פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
10114/09 - א'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקש:
מיכאל בן שלמה יפת
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד יריב פלג - כונס הנכסים
2. מגדל - חברה לביטוח בע"מ
3. מרדכי יפת
בקשה להארכת מועד
להגשת
בקשה לדיון נוסף
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.
1.
הבקשה נסבה על פסק דין של בית משפט זה בע"א 9743/07. פסק הדין ניתן בתום דיון בבית המשפט ביום 5.11.2009. בבקשה לפניי, שהוגשה ביום 17.12.2009, טוען המבקש כי טרם בוצעה לו מסירה של פסק הדין וכי יש למנות את הימים להגשת עתירה לדיון נוסף ממועד המסירה.
2.
דין הבקשה להידחות. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי "העתירה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך". לפי לשונה הברורה של תקנה 4, מניין הימים מתחיל עם מתן פסק הדין ולא ביום המצאתו לבעלי הדין. גם ההלכה הפסוקה דבקה בכך שמניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק הדין, בין אם נכחו בעלי הדין כאשר ניתן פסק הדין ובין אם לאו (ראו, בש"א 7155/06 בן יונה נ' אינסל (לא פורסם, 3.10.2006)). הדבר נעוץ בטיבו המיוחד של הליך הבקשה לדיון נוסף, שהינו הליך ייחודי הסוטה מהרעיון של סופיות הדיון ויוצר נדבך שיפוטי נוסף. ייחודיות ההליך, הפותח פתח לדון פעם נוספת בפסק דין של בית המשפט העליון, אשר בעיקרון הינו סופי, היא שמצדיקה תחימה חדה של המועד להגשת הליך.
3.
אופיו הייחודי של הליך הדיון הנוסף מכתיב גישה נוקשה גם בנוגע לתוכן הדרישה ל"טעם מיוחד" המופיעה בתקנה 4 הנזכרת לעיל. דרישה זו דומה לדרישה הקיימת ברגיל לביסוסו של טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אך בכל הנוגע למתן ארכה לצורך הגשתה של עתירה לדיון נוסף, נפסק כי יש לנקוט "גישה קפדנית ומצמצמת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב (3) 699), וכי יישומה של הדרישה לטעמים מיוחדים "נעשה באורח נוקשה יותר" מאשר במסגרת בקשה למתן ארכה לפי תקנה 528 (בשג"ץ 4623/00 חדד נ' היועצת המשפטית הראשית במשרד הבריאות (לא פורסם, 3.10.2000); בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 26.12.2001)).
4.
במקרה שלפניי, הבקשה להארכת מועד הוגשה ששה שבועות לאחר שפסק הדין שומע באזני הצדדים. המדובר באיחור של כמעט חודש ימים. הבקשה מבוססת
על כך שפסק הדין לא הומצא למבקש כדין, אך בכך אין כאמור כדי להצדיק הארכת מועד, לא כל שכן הארכת מועד של חודש ימים. המבקש לא טען כי לא ידע על פסק הדין או כי נבצר ממנו מסיבה כלשהי לבקש דיון נוסף במועד מוקדם יותר. בנסיבות אלה, כאשר פסק הדין ניתן בתום דיון במעמד הצדדים ובהתחשב במשכו של האיחור, קשה לראות בהעדר המצאה כדין משום "טעם מיוחד" כמתחייב. יתרה מכך, וזה העיקר בעיניי, לא מצאתי כי סיכויי ההליך מצדיקים העתרות לבקשה. עיון בפסק הדין מעלה כי לא נפסקה בו כל הלכה שעומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה יש מקום להורות על קיומו של דיון נוסף. על כן, בהתאם לאמות המידה של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, סיכוייו של ההליך קלושים, וזאת בלשון המעטה.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ג' טבת תש"ע
(20.12.2009).
גאולה לוין
ר ש מ ת