בשג"ץ 7410/13 שמעון גפסו נ. התנועה לאיכות השלטון

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 4921/13 ואח', אשר ניתן בהרכב מורחב של שבעה שופטים. בפסק הדין התקבלו ברוב דעות (של שישה שופטים, כנגד דעתו החולקת של כב' הנשיא א' גרוניס) ארבע עתירות - שתיים מהן הוגשו בעניינו של המבקש, אשר כיהן כראש עיריית נצרת עילית ושתיים מהן הוגשו בעניינו של מר יצחק רוכברגר, אשר כיהן כראש עיריית רמת השרון - ונקבע כי נוכח כתבי אישום התלויים ועומדים נגדם יועברו הם לאלתר מתפקידם כראשי עיר, אך לא נמנעה התמודדותם של השניים בבחירות שהתקיימו ביום 22.10.2013.

בשל לוח הזמנים שהתחייב בנסיבות העניין עיקרי פסק הדין ניתנו ביום 17.9.2013 ללא נימוקים, והנימוקים המפורטים פורסמו ביום 14.10.2013.

בבקשה שבפניי, אשר הוגשה ביום 31.10.2013, מתבקשת ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף עד ליום 30.11.2013. המבקש עומד בבקשתו על החשיבות הציבורית של הסוגיה נשוא פסק-הדין ועל השלכותיה. המבקש הוסיף כי יש למנות את הימים הנתונים להגשת ההליך ממועד פרסום הנימוקים וכי נדרשת ארכה להכנת העתירה נוכח היקף הסוגיה וכן משנוצר צורך להמתין ולבחון את "פסק דינו של הבוחר" טרם הגשתה, וזאת על יסוד האמור בדעת המיעוט של כב' הנשיא א' גרוניס. עוד טוען המבקש כי רק לאחר שהסתבר כי נבחר לכהן בשנית כראש עיר ניתן לומר כי הוא בעל עניין של ממש בעתירה, וכן ציין כי מותב נוסף אשר לא נמנה עם שופטי ההרכב הביע במסגרת הליך אחר דעה התומכת בעמדת המיעוט שבפסק-הדין, דבר המלמד על הצורך בהרחבת ההרכב.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובטיעוני המבקש מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

הצדק עם המבקש כי יש למנות את הימים אשר היו נתונים להגשת עתירה לדיון נוסף למן המועד בו ניתן פסק הדין המלא ופורסמו נימוקיו, דהיינו מיום 14.10.2013. מכאן כי המועד להגשת ההליך חלף ביום 29.10.2013.

המבקש ציין בבקשתו, אשר הוגשה כאמור ביום 31.10.2013, כי נעשה על ידו ניסיון להגיש את הבקשה עוד ביום 27.10.2013, ובדיקה עם מזכירות בית המשפט העלתה כי אכן נעשה ניסיון כאמור ולמחרת היום, ביום 28.10.2013, הודע לבאת כוח המבקש כי הבקשה נדחתה מן המרשם בשל אי עמידה בנהלים, בין היתר משלא צוין מועד אשר עד אליו מתבקשת

הארכה. הבקשה תוקנה כעבור שלושה ימים נוספים, ועל כן הוגשה היא לבסוף רק ביום 31.10.2013, יומיים לאחר חלוף המועד להגשת העתירה.

מכל מקום, גם אם אלך לקראת המבקש ואראה את מועד הגשת הבקשה ביום 27.10.2013, הרי שהמבקש לא יוכל להיבנות בנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה זה מהגשת הבקשה להארכת המועד טרם חלוף המועד הקבוע בדין להגשת העתירה לדיון נוסף.

3.

פרק הזמן הנתון להגשת עתירה לדיון נוסף קבוע בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות דיון נוסף ), ולפיו יש להגיש את העתירה, על נימוקיה, בתוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין. המדובר בפרק זמן קצר יחסית והפסיקה עמדה לא אחת על כך כי "פרק הזמן הקצר, כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" (בש"א 7155/06 בן-יונה נ' עו"ד יניב איסל (3.10.2006)). ביטוי לגישה זו ניתן לראות גם בפסיקה ולפיה מקום בו מוגשת בקשה לתיקון פסק-דין וזו מתקבלת, יש למנות את הימים להגשת העתירה לדיון נוסף למן מועד מתן פסק הדין ולא למן מועד התיקון (בש"א 7622/12 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , פסקה 9 (11.11.2012)).

אמנם על פי תקנה 4 לתקנות דיון נוסף ניתן להאריך את המועד להגשת העתירה "אם הראה העותר טעם מיוחד לכך", אך בהמשך לקביעות המחוקק ולהלכה בדבר סד הזמנים הנתון להגשת עתירה לדיון נוסף

- הנובעות כאמור מאופיו המיוחד של ההליך, השמור למקרים נדירים וחריגים - ננקטת בפסיקה גישה קפדנית ומצמצמת גם לעניין קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו למשל: בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 2 (26.12.2001); בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (13.9.2009)).

איני סבורה כי הטעמים אותם העלה המבקש בבקשתו עולים כדי "טעם מיוחד" המצדיק ליתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף, וודאי שלא לתקופה הממושכת אשר נתבקשה (ביחס לתקופת חמישה-עשר הימים הנתונה כאמור להגשתה).

פסק הדין נשוא ההליך אכן עוסק בסוגיה מורכבת ובעלת חשיבות ציבורית רבה. עם זאת הליך הדין הנוסף מיועד על פי טבעו לבירור סוגיות מורכבות והלכות אשר מפאת חשיבותן, קשיותן או חידושן, או בשל היותן סותרות הלכה קודמת, מצדיקות ליבון נוסף לפני הרכב מורחב של שופטים . מכאן כי מורכבותו או חשיבותו של פסק דין לא יכולות להוות, כשלעצמן, טעם המצדיק את הגשתה של עתירה לדיון נוסף באיחור. אשר לטענת המבקש כי טרם הגשת ההליך היה עליו להמתין ולראות האם ישוב וייבחר - הן מבחינת הטעמים אותם מבקש הוא להעלות בעתירה והן מבחינת עניינו האישי בה - הרי שגם לשיטתו שלו הבחירות נערכו שמונה ימים לאחר פרסום נימוקי פסק הדין, כך שגם לאחריהן עמדו לו שבעה ימים נוספים להגשת העתירה, ואם סבר הוא טרם הבחירות כי קיימת חשיבות בהגשת העתירה אם ישוב וייבחר יכול היה להיערך להגשתה, ככל שהדבר יידרש, עוד טרם שאלו התקיימו בפועל. בנוסף, כפי שציינתי הליך הדיון הנוסף נועד לבירור הלכות אשר יצאו מלפני בית משפט זה והמצדיקות ליבון נוסף, ועל כן עניינו האישי של מי מבעלי הדין בקיומו של ההליך או באי קיומו או התוצאה האופרטיבית של פסק-הדין בעניינו שלו אינם מהווים שיקול מכריע לעניין קבלתה של עתירה לדיון נוסף (ראו דנ"א 10002/09 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 13 (16.12.2009) (להלן: עניין פלוני )), ומכאן כי אין הם צריכים להשליך על העיתוי להגשתה.

עוד סבורני כי גם סיכויי העתירה אשר הגשתה מתבקשת אינם מצדיקים את מתן הארכה המבוקשת. נוכח חשיבותה של הסוגיה שעל הפרק הורחב ההרכב אשר דן בעתירות כבר במתכונתן המקורית והן נדונו בפני הרכב של שבעה שופטים (החלטת כב' הנשיא א' גרוניס מיום 27.8.2013). אם ככלל בית משפט זה מורה על קיום דיון נוסף בפסק דין שניתן בידי הרכב תלתא במקרים נדירים ויוצאי-דופן, הרי שהמקרים בהם תתקבל עתירה לקיום דיון נוסף על פסק דין אשר ניתן בהרכב של שבעה שופטים כבר בגלגולו המקורי, יהיו נדירים שבעתיים. עמדה על כך כב' הנשיאה ד' ביניש בקובעה כי:

"אף אם מבחינה תיאורטית קיימת, נוכח ההלכה שנפסקה בעניין נחמני [בש"א 1481/96 נחמני נ' נחמני , מט(5) 598 (1996)], סמכות לקיים דיון נוסף גם בפסק דין שניתן במותב של שבעה שופטים, הרי קשה להעלות על הדעת מהו המקרה שבו אכן תופעל סמכות זו ובית המשפט ייאות לקיים דיון נוסף בפסק דין שניתן במותב שבעה . תכליתו של הדיון הנוסף היא לאפשר, במקרים חריגים, בחינה מחדש של הלכות מיוחדות, חדשות או קשות שנפסקו בהרכב מצומצם של בית המשפט העליון, על ידי הרכב רחב יותר. זאת, על מנת שההלכה שתיקבע בסופו של דבר תשקף את דעת רוב רובם של שופטי בית המשפט העליון ... כאשר בית המשפט העליון דן בעניין מסוים מלכתחילה בהרכב מורחב, ודאי כאשר מדובר בהרכב מורחב של שבעה שופטים, הרי דנו בו כבר רוב שופטי בית המשפט העליון. בנסיבות אלה פוחת עד מאוד, אם לא מאויין, הצורך לבחון אותו עניין פעם נוספת" [ההדגשה הוספה] (דנג"צ 10030/06 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל , פסקה 7 (10.1.2007). כן ראו עניין פלוני , פסקה 14).

המבקש התייחס לנימוקים אותם יבקש להעלות במסגרת עתירה לדיון נוסף בלקוניות בלבד, ואיני סבורה כי בבקשתו הרים הוא את הנטל להוכיח כי מקרה זה עשוי להימנות עם אותם מקרים נדירים שבנדירים אשר יצדיקו קיומו של דיון נוסף בפסק דין שניתן במותב שבעה, וממילא לא הוכיח הוא כי סיכויי העתירה אשר הגשתה מתבקשת הינם טובים באופן המצדיק להיעתר לבקשתו למתן ארכה להגשתה.

מכל הטעמים המפורטים לעיל הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה - אין צו להוצאות.