פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
3774/18
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
אמיר מנור
נ ג ד
המשיבים:
1. צה"ל
2. מפקד מיטב
3. ראש ענף עצמה בצה"ל
ערעור על החלטת רשם
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 24.4.2018 במסגרתה נדחתה בקשת המערער למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 8648/17 מיום 13.12.2017.
הסבריו של המערער להגשת בקשתו באיחור ביום 9.1.2018 – 12 יום לאחר חלוף המועד להגשת העתירה – רבים הם, אך אף אחד מהם אינו משכנע.
הלכה היא לפנינו כי בבקשות למתן ארכה להגשת עתירה לקיום דיון נוסף, לא זו בלבד שעל העותר לעמוד ברף של "טעם מיוחד", אלא אופיו המיוחד של ההליך מחייב נקיטת "גישה קפדנית ומצמצמת" (ראו: בש"א 536/18 פלוני נ' פלונית (31.1.2018); בשג"ץ 3621/14 עופר נ' נציבות תלונות הציבור על השופטים (4.11.2014); בש"א 5431/13 רונית דגלי אומות בע"מ נ' שטן (20.01.2014); בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה (26.12.2001)). יישום מבחן זה בענייננו מוביל למסקנה חד-משמעית כי אין מקום להעניק למערער את מבוקשו.
אך מעבר לכך, עיון בפסק דינו של בית המשפט מיום 13.12.2107 מושא העתירה לדיון נוסף מגלה כי סיכויי העתירה להתקבל נמוכים מאוד. בית המשפט דחה על הסף את עתירתו של המערער שטען כי אין זה בסמכותם של המשיבים לצוות עליו להתייצב לשירות צבאי, וזאת מבלי שראה צורך לקיים דיון בעניין. דחיית העתירה הייתה גם לגופו של עניין וגם בהתייחס לחוסר ניקיון כפיים של המערער שעשה דין לעצמו ולא התייצב לשירות כפי שהצטווה בצו הגיוס. המערער אף הוּתרָה במסגרת החלטת בית המשפט שניתנה ביום 27.11.2017 למעלה משבועיים לפני מתן פסק הדין שעליו להתייצב לשירות, אך המערער עמד על שלו ולא שעה להתראה.
על כן, אף אם היה מקום לקבל את טענת המערער כי לא זנח את רצונו להשיג על פסק הדין בשלב כלשהו, ואף אם היה מקום לקבל את עמדתו כי נקט בהליכים שונים, כולל פנייה לקבלת מידע והגשת ערר וכיו"ב לפני הגשת בקשתו למתן ארכה, וכי יש באלו כדי להצביע על רצונו של המערער להתנגד לגיוסו, אין באלו לרפא את הפגם בהגשת העתירה לדיון נוסף באיחור או כדי להגדיל את סיכויי עתירתו להתקבל.
הערעור נדחה.
ניתן
היום, י"ג בסיון התשע"ח (27.5.2018).
ש ו פ ט