בש"פ 8828/10 פליקס פרקופץ נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים. נגד העורר תלויה ועומדת עתירה להכרזתו כבר הסגרה לשוויץ בחשד לביצוע עבירה של גניבת יהלומים בשווי של 2.3 מליון דולר.

השתלשלות ההליכים בתיק זה הינה כדלקמן. בתאריך 2.9.2010 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית מלא בפיקוח ערב 24 שעות ביממה, הפקדת 100,000 ₪ ואיזוק אלקטרוני (מ"ת 41739-07-10, השופט ד' מינץ ). ערעורה של המדינה על החלטה זו התקבל על ידי השופט ע' פוגלמן , אשר הורה על מעצרו של העורר. בסיום החלטתו כתב: "אוסיף כי אין בכך כדי לשלול כליל את האפשרות כי ככל שתוצע חלופת מעצר אחרת שתיבחן על-ידי שירות המבחן ותימצא ראויה – במובן זה שתהיה בה כדי ליתן מענה מלא ומקיף לתכלית המעצר בנסיבות העניין – ניתן יהיה לשוב ולהידרש לשאלת שחרורו של המשיב לחלופה תוך הגדלה מתאימה של הערבויות הכספיות" (בש"פ 6648/10, 7.9.2010, להלן: " החלטת בית המשפט העליון "). העורר הגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי בירושלים והציע חלופה לפיה ישהה בישיבת "נחלת אשר" בניהולו של הרב אלמלם, אשר ישמש כמפקח וערב צד ג'. חלופה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (השופט

ד' מינץ ) בציינו כי חלופה זו פחות טובה מהחלופה הקודמת.

הסניגור הפנה להחלטות שונות בהן בתי המשפט הורו על שחרור נאשמים בתנאי פיקוח של הרב אלמלם בישיבת "נחלת אשר". נטען, כי זוהי חלופה טובה, ובכל מקרה יש לבחון את התאמתה על ידי קבלת תסקיר שירות המבחן. בהתאם, ביקש הסניגור להורות על שחרור מרשו או לחלופין – להחזיר את התיק לדיון בבית המשפט המחוזי תוך הזמנת תסקיר מעצר.

2.

לצורך ההכרעה בערר זה, אנחה את עצמי על פי אשר נקבע בהחלטת בית המשפט העליון מפי השופט פוגלמן. הודגש, שניתן להורות על שחרור אדם שהינו בר הסגרה. עם זאת, ככלל, ובפרט בשל נסיבות מקרה זה, יש להדק את התנאים. לכן, היה מקום להתערב בחלופה שנקבעה בשלב הקודם על ידי בית המשפט המחוזי. זאת, הגם שחלופה זו כללה תנאים של מעצר בית מלא, פיקוח מלא ואיזוק אלקטרוני. נדמה, כי הסתייגות הסניגור נסובה סביב איכותה של החלופה שהוצעה בהחלטה הנדונה – בישיבה, לעומת החלופה הקודמת – מעצר בית מלא - שלא התקבלה על ידי בית משפט זה.

בראייה זו, אינני סבור שנפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. אמנם, חלופת המעצר בדמות ישיבת "נחלת אשר" תחת פיקוח גורם סמכותי ומתאים, עשויה, במקרה הנכון, להשיג את מטרת המעצר מבלי לפגוע באינטרס הציבורי. אולם, לצד היתרונות שבה – מקום לימוד שעשוי אף עשוי במקרים מסוימים לטמון בחובו אפיקי שיקום – קיימים גם חסרונות. אלה, נגזרים מאופיו של מנגנון חלופי שכזה. המשוחרר בתנאים כאלה רשאי לנוע ממקום למקום, והפיקוח ישיר פחות ועוטה אופי אחר. ככלל, המגבלות גמישות יותר. בענייננו, אין להניח כי ראש הישיבה ישמור על העורר 24 שעות ביממה. החלופה ה"פתוחה" יותר אינה מתיישבת עם הדרישה שיש "ליתן מענה מלא ומקיף יותר לתכלית המעצר בנסיבות העניין" (עמ' 13 להחלטת בית המשפט העליון). משכך, אף אינני סבור שנפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שלא להזמין תסקיר מעצר לצורך בדיקת החלופה החדשה. על פניה, היא אינה עומדת בדרישות שהותוו בהחלטת בית המשפט העליון, ואף אינה עולה מבחינת דרישות המקרה על החלופה הקודמת.

3.

סיכומו של דבר – לא מצאתי שנפלה טעות שמצדיקה התערבות. הסיפא בהחלטת בית המשפט העליון עודנה בתוקף. הסניגור רשאי להציע חלופה מפורטת, על המנגנון שבה, אשר תישקל לגופו של עניין. זאת, על פי אמות המידה שהותוו בהחלטת בית המשפט העליון בעניינו של העורר. משלא הוצגה חלופה כזו, דין הערר להידחות.