פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
3737/17
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקש:
רוני כדורי
נ ג ד
המשיבים:
1.
שר הביטחון
2. מנהל אגף השיקום, משרד הביטחון
3. יו"ר הוועדות הרפואיות משרד הביטחון
4. קצין התגמולים, משרד הביטחון, אגף השיקום
בקשה להארכת מועד
החלטה
לאחר שעיינתי בבקשתו של המבקש למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף, בתגובת המשיבים, בתשובת המבקש (אותה מצאתי לקבל לרישום) ובחומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.
פסק הדין אשר לדיון נוסף בו מעוניין המבקש לעתור - פסק דין בבג"ץ 2663/16 הדוחה עתירה שהגיש על הסף - ניתן ביום 18.4.2017. המבקש רשאי היה להגיש עתירה לדיון נוסף בתוך חמישה-עשר ימים ממועד מתן פסק הדין (וזאת בניגוד לסברתו כי רשאי היה הוא להגישה בתוך חמישה עשר ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו, ראו בש"א 3991/16 בשארה נ' עזבון עפיפה אנדראוס ג'רייס (19.7.2016) והאסמכתאות המובאות שם). המבקש, המיוצג בידי עורך דין, בחר שלא להגיש עתירה במועד (ובמאמר מוסגר אעיר כי על פי התרשומת בתכנת "ניהול התיקים" ביום 18.4.2017 הודע לו על מתן פסק הדין) וחלף זאת הגיש ביום 23.4.2017 בקשה לביטול פסק הדין. בקשתו זו נדחתה ביום 7.5.2017.
לטענת המבקש יש למנות את הימים הנתונים להגשת העתירה ממועד מתן ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין. טענה זו לא ניתן לקבל, ועמדתי על כך בהחלטה אשר ניתנה על ידי לאחרונה:
"בחירתן של המבקשות להגיש בקשות לביטול פסק הדין אינה מקנה להן ארכה, וודאי שלא ארכה אוטומטית, להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק הדין. אם נאמר אחרת יוכל כל בעל דין להאריך באופן בלתי מוגבל את פרק הזמן הקבוע בדין להגשת העתירה (וכזכור מדובר בפרק זמן קצר של 15 ימים) (ראו: עע"מ 4877/11 זיסמן נ. משרד הפנים מחוז ת''א ועדת ערר מחוזית (26.2.2013); דנ"מ 5304/16 בן שלמה נ' משרד הפנים-ועדה מחוזית לתכנון ולבניה
(18.7.2016). והשוו: בש"א 5431/13 רונית דגלי אומות בע"מ נ. שטן (20.1.2014)). עוד יצוין כי טענת המבקשות לפיה ביקשו למצות את "זכותן החוקית לביטול פסק הדין" מעוררת קושי, שכן בדין לא קבוע הליך של בקשה לביטול פסק-דין. הדרך בה היה על המבקשות לילך אם לא השלימו עם פסק דין שניתן בידי מותב תלתא בבית משפט זה היא הגשת עתירה לדיון נוסף, וזאת בתוך סד הזמנים אשר נקבע בדין" (בש"א 754/17 עומרים חברה לבנין בע"מ נ' ברגיג דור בניה מתקדמת בע"מ (23.4.2017)).
דברים אלו יפים גם לבקשה הנוכחית. הפועל היוצא של האמור הוא כי ככלל עצם הגשתה של בקשה לביטול פסק דין אינה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף. עוד אוסיף כי המבקש לא פירט טעם אחר לאיחור בהגשת העתירה, וממילא לא הרים את הנטל החל בעניין, בפרט בהתחשב בגישה הקפדנית והמצמצמת הנוהגת עימנו בבחינת בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף. דברים אלו מקבלים משנה תוקף היות וגם בגלגולו הקודם של ההליך (בעתירה ניתן פסק דין שבוטל) התבקשה ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף ובהחלטה שניתנה בעניין (החלטה מיום 28.6.2016 בבש"א 5083/16) ציינתי מפורשות כי הגשת בקשה לעיון חוזר אינה בבחינת "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה. למרות זאת בחר המבקש לשוב ולנקוט בדרך דיונית זו, ולא הגיש עתירה במועד הקבוע בדין. כן אעיר כי המבקש עתר למתן ארכה להגשת העתירה עד ליום 30.8.2017, והטעמים עליהם עמד בבקשה ובתשובה לתגובה אינם מצדיקים מתן ארכה ממושכת כמבוקשו.
לאמור יש להוסיף כי בפסק הדין נדחתה העתירה שהגיש המבקש על הסף על יסוד הקביעה כי נתון למבקש סעד חלופי. בפסק הדין לא נקבעה כל הלכה חדשה, וממילא קשה לומר כי נפסקה בגדרו הלכה ה"עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון" או "שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין" קמה הצדקה לערוך דיון נוסף בפסק הדין (ראו לשון סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לפיכך סיכויי העתירה שהגשתה מתבקשת אינם תומכים, על פניהם, בהיעתרות לבקשה.
לבסוף אציין כי לא נעלם מעיני שבניגוד לעמדת המשיבים הבקשה הוגשה טרם שהמועד להגשת העתירה חלף, אולם בנסיבות המתוארות - ובפרט משלא הוצגו "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה ומשסיכויי ההליך אינם טובים על פניהם - סבורה אני כי אין בטעם זה, כשהוא עומד כשלעצמו, כדי להצדיק מתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף.
מטעמים אלו הבקשה נדחית.
בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו
באייר התשע"ז (22.5.2017).
ליאת
בנמלך
ר
ש מ ת