פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
124/21
לפני:
כבוד הרשמת דר להב
המבקש:
מיכאל אברמוב ואחרים
נ ג ד
המשיבים:
1. ממשלת ישראל
2. היועץ המשפטי לממשלה- משרד המשפטים
3. המוסד לביטוח לאומי
4. היועץ המשפטי- המוסד לביטוח לאומי
5. משרד העבודה הרווחה והשירותים
החברתיים
6. שר העבודה הרווחה והשירותים
החברתיים
7. משרד החוץ
8. שר החוץ
בקשה להארכת מועד
לנקיטת הליך; תשובת המשיבים
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה מיום 18.11.2020 בבג"ץ 5693/20 (להלן: פסק הדין ). העתירה נשוא פסק הדין כוונה כלפי אשרורה של האמנה בדבר שיתוף פעולה בתחום הביטחון הסוציאלי בין מדינת ישראל לבין הפדרציה הרוסית במתכונת שבה נעשתה. יצוין, כי העתירה נדחתה על הסף, ללא שהתקיים בה דיון.
2.
המבקשים (העותרים בבג"ץ 5693/20) טוענים כי הם מי שנפגעו קשות כתוצאה מאשרור האמנה. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 7.1.2021, דהיינו, 50 ימים לאחר מתן פסק הדין. בבקשה נטען, כי האיחור בהגשת העתירה לדיון נוסף נבע מכך ש"המבקשים, המונים קבוצה נרחבת, ביקשו לבחון כדבעי את פסק [הדין]... על כל השלכותיו האופרטיביות על מצבם לאחר קבלת עמדת העותרים כולם...". עוד נטען, כי מדובר ב"אוכלוסייה מוחלשת המורכבת מאנשים בגיל השלישי", אשר "לא היו ערוכים לפגיעה שנגרמה להם". כן נטען, כי אין במועד הגשת הבקשה כדי לפגוע באופן כלשהו במשיבים או באינטרס ציבורי כזה או אחר.
3.
המשיבים סבורים כי לא קיימת הצדקה לארכה המבוקשת, שכן הצורך לבחון את פסק הדין כדבעי על כל השלכותיו אינו עולה כדי "טעם מיוחד". עוד טוענים המשיבים, כי סיכויי העתירה לדיון נוסף קלושים נוכח הקביעות בפסק הדין.
4.
המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין (ראו: תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). תקנה זו מאפשרת להאריך את המועד האמור, אם הראה המבקש "טעם מיוחד" לכך. מדובר בהליך ייחודי, החורג מעיקרון סופיות הדיון ופותח פתח לדון פעם נוספת בפסק דין של בית המשפט העליון שניתן ברגיל בהרכב של שלושה שופטים. בהתחשב בכך, נקבע כי הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד לפי תקנה 4 תיושם באופן דווקני ונוקשה יחסית (בשג"ץ 9435/08 איבשין נ' שר הפנים (10.12.2008); בשג"ץ 513/10 ערמון נ' שר האוצר (6.4.2010)).
5.
הבקשה דנן הוגשה, כאמור, 50 ימים לאחר מתן פסק הדין, דהיינו, מדובר באיחור ניכר ומשמעותי, בפרט ביחס לפרק הזמן הקצר הקצוב לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף. גם "טעם מיוחד" לאיחור איננו בנמצא. הצורך לבחון את השלכותיו של פסק הדין אינו יכול להצדיק איחור כה ניכר, באשר הליך הדיון הנוסף מיועד, על פי טבעו, לבירור סוגיות מורכבות והלכות אשר מפאת חשיבותן, קשיותן או חידושן, או בשל היותן סותרות הלכה קודמת, מצדיקות ליבון נוסף לפני הרכב מורחב של שופטים (השוו: בשג"ץ 7410/13 גפסו נ' התנועה לאיכות השלטון (4.11.2013)). מה גם שפסק הדין לא שינה את המצב המשפטי שחל על העותרים קודם להגשת העתירה, שהרי העתירה נדחתה על הסף. גם מספרם הרב של העותרים אינו מהווה "טעם מיוחד" (השוו: בשג"ץ 10126/09 ארצי נ' ראש המטה הכללי של צה"ל (2.2.2010)). לכל אלה יש להוסיף, כי לא שוכנעתי כי סיכוייו של ההליך (המופנה, כאמור, כנגד דחייתה על הסף של עתירה) טובים במידה המצדיקה את קבלת הבקשה.
6.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ז' בשבט התשפ"א (20.1.2021).
דר להב
ר ש מ ת