בבית המשפט העליון
בשג"ץ
1586/20
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
פלוני
נ
ג
ד
המשיבים:
1.בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים
2.בית הדין הרבני האזורי בחיפה
3. פלוני
ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בבשג"ץ 1065/20 מיום 11.2.2020
בשם המערער:
בעצמו
פסק דין
לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן
בבשג"ץ 1065/20 מיום 11.2.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד לצורך הגשת בקשה לדיון נוסף.
1.
ביום 2.1.2020 נדחתה על הסף עתירה שהגיש המערער בבג"ץ 8287/19 נגד החלטות ופסקי דין שניתנו על ידי בתי דין רבניים במסגרת הליכים שהתקיימו בינו לבין גרושתו (להלן: פסק הדין ). ביום 9.2.2020 הגיש המערער בקשה להארכת מועד עד ליום 1.3.2020 לצורך הגשת בקשה לדיון נוסף בפסק הדין. בבקשה טען המערער כי הוא מייצג את עצמו, ולכן טעה בתום לב לחשוב שהמועד להגשת בקשה לדיון נוסף זהה למועד להגשת ערעור, היינו 30 יום ממועד מתן פסק הדין. כמו כן העלה המערער טיעונים לגופו של התיק העיקרי. ביום 11.2.2020 דחתה הרשמת את הבקשה תוך שציינה כי לא עלה בידי המערער להציג במקרה זה "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת. עוד נקבע כי בקשת המערער חסרה פירוט באשר לפעולות שננקטו על ידו על מנת לברר מה הם הכללים והמועדים החלים בהליך מסוג זה, וכי לא הוכח שהטעות הנטענת הייתה בלתי נמנעת באורח סביר. בנוסף צוין כי לאחר עיון בפסק הדין, ממילא לא נראה כי הוא נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים בהם קמה הצדקה לערוך בירור נוסף בעניינו של המערער. מכאן הערעור שלפנַי.
2.
בערעור חוזר המערער על טענותיו וטוען כי טעותו נעשתה בתום לב ומאחר שהוא לא מיוצג. עוד טוען כי שגתה הרשמת כאשר קבעה כי עניינו לא עולה בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם יש מקום לערוך דיון נוסף בפסק הדין.
3.
דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים כגון דא הינו רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (בש"מ 7307/19 יזרעאלי נ' מועצה מקומית קרית טבעון (7.11.2019)). הערעור אינו מגלה כל עילה להתערבות בהחלטת הרשמת המנומקת.
4.
תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 קובעת כי עתירה לדיון נוסף "תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך". הלכה היא כי בבקשות למתן ארכה להגשת עתירה לקיום דיון נוסף, לא זו בלבד שעל העותר לעמוד ברף של "טעם מיוחד", אלא אופיו המיוחד של ההליך מחייב נקיטת "גישה קפדנית ומצמצמת" (ראו למשל: בשג"ץ 3774/18
אמיר מנור נ' צה"ל (27.5.2018)). על בעל דין מוטלת האחריות לברר את הכללים בעניין המועדים להגשת הליכים בדין ובפסיקה, ואין בטעותו הנטענת של המערער כדי להוות "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת (בש"מ 7312/19 צבי נ' מועצת עיריית ירושלים
(13.11.2019)).
5.
מעבר לכך, עיון בפסק הדין מגלה כי סיכויי העתירה נמוכים מאוד. המערער עתר נגד 16 החלטות ופסקי דין שונים של בתי דין רבניים בעניין הסדרי שהות של קטין וחלוקת משאבים בין בני זוג בעקבות גירושין. בית המשפט דחה על הסף את העתירה בקובעו כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, וההתערבות בהן מוגבלת למקרים חריגים. ודאי במקרה זה כאשר כלל טענות המערער הן בעלות אופי ערעורי מובהק ונטועות בעובדות הסכסוך הקונקרטי בינו לבין גרושתו. על רקע ההלכה הפסוקה בדבר אמת המידה למתן דיון נוסף, הרי שקשה לראות כיצד הבקשה עומדת באמת מידה זו.
דין הערעור אפוא להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן
היום, י"ג באדר התש"ף (9.3.2020).
ש ו פ ט