פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
754/17
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשות:
1.
עומרים חברה לבנין בע"מ
2. עומרי עאהד-חברה לבנין בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
ברגיג דור בניה מתקדמת בע"מ
2. א.י.ה פרסום חוצות 1992 בע"מ
3. א.י פרסום חוצות בע"מ
4. א.ב גני חוף בע"מ
5. יצחק דיין
6. אילונית פרוייקטים תיירותיים בע
7. פאן סאנרייז בע"מ
8. אריה רובינשטיין
9. קיבוץ אילות
10. בנק דיסקונט לישראל
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 6170/14 מיום 5.12.2016 בו נדחה ערעור שהגישו המבקשות.
הבקשה הוגשה כחודש לאחר שחלף המועד להגשת העתירה, אשר להגשתה נתונים היו למבקשות כידוע חמישה-עשר ימים (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, תשמ"ד-1984).
הטעם העומד ביסוד הבקשה הוא הגשתה של בקשה לעיון חוזר בפסק הדין ולביטולו. המבקשות ציינו כי בקשה כאמור הוגשה על ידן ביום 20.12.2016 וכי ההחלטה מיום 3.1.2017, הדוחה את הבקשה, הומצאה לידיהן ביום 5.1.2017. עוד מציינות המבקשת כי ביום 16.1.2017 הגישו למותב בקשה נוספת, וגם זו נדחתה בהחלטה מיום 17.1.2017. המבקשות טוענות כי לו בית המשפט היה נעתר לבקשותיהן הגשת העתירה היתה מתייתרת וכל שביקשו הוא "למצות את זכותם החוקית לביטול פסק הדין".
2.לאחר עיון בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה למתן ארכה להגשת העתירה המצורפת לבקשה (המופנית כלפי פסק הדין וכלפי ההחלטות מיום 3.1.2017 ומיום 17.1.2017).
בחירתן של המבקשות להגיש בקשות לביטול פסק הדין אינה מקנה להן ארכה, וודאי שלא ארכה אוטומטית, להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק הדין. אם נאמר אחרת יוכל כל בעל דין להאריך באופן בלתי מוגבל את פרק הזמן הקבוע בדין להגשת העתירה (וכזכור מדובר בפרק זמן קצר של 15 ימים) (ראו: עע"מ 4877/11 זיסמן נ. משרד הפנים מחוז ת''א ועדת ערר מחוזית
(26.2.2013); דנ"מ 5304/16 בן שלמה נ' משרד הפנים-ועדה מחוזית לתכנון ולבניה (18.7.2016). והשוו: בש"א 5431/13 רונית דגלי אומות בע"מ נ. שטן (20.1.2014)). עוד יצוין כי טענת המבקשות לפיה ביקשו למצות את "זכותן החוקית לביטול פסק הדין" מעוררת קושי, שכן בדין לא קבוע הליך של בקשה לביטול פסק-דין. הדרך בה היה על המבקשות לילך אם לא השלימו עם פסק דין שניתן בידי מותב תלתא בבית משפט זה היא הגשת עתירה לדיון נוסף, וזאת בתוך סד הזמנים אשר נקבע בדין.
לאמור אוסיף כי משך האיחור בהגשת העתירה על פסק הדין אינו זניח (כחודש ימים); כי בפסיקה הוחלה גישה קפדנית ומצמצמת בבחינת בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף, וזאת נוכח אופיו המיוחד של הליך הדיון הנוסף השמור למקרים נדירים וחריגים (ראו בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 2 (26.12.2001)); וכי על פני הדברים סיכויי העתירה שהגשתה מתבקשת - עתירה לדיון נוסף בפסק דין הדוחה ערעור מכוח הוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בה מועלות בין היתר השגות על החלתה של הוראת התקנה הנ"ל - אינם תומכים אף הם במתן הארכה.
מטעמים אלו, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ז בניסן התשע"ז (23.4.2017).
ליאת
בנמלך
ר
ש מ ת