בש"א 8566/07 שולמית בכור נ. מרדכי (מוטי) ששון-ראש עיריית חולון

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית משפט זה מיום 20.9.2007 בו נפסק כי החלטת המשיב שלא ליתן למבקשים רישיון רוכלות הינה החלטה סבירה. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 11.10.2007. בבקשה טוענת באת-כוחם של המבקשים כי הינה עורכת דין יחידה במשרדה וכי קיים עומס במשרד. היא טוענת כי בשל ימי החג מאז מתן פסק הדין, מעט הזמן שעמד לרשותה לא אפשר לה לסיים את הבקשה. עוד נטען כי המבקשים נמצאים במצב כלכלי קשה ביותר ודרוש להם זמן נוסף לגייס כספים עבור שכר הטרחה והפקדת הערבון. לפיכך מתבקשת ארכה של 15 ימים נוספים להגשת הבקשה לדיון נוסף. המשיב מתנגד לבקשה.

2.

מרוץ המועדים להגשת הבקשה לדיון נוסף החל מעת מתן פסק הדין, ביום 20.9.2007. פגרת בתי המשפט, גם היא אינה עוצרת את מניין הימים להגשת ההליך. מכאן שהבקשה שלפניי הוגשה בחלוף המועד להגשת הליך. נקודת המוצא לדיון נמצאת בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984. תקנה זו קובעת, כי עתירה לדיון נוסף תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, "אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך". דרישה זו דומה לדרישה הקיימת ברגיל לביסוסו של טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בכל הנוגע למתן ארכה לצורך הגשתה של עתירה לדיון נוסף, נפסק כי יש לנקוט "גישה קפדנית ומצמצת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כב (3) 699), וכי יישומה של הדרישה לטעמים מיוחדים "נעשה באורח נוקשה יותר" מאשר במסגרת בקשה למתן ארכה לפי תקנה 528 (בשג"צ 4623/00 חדד נ' היועצת המשפטית הראשית במשרד הבריאות (לא פורסם, 3.10.2000); בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 26.12.2001). גישה זו נובעת מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף.

3.

על רקע אמות מידה אלה, ובשים לב לגישה הקפדנית והמצמצמת הנהוגה בבקשות מסוג זה, איני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה. בבקשה, שאינה נתמכת בתצהיר, נטען בצורה כוללת לעומס עבודה ולצורך בגיוס כספים. אין בטענות אלה כדי להעמיד "טעם מיוחד" כנדרש. עומס במשרדה של באת-כוח המבקשים אינו מהווה טעם מיוחד למתן ארכה ומכל מקום אין בו כדי להבהיר מדוע לא הוגשה בקשה כאמור בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך (ראו, בש"א 9977/06 כנעני נ' מנהל מס שבח מקרקעין ירושלים (לא פורסם, 11.3.2007). גם הסדרת הייצוג, ככל שנדרשה הסדרה מחודשת, אינה מצדיקה מתן ארכה, בפרט בהתחשב בכך שהמבקשים היו מיוצגים במסגרת הערעור. לא כל שכן כאשר כלל לא הובהר כיצד הצורך בגיוס כספים עבור שכר טרחה והפקדת ערבון גרם לעיכוב בהגשת הבקשה. לבסוף , עיון בחומר המצוי בתיק מעלה כי על פני הדברים אין ההליך מגלה עילה לקיומו של דיון נוסף. בפסק הדין אמנם נתגלעו חילוקי דעות בין השופטים בשאלה של פרשנות תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), תשס"א-2000. אולם על פני הדברים לא מצאתי כי ניתנה במסגרת פסק הדין הלכה אשר מפאת קשיותה, חידושה או היותה סותרת הלכה קודמת, מצדיקה קיומו של דיון נוסף. אציין כי בבקשה לפניי המבקשים לא הציגו טיעון כלשהו לעניין סיכויי ההליך. סיכומו של דבר, בשים לב לייחודו של ההליך, משלא הוגשה בקשה למתן ארכה בתוך המועד להגשת ההליך ובהעדר הסבר מפורט לעיכוב הגשת ההליך, וכן בהתחשב בסיכוייו של ההליך, איני מוצאת הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.