בש"א 5995/09 ד"ר שלמה אזואלוס נ. החברה האמריקאית הישראלית לגז בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף.

1.

הבקשה נסבה על פסק דין של בית משפט זה (ע"א 1212/07, כב' השופטים א' גרוניס, מ' נאור, א' חיות) בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בעניין בקשה לאישור תובענה ייצוגית. בדחותו את הערעור פסק בית משפט זה כי בית המשפט המחוזי דן בצורה יסודית ומקיפה בסוגיות שבאו לפניו וכי בדין דחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

2.

פסק הדין של בית משפט זה הוקרא במעמד הצדדים ביום 2.7.2009. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 21.7.2009. נטען בה כי פסק הדין הומצא לידי המבקשים ביום 6.7.2009 ובפרק הזמן הקצר שחלף ממתן פסק הדין ועד למועד הגשת הבקשה, לא היה סיפק בידם לערוך פנייה מנומקת אל היועץ המשפטי למשרד התשתיות ואל הממונה על ההגבלים העסקיים, בין היתר בשל פגרת בית המשפט וכן בשל העומס הרב המוטל על יומנם של שני הגורמים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי קבלת עמדתם של גורמים אלה חיונית לצורך עתירה לדיון נוסף שכן הדיון הנוסף נסב על שתי סוגיות. הסוגיה האחת הינה שאלת עמידת המשיבות בהוראות החיקוק הנוגעות לשאלת הפיקוח על מתן השירות בתחום הגז. הסוגיה השנייה הינה שאלת קיומו של הגבל עסקי בהתנהגות המשיבות.

3.

המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, הבקשה, אשר לא נתמכה בתצהיר, הוגשה בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת עתירה לקיום דיון נוסף. בבקשה לא פורטו נסיבות יוצאות דופן שאינן בשליטת בעל הדין או בא-כוחו. כן נטען כי המבקשים לא הראו כל טעם מיוחד המצדיק מתן הארכת מועד להגשת העתירה. עוד נטען כי במשך 8 שנים, בהן מתנהלים ההליכים בבית המשפט, לא פנו המבקשים לשני הגורמים המוזכרים וכי הגורמים עצמם מודעים לסוגיה נשוא פסק הדין, אולם לא ראו לנכון להורות למשיבות לפעול אחרת. כמו כן, נטען כי הראיות אותן מבוקש לצרף לשם עריכת הבקשה, כלל לא ניתן להגישן במסגרת דיון נוסף. המשיבה 2 מוסיפה וטוענת כי עולה מן הבקשה כי המבקשים טרם ערכו את הפנייה לגורמים אלה, מכאן שלא החל התהליך שבסופו אולי יהיו בידיהם העמדות נשוא הבקשה.

4.

תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי "העתירה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך". לפי לשונה הברורה של תקנה 4, מניין הימים מתחיל עם מתן פסק הדין ולא ביום המצאתו לבעלי הדין. גם ההלכה הפסוקה דבקה בכך שמניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק הדין, בין אם נכחו בעלי הדין כאשר ניתן פסק הדין ובין אם לאו (ראו, בש"א 7155/06 בן יונה נ' אינסל (לא פורסם, 3.10.2006)).

5.

במקרה דנן, פסק הדין ניתן במעמד הצדדים ביום 2.7.2009. המועד להגשת הליך הסתיים איפוא ביום 17.7.2009. מכאן שהבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר תום המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. אמנם רשם בית המשפט רשאי להאריך את המועד אם הראה המבקש טעם מיוחד לכך. אך בכל הנוגע למתן ארכה לצורך הגשתה של עתירה לדיון נוסף, נפסק כי יש לנקוט "גישה קפדנית ומצמצמת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב (3) 699), וכי יישומה של הדרישה לטעמים מיוחדים "נעשה באורח נוקשה יותר" מאשר במסגרת בקשה למתן ארכה לפי תקנה 528 (בשג"ץ 4623/00 חדד נ' היועצת המשפטית הראשית במשרד הבריאות (לא פורסם, 3.10.2000); בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 26.12.2001)). הדבר נעוץ בטיבו המיוחד של הליך הבקשה לדיון נוסף, שהינו הליך ייחודי הסוטה מהרעיון של סופיות הדיון ויוצר נדבך שיפוטי נוסף.

6.

על רקע אמות מידה אלה, ובשים לב לגישה הקפדנית והמצמצמת הנהוגה בבקשות מסוג זה, איני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה. בבקשה, שכלל אינה נתמכת בתצהיר, נטען כי מפאת מחסור בזמן לא עלה בידי המבקשים לערוך פנייה מנומקת אל גורמים שונים. בנסיבות העניין, אין בטענה זו כדי להעמיד "טעם מיוחד" כנדרש. לא ניתן כל הסבר לכך שלא נתבקשה הארכת מועד בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. לא פורטו נסיבות יוצאות דופן שאינן בשליטת בעל הדין או בא-כוחו, שמנעו הגשת הבקשה בשלב מוקם יותר. הכוונה לפנות לגורמים כלשהם אינה יכולה להצדיק איחור זה.

7.

אשר לטענה בדבר עומס רב המוטל על יומניהם של אותם הגורמים אליהם בכוונת המשיבות לפנות, הרי שהמבקשים כלל לא פנו אליהם עובר להגשת הבקשה. פגרת בתי המשפט אינה יכולה להצדיק שיהוי זה, במיוחד כאשר אין המדובר בגורמים שיפוטיים. מכל מקום, גם בהנחה שעמדות הגורמים האמורים חיוניות לתוכן העתירה, היה על המבקשים לפנות ולבקש ארכה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשה לדיון נוסף ולא להמתין עד לחלוף המועד.

8.

אוסיף כי לא מצאתי כי סיכויי ההליך גבוהים באופן המטה את הכף לטובת היעתרות לבקשה. על פני הדברים, לא נראה כי ניתנה במסגרת פסק הדין הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה מצדיקה קיומו של דיון נוסף, על פי אמות המידה הקפדניות של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. ספק רב אם המקרה דנן בא בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן שבהם יש מקום לקיים דיון נוסף תוך התבססות על ראיות חדשות, לאחר שהעניין הוכרע בידי הרכב שלושה של בית המשפט העליון. נוכח סיכוייו הנמוכים של ההליך ובהעדר הסבר מספק לאיחור, אין בידי לקבל את הבקשה.

הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו שכר טרחת עורך דין בסך של 1,500 ₪ לכל אחד מן המשיבות לבקשה.