בש"פ 7636/13 אלכסיי בגימוב נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 8868/11 (כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין והשופטים ע' ארבל וי' דנציגר) מיום 23.8.2012 אשר דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו הורשע המבקש בקשירת קשר לביצוע פשע ובשוד בנסיבות מחמירות ונגזרו עליו שלוש וחצי שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ושנה וחצי מאסר על תנאי.

ביום 11.11.2013, למעלה משנה לאחר מועד מתן פסק-הדין, הגיש המבקש את הבקשה שבפניי למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף. המבקש ציין כי הורשע בדין על בסיס ארבע ראיות נסיבתיות אשר יכולות להוביל גם למסקנות אחרות וכי ייצוגו המשפטי בהליך היה לקוי. כן ציין המבקש כי לא היה מודע לאפשרות העומדת לו להגיש עתירה לדיון נוסף ולהביא את עניינו לדיון מחודש, ולמעשה עד היום לא ראה את גזר הדין שניתן בעניינו ונודע לו כי ערעורו נדחה בשיחה טלפונית.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובטיעוני המבקש סבורני כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 4 לתקנות דיון נוסף קובעת פרק זמן קצר לשם הגשת עתירה לדיון נוסף - חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין. מכאן כי הבקשה דנן הוגשה בחלוף למעלה משנה למן המועד האחרון להגשת ההליך.

בבש"א 7155/06 בן-יונה נ' עו"ד יניב איסל (3.10.2006)) עמדה השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש על כך ש:

"פרק הזמן הקצר, כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף".

תקנה 4 הנ"ל לתקנות דיון נוסף קובעת אמנם כי ניתן להאריך את המועד להגשתו של ההליך "אם הראה העותר טעם מיוחד לכך", אך בפסיקה ניכרת גישה קפדנית ומצמצמת לעניין קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף, הנובעת אף היא מאופיו המיוחד של ההליך, השמור למקרים נדירים וחריגים (ראו למשל: בש"פ 8150/99 חביב נ' מיקרוסופט קורפורשיין , פסקה 4 (2.3.2000); בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 2 (26.12.2001); בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (13.9.2009)).

המבקש היה מיוצג בבית משפט זה ודומה כי את הבירור בדבר האפשרויות העומדות בפניו לאחר שערעורו נדחה היה עליו לערוך באמצעות בא-כוחו מיד לאחר מתן פסק הדין. כמו כן קשה לקבל את טענת המבקש לפיה יש ליתן לו ארכה שכן גזר הדין לא התקבל בידיו עד היום שהרי אין חולק כי המבקש ידע אודות גזר הדין, משהשיג עליו בבית משפט זה, והיה עליו לבקש לקבלו לידיו זה מכבר, וכך גם לגבי פסק הדין דנן אשר לטענת המבקש גם אודותיו נודע לו טלפונית, ויכול היה באופן מיידי לפנות ולבקש עותק שלו, ככל שזה לא הועבר לידיו. ערה אני לקשייו של המבקש בשל העובדה שהוא נתון מאחורי סורג ובריח, אך גם בשים לב לכך איני סבורה כי באמור בבקשה יש כדי להצביע על כך שננקטו על ידו הפעולות הסבירות המתבקשות בנסיבות העניין, ועל כן אין בהן להצדיק מתן ארכה, וודאי שלא בהתחשב במשך האיחור הניכר.

לכך יש להוסיף כי על פני הדברים גם סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם מצדיקים, כשלעצמם, להיעתר לבקשה, שכן נראה כי המקרה דנן - בו עותר המבקש לקיים דיון נוסף בשאלה "האם נעשתה במקרה זה סטייה מההלכה המשפטית אשר דורשת מסקנה אחת ויחידה מתוך מארג ראיות נסיבתי" - אינו בא בגדר המקרים הנדירים ויוצאי-הדופן בהם נקבעה הלכה אשר מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, או בשל היותה סותרת הלכה קודמת, מצדיקה ליבון נוסף לפני הרכב מורחב של שופטים .

מן הטעמים האמורים לעיל הבקשה נדחית.