.6.04, אין זה משנה באופן מהותי אם מונים את התקופה מיום מתן פסק הדין או מיום המצאתו למערערים.

3.

בחינה של העניין עצמו מגלה שאין כל סיכוי לעתירה לדיון נוסף. פסק דינו של בית משפט זה מיום 25.5.06 משתרע על פני חצי עמוד. לא רק שלא נפסקה בו הלכה הסותרת הלכה קודמת, ולא רק שלא נפסקה בו הלכה חדשה או בעלת חשיבות, אלא שלא נפסקה בו הלכה כלל. בית המשפט החליט לדחות את הערעור מן הטעם שלמערערים לא עמדה זכות ערעור, אלא הם היו צריכים להגיש בקשת רשות ערעור. זאת, שכן השגתם בערעור הופנתה נגד החלטה של בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לביטול פסק דין. הכלל כי דרך התקיפה הנכונה במקרה כזה הינה בקשת רשות ערעור הוא כלל ידוע מקדמת דנא.

4.

משמתברר כי לעתירה לדיון נוסף אין סיכוי, אין זה משנה כלל מהם הטעמים בגינם לא הוגשה העתירה לדיון נוסף במועד. יצויין, כי המערערים טוענים שבשל מצבם הרפואי קשה היה להם להבין את משמעותו של פסק הדין שניתן בבית משפט זה. אצין, כי הטעמים שהובאו אינם מספיקים לכאורה לשם הארכת מועד, אפילו היה לעתירה סיכוי ממשי.

5.

אשר על כן, הנני מחליט לדחות את הערעור בלא שנדרשה תשובה.