בש"פ 8844-23 בש"פ 8844-23

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ) במ"ת 48547-09-23 מיום 27.11.2023 בה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

רקע והליכים קודמים

1.ביום 21.9.2023 הוגש לבית משפט קמא כתב אישום כנגד העורר המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וכן חבלה במזיד לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.

2.כתב האישום הוגש כנגד העורר ושני נאשמים נוספים. על פי המתואר בכתב האישום, הנאשמים מכירים זה את זה, כאשר נאשם 1 לכתב האישום (להלן: עמר) הוא דודו של העורר.

בהתאם לכתב האישום, במועד שאינו ידוע במדויק התפתח בין עמר לבין המתלונן סכסוך, כאשר עמר ביקש מהמתלונן למחוק ממכשיר הטלפון הנייד שלו את תמונותיה של חברתו לשעבר של המתלונן ובת זוגו הנוכחית של עמר. על רקע הסכסוך, גמלה בליבו של עמר כוונה לירות לעברו של המתלונן ולגרום לו לחבלות חמורות, וכן לקחת מהמתלונן את מכשיר הטלפון הנייד שברשותו.

ביוזמתו של עמר, קבעה נ' פגישה עם המתלונן במקום מפגש בשכונת אבו טור בירושלים. ביום 18.8.2023 בסביבות השעה 23:40, הגיע המתלונן לשכונת אבו טור במכוניתו. עמר ירה לעבר פלג גופו התחתון והמתלונן נמלט במכונית. יובהר כבר עתה כי ביחס לחלק הזה של כתב האישום לא מיוחסת לעורר אחריות.

בשלב זה שוחח עמר עם העורר, אשר המתין בגן ציבורי סמוך יחד עם נאשם 3 (להלן: שאדי). המתלונן הורה להם לחסום את דרך המילוט של המתלונן. העורר ושאדי נכנסו בריצה למכונית ששאדי נהג בה והעורר ישב לצדו. הם נסעו לכיוון הנסיעה של המתלונן, וכשנתקלו במכוניתו - הם חסמו באמצעות מכוניתם את נתיב הנסיעה כך שהמתלונן לא יוכל להמשיך בנסיעתו (מקום זה יכונה להלן: זירת הירי השני).

מיד לאחר שחסמו את המכונית של המתלונן, ירדו העורר ושאדי במהירות ממכוניתם לכיוון מכוניתו של המתלונן. שאדי החזיק בידו סכין מתקפלת. המתלונן ניסה להמשיך בנסיעה ולברוח מהמקום. העורר ניסה לפתוח את דלת הנהג ולשבור באמצעות חפץ חד את החלונות והשמשה הקדמית של מכוניתו של המתלונן. באותו זמן, שאדי ניקב את הגלגל השמאלי-אחורי במכוניתו של המתלונן וניסה לפתוח את דלתות המכונית ולשבור באמצעות הסכין שהחזיק בידו את החלון הסמוך לנהג.

מספר דקות לאחר מכן הגיע עמר וירה לעבר המתלונן שלוש יריות אשר פגעו בבטנו ובידו, ודרש מהמתלונן את מכשיר הטלפון הנייד שלו. לאחר הירי, ברחו הנאשמים מהמקום.

בעקבות האירוע, נגרמו למתלונן פגיעות קשות, שכתוצאה מהן הוא נזקק בין היתר לניתוח אורתופדי. המתלונן אינו יכול בשלב זה לדרוך על רגל שמאל וכן נדרש להמשך טיפול אורתופדי ופיזיותרפי ולנטילת משככי כאבים.

3.בדיון בבקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, טענו באי כוחו כי לא קיימות בעניינו ראיות לכאורה הקושרות אותו למיוחס לו. לגישתם, ההחלטה לפגוע במתלונן הייתה של עמר בלבד, ואילו העורר לא לקח חלק בביצוע תכנית זו או בתכנונה. אין כל ראיה כי העורר ידע על התכנית: הוא לא שוחח עם עמר עליה, ולא התבקש לחסום את מכוניתו של המתלונן. העורר ישב כנוסע במכוניתו של שאדי כאשר חילק הזמנות לחתונת אחיו. הוא לא עשה דבר, ולמעשה המתלונן הוא זה שניסה לדרוס אותו בעוצמה – ולכן ניסה העורר לפתוח את דלת מכונית המתלונן.

העורר טען כי הראייה העיקרית למעורבותו היא הגרסה שמסר שאדי. לגישתו, זוהי גרסה שקרית שאף אינה קבילה משום ששאדי הוא נאשם בתיק יחד עם העורר ועמר. שאדי מסר מספר הודעות למשטרה, ונראה כי גרסתו נסתרה וכי היא אינה עולה בקנה אחד עם ראיות אובייקטיביות כגון סרטונים. כך, שאדי סיפר כי הגיע לשכונה ופגש את עמר ולאחר מכן את העורר, אשר כאמור חילק הזמנות לחתונת אחיו. לגישתו של העורר, הוא קיבל שיחת טלפון, וביקש משאדי להסיע אותו להמשך חלוקת ההזמנות. שאדי הוא שסיפר בהודעתו כי השיחה האמורה התקיימה בין העורר לבין דודו עמר. אולם העורר טען כי שאדי לא שמע את תוכן השיחה ולא ידע מי היה הדובר האחר בה.

העורר טען עוד כי אין כל ראייה אחרת המעידה על שיחה שהתקיימה בינו לבין עמר. כך, סרטון מצלמות האבטחה מלמד כי העורר ישב ליד שאדי במכונית כנוסע ולא עשה דבר. רק לאחר שהמתלונן ניסה לדרוס אותו – ניסה העורר לפתוח את דלת הנהג ועלה על גג המכונית של המתלונן. אף יתר הראיות אותן ציינה המשיבה בבקשת המעצר (פריקת כרטיס הסים ממכשיר הטלפון הנייד של חברתו של עמר; קיומה של "עטווה" בין הצדדים; עדות המתלונן; גרסתו של העורר עצמו) אינן מבססות תשתית ראייתית לכאורית בעניינו של העורר. לטענת העורר, ההקלטה אותה מסר שאדי למשטרה, של שיחה בינו לבין העורר, מוכיחה אף היא את חפותו, שכן הוא עמד בה על כך שהוא נקלע לסיטואציה מבלי שידע או תכנן דבר.

החלטת בית משפט קמא

4.בהחלטה מיום 27.11.2023 הורה בית משפט קמא על מעצרם של העורר ושאדי עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

בית המשפט קבע, לאחר שסקר בהרחבה את התשתית הראייתית, כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו. כך, המתלונן תיאר בהודעותיו את התרחשות האירוע; כיצד הוא נחסם על ידי המכונית בו נסעו שאדי והעורר, ובעוד עמר יורה בו – העורר (אותו זיהה המתלונן על בסיס תמונה), קפץ על מכסה המנוע שלו וניסה לשבור את חלון המכונית.

כן קיימים סרטונים מהאירוע - סרטון אחד מהגן הציבורי בו ניתן לראות את העורר ושאדי מגיעים במכוניתו של שאדי, עוצרים בצד הדרך ויוצאים מהמכונית כשאורותיה דולקים, ולאחר כשש דקות נכנסים למכונית בריצה ויוצאים במהירות לעבר זירת הירי השני בה נחסם המתלונן, אליה הם הגיעו תוך שניות ספורות.

בסרטון נוסף, המתעד את זירת הירי השני בה נחסם המתלונן, ניתן לראות בבירור את חלקו של כל אחד מהם: ניתן לראות כיצד שאדי חסם במכוניתו את דרכו של המתלונן, יצא מהמכונית במהירות, עוד בטרם הגיע לעצירה מוחלטת וניגש אל מכוניתו של המתלונן. העורר יצא מיד אחרי שאדי והשניים פעלו בצוותא – שאדי ניקר בסכינו את צמיג מכוניתו של המתלונן, והעורר ניסה לפתוח את דלת הנהג. תוך מספר שניות הגיע עמר למקום ובידו אקדח, וכאשר המתלונן ניסע להימלט מצד הנוסע, העורר מנע ממנו לפתוח את הדלת. בהמשך, העורר קפץ על מכסה המנוע כאשר עמר ירה במתלונן ולקח את מכשיר הטלפון הנייד שלו. מהסרטונים ניכר באופן ברור כי העורר ושאדי הגיעו לזירת הירי השני במטרה לחסום את דרכו של המתלונן ולאפשר לעמר לפגוע בו, ולא ניתן לקבל את הטענה כי נוכחותו של העורר בזירה הייתה תמימה או אקראית.

נוסף על הסרטונים, ישנן אמרותיו של שאדי, שעיקר תרומתן הראייתית היא בזיהוי המעורבים השונים בסרטונים. גם השיחה המוקלטת שבין שאדי לעורר מחזקת את הראיות כלפי שניהם: מהשיחה עולה כי שאדי מוטרד מכך שנפוצו שמועות כי הוא זה שירה במתלונן, והעורר ניסה להרגיעו, מבלי שהציע לו כל פתרון של ממש. השיחה רחוקה מאוד מללמד על כך שאין לעורר קשר לאירוע, אלא להיפך: העורר לא אמר בשיחה כי אין לו קשר לאירוע, אלא אמר, מספר פעמים, כי לא הוא ולא שאדי ירו במתלונן, ואין לבוא אליהם בטענות על כך. ואכן אין מחלוקת כי לא הם אלה שירו. מתוכן השיחה ומנימת הדברים, ניכר כי העורר ידע היטב על מה שאדי מדבר, ובדבריו ניסה ללכת בין הטיפות, ולהרגיע את שאדי מבלי לומר דברים ברורים.

לכך מצטרפים שקרי העורר בנקודות מהותיות המחזקים את ראיות התביעה. אף העובדה שהעורר מסר לחוקרים את מכשיר הטלפון של אחותו הקטנה במקום את זה שלו, מלמדת על כך שהיה לו מה להסתיר.

בית המשפט לא קיבל את הטענה לפיה הודעותיו של שאדי אינן ראיות קבילות. הוא אף הוסיף כי דבריו של שאדי מתיישבים היטב עם הסרטונים, ועיקר חשיבותם הראייתית היא בזיהוי המעורבים – נושא שאינו במחלוקת.

לבסוף, ציין בית המשפט כי ניתן היה לבחון את האפשרות שלעורר ולשאדי הייתה מעורבות גם בחלקו הראשון של האירוע, בו ירה עמר לראשונה במתלונן במקום המפגש, אף שהם לא נכחו בו (מכוח דיני השותפות והביצוע בצוותא). אולם הוא הותיר שאלה זו ללא הכרעה.

באשר לעילת המעצר, בית המשפט קבע כי עילת המסוכנות מתקיימת כלפי העורר ושאדי "במלוא עוזה". כך, העורר ושאדי חברו לעמר על מנת לפגוע במתלונן. שאדי חסם במכוניתו את נתיב הבריחה של המתלונן וניקר את צמיג מכוניתו, בעוד העורר ניסה תחילה לפתוח את דלת המכונית של המתלונן. לאחר מכן, כשעמר הגיע לזירה וירה במתלונן, מנע ממנו העורר לפתוח את דלת הנוסע כאשר המתלונן ניסה להימלט, וכן ניסה לשבור את חלון מכוניתו. עמר ירה במתלונן מספר פעמים בנוכחותם של העורר ושאדי, אך השניים המשיכו במעשיהם ועזבו את הזירה יחד עם עמר רק כאשר הגיעו למקום אנשים אחרים.

לדברי בית המשפט, "מדובר בהתנהגות אלימה ושלחת רסן, המעידה על העדר מעצורים ונכונות לפגוע באדם אחר פגיעה קשה, כאשר אחד המבצעים חמוש בנשק חם". יש להביא בחשבון כי האירוע הכולל בו השתתפו הוא חמור ביותר (על אף שצומצם רק לחלק אחד באירוע – בזירת החסימה), וכלל את פיתויו של המתלונן אל מארב מתוכנן מראש, שימוש בנשק חם והצבת "כוח חסימה" לגיבוי. העורר ושאדי אינם קשורים לסכסוך שבין עמר למתלונן והיו נכונים להשתתף בסכסוך שאינו שלהם, וגם עניין זה מעיד על מסוכנותם.

ביחס לחלופת מעצר, קבע בית המשפט כי חלופת מעצר בית בבתיהם של העורר ושאדי, המותירה אותם בסביבתם ובקרבת המתלונן רחוקה מלהשיג את מטרות המעצר. עם זאת, לאור העובדה שמדובר בנאשמים צעירים (העורר בן 21 ושאדי בן 24) ללא הרשעות קודמות ולא יוחסו להם עבירות נשק, נקבע כי לו הייתה מוצעת חלופת מעצר במקום מרוחק ותחת פיקוח של ערבים מתאימים – ניתן היה לשקול את הפנייתם לקבלת תסקיר מעצר. החלופה שהוצעה בשלב זה אינה עונה לדרישות אלה ולכן לא מצא בית המשפט טעם להפנותם לתסקיר מעצר.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

טענות העורר

5.העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בקביעה לפיה קיימות ראיות לכאורה בעוצמה מספקת בעניינו וכי חלופת המעצר אשר הוצעה על ידיו אינה מאיינת את מסוכנותו.

לעניין התשתית הראייתית, מדגיש העורר כי הוא אינו חולק על הימצאו בזירת הירי השני (בניגוד לגרסה שמסר תחילה בחקירתו). בסקירתו את הראיות אשר הציגה המשיבה לבית משפט קמא, עומד העורר על כך שעדותו של המתלונן, פריקת מכשירי הטלפון הנייד והאיכונים – רלוונטיים רק לזיהוי העורר באירוע; גרסתו של שאדי היא כבושה ומתפתחת; השיחה המוקלטת בין שאדי לעורר דווקא מתיישבת עם עמדתו של העורר; העורר כופר בכך שהוא נראה בסרטון מהגן הציבורי, ולסרטון מזירת הירי השני ניתן לייחס פרשנות שונה מזו של בית המשפט. בנוגע ל"עטווה" – שמו של העורר אמנם עלה שם, אך לצורך "הרגעת הרוחות" בלבד, כיוון שנצפה בזירת האירוע.

באשר לכתב האישום, טען העורר כי ההחלטה לפגוע במתלונן הייתה יוזמה בלעדית של עמר. ייחוס עבירה של חבלה בכוונה מחמירה – ירי מצדו של עמר – מעוררת קושי ראייתי וכשל לוגי-משפטי, כאשר לא יוחס לעורר קשירת קשר לביצוע פשע ולא נטען כי הוא ביצע את העבירה בצוותא עם עמר או עם שאדי. אף פעולה של העורר לא גרמה ישירות לחבלות בגופו של המתלונן, והוא לא ידע כי עמר ירה בו כמה דקות קודם לכן. למעשה, המשיבה מייחסת לעורר רק קיום שיחה עם עמר בה לכאורה ביקש ממנו עמר לבצע את החסימה, וזאת אף שלמשיבה אין כל מידע בדבר תוכן השיחה.

משכך, שגה בית משפט קמא כאשר נכנס בנעליה של המשיבה ו"העביר ביקורת" על כך שהמשיבה לא ייחסה לעורר ולשאדי מעורבות בחלקו הראשון של האירוע. אף בהתייחסות בית משפט קמא לעילת המעצר, עולה בבירור כי הוא רואה בעורר ובשאדי חלק בלתי נפרד מהאירוע הכולל, אף שחלק כזה אינו מיוחס להם בכתב האישום. עוד שגה בית המשפט בכך שהסיק מסקנות מצפייה בסרטונים שהוזכרו, שאינן עולות מכתב האישום עצמו, כמו למשל המסקנה לפיה העורר מנע מהמתלונן לפתוח את דלת הנוסע כאשר זה ניסה להימלט, ואף לשבור חלק ממכוניתו. עוד הסיק בית המשפט כי שאדי והעורר יצאו ממכוניתם ופעלו בצוותא, למרות שכתב האישום לא מייחס להם ביצוע בצוותא.

באשר לסרטון מזירת הירי השני: בניגוד לקביעות בית משפט קמא, ניתן לראות בבירור כי עד לשלב ההתנגשות של מכונית המתלונן במכוניתו של שאדי, העורר עמד בצד ולא עשה דבר למכוניתו של המתלונן.

כמו כן, טוען העורר כי בית משפט קמא שגה כאשר קבע שלא ניתן לקבל את הטענה לפיה נוכחותם של שאדי והעורר בזירה הייתה אקראית או תמימה, ולא נתן משקל לכך ששאדי לא ידע ולא חשד בזמן האירוע כי העורר תכנן הכל עם עמר. בחקירותיו הראשונות, חזר שאדי על כך שפגש בעורר באקראי כאשר האחרון חילק הזמנות לחתונת אחיו, והעורר ביקש ממנו להצטרף אליו לנסיעה לשכונת אבו טור. לדברי שאדי, העורר היה רגוע ונינוח מאוד. שאדי הסביר לעניין ההיתקלות עם המתלונן, כי העורר אמר לו שכנראה מנסים לפגוע בשאדי בשל הסכסוכים בהם שאדי מעורב. שאדי סיפר שרק כאשר הבין שהיורה הוא דודו של העורר, הוא הבין כי מדובר בעניין שתוכנן מראש על בסיס קשר משפחתי. עם זאת, ברור כי שאדי לא ידע זאת בזמן אמת. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שכפי שעולה מגרסאות המתלונן, עמר היה רעול פנים ולכן בזמן אמת שאדי לא יכול היה לדעת שמדובר בדודו של העורר.

עוד טען העורר כי גרסתו של שאדי היא גרסה כבושה ומתפתחת, והיא מעוררת קושי בהיותו של שאדי שותפו של העורר לכתב האישום. רק מגרסה זו הסיקה המשיבה כי עמר התקשר לעורר והורה לו לחסום את מכוניתו של המתלונן. השיחה אינה מוכחת ממחקרי תקשורת ואין לה כל ראיה ישירה או נסיבתית פרט להודעתו של שאדי. ממילא, למשיבה אין יכולת לדעת מה היה תוכן השיחה שביצע העורר. המשיבה נסמכת גם על הסרטון מהגן הציבורי, אך כאמור העורר כופר בזיהוי שלו בסרטון זה. כמו כן, בית משפט קמא לא נתן דעתו לעובדה שגרסאותיו של שאדי שלכאורה מתיישבות עם הסרטון מהגן הציבורי, ניתנו לאחר ששאדי ראה את הסרטונים.

זאת ועוד, הטענה לפיה עמר הספיק להתקשר לעורר מיד לאחר אירוע הירי, כשהמתלונן נמלט מפניו, איננה סבירה. גם הטענה לפיה העורר פגש במקרה את שאדי וכי הם הספיקו להגיע במהרה לנקודה אליה הגיע המתלונן – זירת הירי השני - איננה סבירה. עוד מציין העורר כי באחת הגרסאות שמסר שאדי, הוא טען כי שיחת הטלפון התבצעה כשעה לפני האירוע, וזאת בסתירה לגרסה אחרת שלו לפיה הוא שמע יריות בשיחת הטלפון בין העורר לבין עמר.

6.בהתייחס למסוכנות, טוען העורר כי שגה בית משפט קמא כשהסתמך על עובדות שאינן עולות מכתב האישום, כגון העובדה שהעורר מנע מהמתלונן לפתוח את דלת הנוסע כשזה ניסה להימלט; וכי העורר היה חלק מה"אירוע הכולל".

לעניין חלופת מעצר, העורר מדגיש כי הוא צעיר בן 21 ללא עבר פלילי. בשים לב לקשיים הראייתיים בתיק וחלקו המצומצם באירוע, העורר סבור כי היה מקום לשחררו לחלופה המוצעת ולבחון את המפקחים שהציע אף ללא צורך בהפניה לשירות המבחן. עוד מציין העורר כי כתובתו היא אמנם בירושלים, בה מתגורר המתלונן, אך במרחק מספר קילומטרים ממקום מגוריו. העורר הוסיף כי למיטב ידיעתו המתלונן מתגורר כיום מחוץ לירושלים.

לאור האמור, העורר מבקש מבית המשפט לקבוע כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת, ולהורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר אשר הוצעה בפני בית משפט קמא.

7.בדיון שהתקיים לפניי ביום 31.12.2023, חזר בא-כוח העורר על עיקרי טענותיו, והוסיף כי הוא מסכים גם לאפשרות של מעצרו בפיקוח אלקטרוני חלף מעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח.

8.מנגד, באת כוח המשיבה טענה כי יש לדחות את הערר. ראשית, ביחס לטענות העורר לפיהן לא יוחס לו ביצוע בצוותא של העבירות, צוין כי המשיבה מתכוונת לבקש מבית המשפט המחוזי לתקן את כתב האישום באופן שלעורר תיוחס עבירה לפי סעיף 329 בשילוב של סעיף 29 לחוק העונשין, היינו – ייוחס לו ביצוע בצוותא. יודגש כבר עתה כי עניין זה לא עלה בשום שלב קודם עד לדיון לפניי. כלומר עד לדיון זה לא היה בא כוח העורר מודע לכוונה לתקן את כתב האישום, ולא יכול היה לכן להגיב לה ולהתייחס למכלול הנושאים הרלוונטיים לבקשת המעצר עד תום ההליכים בהינתן התיקון המבוקש האמור.

לגופו של עניין טענה באת כוח המשיבה כי ממכלול חומר הראיות עולה מעורבותו של העורר בחלק השני של האירוע בזירת הירי השני. ניתן לראות זאת מהסרטונים (שאף הוצגו לעיוני). כן יש משקל משמעותי להפללה של שאדי; לשיחת הטלפון המוקלטת בין שאדי לבין העורר; להודעות המתלונן ואף להודעות העורר בעצמו. גם שקריו של העורר מחזקים את גרסת המשיבה. עוד ציינה המשיבה כי גרסתו של שאדי היא אכן גרסה מתפתחת. אולם מדובר בהתפתחות שנבעה מהראיות שהוצגו לו, כאשר בתחילה הוא הציג גרסה מצמצמת ובהמשך הוא חשף פרטים נוספים. כך או כך – שאלת אמינותו של שאדי תתברר בשלב הבא של הדיון לגופו.

המשיבה הבהירה כי שאדי הוא אכן שותף לכתב האישום אולם לא ברור עדיין האם יעיד בהליך העיקרי. אם לא, המשיבה תוכל לבקש להפריד בין כתבי האישום, באופן שלעדותו יינתן משקל.

באשר לחלקו של העורר באירועים, ברי כי הגעתו לזירה לא הייתה מקרית. ניתן לראות בסרטון כי חלקו אינו מתמצה בחסימה פסיבית, אלא הוא יוצא מהמכונית שניות ספורות לאחר שאדי; מנסה לתקוף את המתלונן דרך החלון; שובר את החלון; כאשר המתלונן ניסה לברוח דרך הדלת השנייה – הוא ניסה לחסום אותו; והוא מהווה חלק מהמסכת שאיפשרה לעמר לירות במתלונן בירי השני. באשר לשיחת הטלפון בין עמר לבין העורר – היא אכן אינה מופיעה במחקרי התקשורת. אולם, העורר מסר את מכשיר הטלפון של אחותו, ובאשר למכשיר של עמר – אם השיחה התנהלה באמצעות אפליקציית הווטסאפ, אין לה ביטוי במחקרי התקשורת. חיזוק לעמדתה מוצאת המשיבה גם בשיחת הטלפון המוקלטת שבין שאדי לבין העורר.

יצוין כי במהלך הדיון התגלעה מחלוקת בין העורר למשיבה בשאלת מקום מגוריו של המתלונן, נושא שעשויה להיות לו רלוונטיות לבחינת חלופת המעצר. העורר טען כי המתלונן מתגורר בבית לחם, באופן המאפשר לשקול חלופת מעצר בירושלים; ואילו המשיבה טענה כי המתלונן מתגורר בירושלים, בסמיכות רבה מדי למקום מגורי הוריו של העורר, שהוא מקום חלופת המעצר המוצעת.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בכלל החומר הכתוב שהוצג לי, ראיתי את הסרטונים ואף שמעתי את טענות הצדדים בדיון לפניי, אני סבורה כי דין הערר להתקבל כפי שיובהר להלן.

10.אני סבורה כי חומר הראיות הקושר את העורר למיוחס לו בכתב האישום מצדיק את המסקנה לפיה ישנן ראיות לכאורה הקושרות אותו למיוחס לו. זאת הגם שמדובר בראיות לכאורה שאינן בעוצמה המרבית, ושעשויות – בשל מספר בעיות שיפורטו להלן, לא להביא בסופו של דבר להרשעתו של העורר.

ראשית, וכפי שציינתי כבר לעיל, לעורר יוחסה מלכתחילה עבירה על סעיף 329 לחוק העונשין. בא כוח העורר העלה טענות רבות בהקשר זה והבהיר כי לא ברור איך ניתן לייחס לעורר עבירה של חבלה בכוונה מחמירה כאשר אין חולק כי לא הוא ירה במתלונן. רק בישיבת יום 31.12.2023 הודיעה באת כוח המשיבה כי בכוונתה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון כתב האישום. בקשה כזו לא הוגשה עדיין, וודאי שהיא טרם התקבלה. לא ברור מה יהיו הנימוקים לבקשה, מה יהיו טענות העורר לגביה, ומה יחליט בית המשפט. כך או כך – כתב האישום כפי שהונח לפניי, הוא כתב אישום המייחס לעורר עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין בלבד, והוא אינו מייחס לו שותפות בהתאם לסעיף 29 לחוק. בהתייחס לכתב האישום הזה, יש ממש בטענות בא כוח העורר ביחס לחלק המיוחס לעורר והתאמתו לעבירה שיוחסה לו.

11.מעבר לכך, כתב האישום מתייחס לשני אירועי ירי, כאשר השתתפותו של העורר מיוחסת רק לאירוע השני. לא ברור מה היה בדיוק מהלך הדברים מכוחו הגיע העורר יחד עם שאדי לזירת הירי השני: האם אכן התקיימה שיחת טלפון בין העורר לבין עמר בו עמר ביקש מהעורר להגיע למקום בו אירע אירוע הירי השני ולחסום את המתלונן? זוהי גרסה אפשרית, והיא עולה בקנה אחד עם הסרטון הראשון – בו נראים העורר ושאדי ממהרים מאוד אל המכונית ומתחילים בנסיעה לעבר המקום בו התרחש אירוע הירי השני (העורר כפר בכך שהוא זה שנצפה בסרטון מאותו אירוע, אולם שאדי זיהה אותו שם, ונוכחותו שם אף עולה בקנה אחד עם העובדה ששניות ספורות מאוחר יותר הגיעו העורר ושאדי יחד במכונית לזירת הירי השני, כשהעורר אינו כופר בנוכחותו שם). יחד עם זאת, בגרסה לגבי שיחת הטלפון ישנם מספר קשיים, כפי שיפורט להלן.

12.אציין במאמר מוסגר כי העובדה ששאדי הוא נאשם באותו כתב אישום יחד עם העורר, איננה שוללת את האפשרות להתייחס להודעותיו בשלב בו נבחנת שאלת קיומן של ראיות לכאורה. בשלב זה של ההליך קיימים עדיין מדרך הטבע נעלמים רבים לגבי האופן בו ההליך יתנהל. כך למשל לא ברור עדיין ביחס לכלל העדים, האם הם יעמדו על גרסתם גם בבית המשפט; האם חקירתם הנגדית תערער את הגרסה; האם בית המשפט ייתן בהם אמון; וכיו"ב באלה עניינים. בית המשפט בשלב זה מתייחס כידוע לראיות ה"גולמיות" ומנסה לבחון את המסקנות הלכאוריות שניתן להגיע אליהן לאור ראיות אלה (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל (15.4.1996); בש"פ 4543/23 בוסטאמי נ' מדינת ישראל (5.7.2023)). זאת תוך הנחת הנחות שונות שכאמור עשויות להתבדות בשלבים הבאים של הדיון.

אחת ההנחות אותה רשאי בית המשפט להניח ולהעריך את הסיכוי שתתרחש – היא ההנחה כי נאשם שכתב האישום הוגש נגדו יחד עם העורר, יעיד בבית המשפט. כן הוא צריך לבחון את האפשרות שהמשיבה תחליט לפצל את כתב האישום – ככל שיהיה בכך צורך – כדי לאפשר את עדותו של אותו עד. גם ביחס לתרחישים אלה, בית המשפט אינו יכול לדעת בבירור איך יתפתחו הדברים, אולם הוא צריך לבחון את מכלול המידע שהונח בפניו, ובהתאם להעריך את האפשרות שהודעותיו של אותו עד יהפכו בסופו של דבר לחלק מחומר הראיות.

13.אולם, אף שהקושי הכרוך בהיותו של שאדי אחד מהנאשמים בכתב האישום – הוא קושי שניתן להתגבר עליו, ישנם כפי שציינתי קשיים נוספים. הגרסה ביחס לשיחת הטלפון שלגרסת המשיבה היא שהביאה את הנסיעה של העורר ושל שאדי לזירת הירי השני, מבוססת כולה על הודעתו של שאדי. ביחס לגרסתו של שאדי, גם בית משפט קמא קבע לגביה כי היא גרסה מתפתחת; שאדי ציין באחת מהודעותיו כי השיחה התקיימה כשעה לפני האירוע; שאדי לא שמע את תוכן השיחה; ואין כל אינדיקציה במחקרי התקשורת לקיומה של שיחה כזו.

כאמור, לא ברור מתי התרחשה השיחה, והאם הייתה שהות לעמר לקיים אותה בפרק הזמן הקצר לאחר שירה במתלונן שנמלט ממנו (או שמא כפי שעולה מאחת מהגרסאות של שאדי, היא התקיימה כשעה לפני האירוע, וגם אז לא ברור הקשר בינה לבין הנסיעה המהירה לאחר הירי הראשון). לא ברור גם האם עמר צפה מראש שאירוע הירי הראשון לא יעלה יפה, ולאחריו המתלונן יצליח לברוח והוא יידרש למישהו שיחסום את הדרך עבורו כדי לא לאפשר למתלונן להתחמק ממנו. לכן, למרות שהסרטון מחזק את הגרסה של נסיעה מתוכננת ממקום החנייה של המכונית – ישנם קשיים שיהיה על המשיבה להתמודד עמם בשלב הבא בנקודה זו. על כל פנים, לא ברור מה ידעו שאדי והעורר ביחס למטרת נסיעתם לעבר מכוניתו של המתלונן, וביחס לתוכניות של עמר לגבי הפעולות שהוא מתכוון לבצע כאשר יגיע למקום.

14.באשר להתרחשות בזירת הירי השני – צפייה בסרטון השני מעלה לכאורה כי חלקו של העורר בזירה אינו חלק של מי שנקלע למקום במקרה בלא שיש לו קשר אליו. העורר בהחלט נראה כמי שמעורב באירוע – הוא יוצא מהמכונית; ניגש לדלת של מכוניתו של העורר; קופץ על מכסה המנוע. בהתייחס לזירה זו – העורר אינו כופר בכך שהוא היה במקום, אלא שלטענתו הוא לא היה שותף בכל דרך לאירוע הירי – לא ידע עליו ולא קידם אותו.

אף שכאמור ניתן לקבוע ולו לכאורה כי העורר לא נראה כמי שהזדמן לזירת הירי השני בלא כל קשר אליה – ישנם קשיים גם ביחס לזירה זו. כדי להביא להרשעת העורר במיוחס לו, יהיה על המשיבה להוכיח את כל הרכיבים בכתב האישום (המתוקן – אם יתוקן), שיביאו למסקנה לפיה העורר הוא מבצע בצוותא של עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. כדי לעשות זאת, יהיה על המשיבה להוכיח בין היתר כי העורר ידע בעת הנסיעה המשותפת שלו עם שאדי לכיוון המתלונן (או בשלב אחר לפני הירי), אודות התוכנית לפגוע במתלונן ואף לירות בו. יהיה מקום לברר את פשר פעולותיו של העורר לאחר שהוא ושאדי נתקלו במתלונן והמכונית בה נסעו חסמה את מכוניתו של המתלונן. יהיה מקום לברר האם פעולותיו של העורר נועדו לסייע לתוכניתו של עמר לפגוע במתלונן, ואם כן, באיזה אופן.

15.עוד יוער כי שיחת הטלפון המוקלטת בין שאדי לבין העורר, אינה מביאה לטעמי למסקנות חד-משמעיות ביחס לחלקו של העורר במיוחס לו. אכן העורר בקי בפרטים ואינו מציין כי הוא נקלע למקום בעל כורחו. יחד עם זאת, הוא אינו קושר את עצמו לעבירות המיוחסות לו, והוא מדגיש כי לא הוא ולא שאדי ירו בפועל במתלונן (עובדה שכאמור אינה שנויה במחלוקת).

לכל האמור יש להוסיף כי אכן שקריו של העורר והעובדה שהוא מסר למשיבה את מכשיר הטלפון של אחותו ולא את זה שלו עצמו – מכבידים עליו.

16.לכן, וכפי שציינתי בראשית הדברים, ניתן לקבוע כי ישנן ראיות לכאורה הקושרות את העורר לזירת הירי השני ולאירועים שאירעו בה, אולם ישנם קשיים לא מבוטלים עמם תצטרך המשיבה להתמודד בשלב הבא של הדיון.

17.כידוע, בהחלטה על מעצר עד תום ההליכים בית המשפט מתייחס למקבילית הכוחות שבין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם (ראו סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996; בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (8.8.2011), וההפניות המובאות שם). זאת, הן ביחס לעצם המעצר והן ביחס לאפשרות להורות על חלופת מעצר שאיננה מעצר מאחורי סורג ובריח. אכן, העבירה שיוחסה לעורר היא חמורה, וכרוכה בה מסוכנות לא מבוטלת. אולם, לאור החולשה המסוימת בעוצמת הראיות הקושרות את העורר למיוחס לו בכתב האישום – כפי שהובהר בפירוט לעיל, וכן לאור גילו הצעיר והעדרן של הרשעות קודמות, אני סבורה כי מן הראוי במקרה דנן לשקול אפשרות חלופת מעצר או של מעצר בתנאים של פיקוח אלקטרוני. זאת מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה ביחס להיתכנותה של אפשרות זו - לאור חומרת העבירות שיוחסו לעורר מחד גיסא, והקשיים הראייתיים שצוינו לעיל מאידך גיסא.

העורר הציע כחלופת מעצר בית בבית הוריו. בית המשפט לא מצא לנכון לבחון חלופה זו. זאת ככל הנראה הן מאחר שדובר במעצר בית (ולא במעצר בפיקוח אלקטרוני); והן מאחר שמדובר בבית הוריו, שמצוי לעמדת המשיבה בקרבת המתלונן.

לאור כל האמור, אני סבורה כי ניתן לבחון חלופה של מעצר בפיקוח אלקטרוני גם בבית הורי העורר (כאשר בא כוחו ציין כי נכון לעת הזו אין ביכולתו להציע חלופה במקום אחר). יחד עם זאת, חלופה זו תיבחן לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן. שירות המבחן ולאחריו גם בית המשפט יצטרכו לבחון האם יש בחלופה האמורה כדי לצמצם את הסכנה הנובעת מהמעשים המיוחסים לעורר. בהקשר זה ייבחנו מיקומה של החלופה ומקום מגורי המתלונן; הערכתו של שירות המבחן את המסוכנות של העורר; וההערכה ביחס לטיב המפקחים שיוצעו על ידי העורר. כל אלה יאפשרו לבית המשפט לחזור ולבחון האם ניתן בתנאים כאלה או אחרים לצמצם במידה מספקת את הסיכון הנשקף מהעורר, באופן שיאפשר העברתו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני חלף מעצר מאחורי סורג ובריח.

18.סוף דבר – הערר מתקבל במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך קבלת תסקיר של שירות המבחן ביחס לחלופה למעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח. לאחר קבלת התסקיר יקיים בית המשפט המחוזי דיון נוסף ויקבל החלטה בהתאם לשיקול דעתו ובהתאם למכלול הנסיבות.