בש"פ 4543-23 בש"פ 4543-23

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אלעזר נחלון) מיום 24.5.2023 במ"ת 24464-04-23, במסגרתה נקבע כי העורר ישהה במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע והליכים קודמים

1.ביום 17.4.2023, הגישה המשיבה (להלן: המדינה) מספר כתבי אישום בגין אותה פרשייה נגד נאשמים שונים, וביניהם העורר. בכתב האישום נגדו, הואשם העורר בעבירת סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בד בבד, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, נ.פ 77-22, אשר שימש כסוכן מטעם משטרת ישראל (להלן: הסוכן), רקם עסקה עם אדם בשם ווליד חסן (להלן: ווליד), לפיה ירכוש הסוכן מהעורר ומאדם אחר בשם נַסִים עקד (להלן: נסים) שני אקדחים תמורת 30,000 ש"ח בתוספת סכום של 9,000 ש"ח שיחולק בין ווליד, נסים והעורר (להלן: העסקה).

ואכן, ביום 19.1.2023, תיאם הסוכן עם נסים והעורר את ההגעה למקום המפגש, על מנת להשלים את העסקה. סמוך לשעה 14:00, הגיעו נסים והעורר לנקודת המפגש ברכב בו נהגה תסנים זוקש (להלן: תסנים), שם המתין להם הסוכן. נסים ירד מהרכב, ונכנס לרכבו של הסוכן, תוך שהוא אוחז בידו תיק, בו שני אקדחי הזנקה אשר הוסבו לאקדחי ירי שבכוחם להמית אדם, ומחסניות מתאימות לאקדחים (להלן: האקדחים או כלי הנשק). נסים הציג את האקדחים לסוכן, והשניים החלו בנסיעה, ברכבו של הסוכן, לקרבת מקום במטרה לבדוק את תקינות האקדחים. לשם כך, ביצע הסוכן ירי בכל אחד מהאקדחים. בשובם למקום המפגש, ביקש נסים מהעורר להיכנס לרכבו של הסוכן. בשלב זה, שילם הסוכן לעורר ולנסים סכום של 38,000 ש"ח תמורת האקדחים והמחסניות.

3.ביום 24.5.2023 קבע בית משפט קמא כי מתקיימים התנאים למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. באשר לחומר הראיות, בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שלעורר היה חלק בביצוע העסקה, בהתבסס על הראיות שלהלן:

(-) הודעותיו של נסים במשטרת ישראל, מהימים 12.3.2023 ו-14.3.2023, בהן מסר כי העורר חבר אליו בביצוע העסקאות על מנת "לתצפת" (הודעה מיום 12.3.2023, שורות 9-2); כי העורר קישר בינו לבין תסנים, שהסיעה את השניים ביום ביצוע העסקה (הודעה מיום 14.3.2023, שורות 45-42); וכי העורר חבר לנסים בשתי עסקאות לסחר בנשק, כאשר "בעסקה השנייה" עשה זאת מתוך ידיעה שמדובר בעסקה לסחר בנשק (שם, שורות 80-71), וזאת חרף הודעתו הקודמת של נסים, בה מסר כי לעורר אין "קשר לכל עניין הנשקים" (שם, שורה 45).

(-) הודעתו של הסוכן מיום 24.1.2023, בה תיאר, בין היתר, את מידת מעורבותו של העורר בעסקה. הסוכן מסר כי נסים "תירץ" את איחורו להגעה לנקודת המפגש בכך שהוא ממתין לאדם נוסף, וכי הוא ידבר עם הסוכן ברגע שהאדם הנוסף יחצה את המעבר אל תוך מדינת ישראל. לבקשת הסוכן, הוא קיבל את מספרו של האדם הנוסף מנסים, יצר עמו קשר טלפוני, מסר לו את מיקומו והתעדכן בנוגע לשעת ההגעה הצפויה של אותו אדם נוסף למקום המפגש. עוד סיפר הסוכן, כי לאחר שבדק את תקינות האקדחים יחד עם נסים, ביקש מהאחרון כי יקרא לאותו "אדם נוסף". נסים נענה לבקשת הסוכן, התקשר לאותו אדם נוסף, שהגיע אל רכב הסוכן ועלה למושב האחורי, שעה שהסוכן ונסים ישבו במושבים הקדמיים. כעולה משלל ראיות, אותו אדם נוסף הוא העורר. לאחר שהחליפו דברים ביניהם, מסר הסוכן לעורר חבילת שטרות כסף, וזה ספר אותם. בחלוף מספר דקות לאחר מכן, ירדו העורר ונסים מרכבו של הסוכן.

4.באשר לעילת המעצר, ציין בית משפט קמא כי העבירה המיוחסת לעורר מלמדת על מסוכנות גבוהה, וזאת בשל חזקת המסוכנות הסטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, וכן בהתאם למדיניות הנוהגת בפסיקה בעבירות כגון דא. כמו כן, לצד מסוכנותו, קבע בית משפט קמא כי נסיבות העניין גם מקימות חשש להימלטות מהליכי שפיטה, בעיקר לאור העובדה שהעורר אינו תושב ישראל, אף על פי שהתייצב לחקירה לאחר זימון טלפוני.

5.בהתאם לאמור לעיל ובהתחשב במקום מגוריו, קבע בית משפט קמא – חרף העובדה כי לעורר "מיוחס רק אירוע אחד"; לכך שקיימת אפשרות שחלקו בו פחות מזה של אחרים; ולכך שהוא נעדר עבר פלילי" (להלן: נסיבותיו האישיות של העורר) – כי נכון יהא להורות על מעצרו מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים כאמור. כך, בהינתן היותו תושב הרשות הפלסטינית, אף ללא צורך בהפניית העורר לשירות המבחן.

מכאן הערר שלפניי.

טענות הצדדים

6.העורר טוען כי לא ידע שמדובר בעסקת סחר בנשק, ואף לא הוכחה ידיעה כזו מטעם המדינה. לשיטתו, במהלך שהותו ברכב של הסוכן, לא ניתן היה לראות את האקדחים, וגם לא התנהלה שיחה בין הצדדים שיכולה ללמד על כך כי מדובר בעסקה למכירת נשק, או על מודעות כי הכסף, שניתן לעורר לספירה, משמש כתמורה בעסקה למכירת נשק, ולא כשכר עבודתו של נסים כפי שסבר לטענתו.

נוסף על כן, לשיטתו של העורר, שגה בית משפט קמא כאשר ייחס חשיבות להודעתו הכתובה של נסים בלבד, ממנה הסיק כי מסר שהעורר ידע שמדובר בעסקה למכירת נשק מלכתחילה, וזאת בניגוד לעולה מהאזנה לתיעוד החקירה. העורר אינו חולק על כך כי הוא "שותף" לתיאום וליווי הפגישה, ועל כן, נמנע נסים מלצאת לפגישה בטרם הגיע העורר. עם זאת הוא חוזר על הטענה כי לא הייתה לו מודעות לכך שעסקינן בעסקה למכירת נשק. עוד משיג העורר על קביעת בית משפט קמא, לפיה העורר חלק יחד עם נסים את הכסף שניתן בתמורה לאקדחים. העורר טוען כי לאחר שספר את הכספים שנתן לו הסוכן, מסר אותם במלואם לנסים.

7.המדינה סומכת ידה על החלטתו של בית משפט קמא, ומדגישה את חשיבות הותרתו של העורר במעצר עד תום ההליכים הן בשל חומרת מעשיו, והן בשל היותו תושב הרשות הפלסטינית. כמו כן, המדינה טוענת כי בנסיבות העניין לא מתקיימים טעמים חריגים לשחרורו של העורר ממעצר. המדינה מוסיפה, כי העורר היה בקשר ישיר עם נסים, אשר מסר כי העורר ידע שמדובר בעסקה למכירת הנשק. כמו כן, העורר הגיע באותו רכב יחד עם נסים והתיק בו הוחזקו שני האקדחים. יתרה מזאת, גרסתו של העורר, לפיה "תצפת" בלבד, אינה מתיישבת עם התנהלות העורר במהלך המפגש עם הסוכן.

דיון והכרעה

8.כידוע, ראיות לכאורה הן ראיות גולמיות, שלאחר עיבוד ובחינה בהליך העיקרי, עשויות להוביל לקביעת ממצאים שיבססו אשמה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147 (1996); בש"פ 6466/22 דכה נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (7.11.2022); בש"פ 1908/23 בן משה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (3.4.2023)). אשר על כן, בדיון במעצר עד תום ההליכים שומה עלינו לבחון, אם במכלול הראיות טמון פוטנציאל העשוי להביא להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו (ראו: בש"פ 3916/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (26.6.2022); בש"פ 8769/22 מסראווה נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (22.1.2023)).

9.במהלך הדיון במעמד הצדדים, הגישה המדינה לעיוני חומרי החקירה המשטרית, לרבות מזכר מיום 29.1.2023 (להלן: המזכר); קלטות וידאו מתוך רכבו של הסוכן, המתעדות ויזואלית את אשר התרחש במעמד השלמת העסקה, וזאת מארבע זוויות צילום שונות (להלן: קלטות הוידאו); וקלטות אודיו מתוך רכבו של הסוכן, בהן הוקלט אשר נאמר במהלך המפגש האמור (להלן: קלטות האודיו).

10.כפי שעולה מקלטות האודיו, וכן מהמזכר, לאחר שהעורר נכנס לרכבו של הסוכן, הוא מתנצל על איחורו בהגעה למפגש, ומקבל מהסוכן סך של כ-10,000 ש"ח (ניתן לראות בקלטות הוידאו שהסוכן מוסר שטרות לעורר שהתיישב במושב האחורי), אותם הוא סופר ומוסר לנסים. בין לבין שואל העורר את הסוכן: "הם יפים?" ומספר שניות לאחר מכן, הוא שואל, ככל הנראה את נסים, "הוא ראה אותם?". בהמשך, נסים מציע לסוכן כי את העסקה הבאה יעשו בחיזמא, ולאחר שהאחרון מסרב ומציע כי העסקה הבאה תתבצע בירושלים, מוסיף העורר כי "פעם הבאה בירושלים". לא זו בלבד, אלא בטרם ירדו השניים מרכבו של הסוכן, מבקש נסים מהסוכן כי תוגבר תדירות העסקאות, לעסקה אחת כל יומיים. בשלב זה, העורר מציע כי יסכמו על עסקה אחת כל שבוע – הצעה אותה מאמץ נסים מיד (כל האמור מתנהל בערבית).

11.בית משפט קמא בחן את מכלול הראיות, וקבע כי הן עשויות להוביל לקביעת ממצאים שיבססו את אשמו של העורר במעורבות בעבירה של סחר בנשק. בעשותו כן ייחס בית משפט קמא משקל מרכזי להודעותיו של נסים, בהן מסר על מודעותו של העורר לכך שמדובר בעסקת נשק, וכן למכלול נסיבות המפגש עם הסוכן, המלמדות להתרשמותו על מעורבות בעסקת המכר גופה (ולא רק סיוע לביצועה). לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ובחינת הראיות, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו זו של בית משפט קמא.

12.מטבע הדברים, את שאלת חלקו המדויק של העורר בעסקה מן הראוי לברר במסגרת ההליך העיקרי, לאחר בחינה מעמיקה של הראיות. בשלב בו אנו מצויים, ובהינתן חומר הראיות הגולמי שהוצג לפניי, התרשמותי היא כי קיימות ראיות לכאורה למעורבות משמעותית יותר של העורר מזו לה הוא טוען, דהיינו לא רק כ"מתצפת", אלא כמבצע עיקרי (בצוותא עם אחרים) של עבירת הסחר בנשק. בעשותי כן אני מייחס משקל הן לשיקולים שנזכרו בהחלטת בית משפט קמא, והן לדברים שהוקלטו מפי העורר בעת שהייתו ברכב הסוכן. מדברים אלה עולה לכאורה לא רק ידיעה על כך שמדובר בעסקת סחר ולא בתשלום שכר ("הם יפים?"; "הוא ראה אותם?"), אלא גם מעורבות בתכנון העסקאות הבאות (המיקום והתדירות בו יבוצעו העסקאות בעתיד). זוהי איפוא ראיה מרכזית המסבכת את העורר בעסקת הסחר בנשק גופה, ולא רק בסיוע לה.

13.משהגעתי למסקנה כי אין חולשה ראייתית באישום המייחס לעורר סחר בנשק, ובשים לב לכך שמדובר בעבירה ובנסיבות המלמדים על רמת מסוכנות גבוהה, לא השתכנעתי כי די בנסיבותיו האישיות של העורר, כפי שתוארו בהחלטתו של בית משפט קמא, כדי להטות את הכף לטובת שינוי החלטת בית משפט קמא להורות על מעצר עד תום ההליכים ללא צורך בקבלת תסקיר שירות המבחן.

14.למעלה מהדרוש יובהר, כי עצם היותו של העורר תושב הרשות הפלסטינית אכן מעורר חשש להימלטות ממשפטו אם ישוחרר לתחומי יהודה ושומרון, וזאת בשל כך שרשויות אכיפת החוק במדינת ישראל אינן פועלות באזורים אלה, ועל כן מלאכת איתורו של העורר, באם ינסה לחמוק מההליכים בעניינו, תהא קשה יותר מזו הנדרשת לאיתור תושב ישראלי (ראו: בש"פ 6781/13 קונדוס נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (4.11.2013) (להלן: עניין קונדוס); בש"פ 3287/20 גורעני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (22.5.2020) (להלן: עניין גורעני)). עם זאת, בשיקול זה לבדו אין די על מנת למנוע בחינת האפשרות לשחרר לחלופת מעצר, במצב בו תושב ישראלי היה משתחרר לחלופת מעצר. לשם קבלת החלטה בעניין האפשרות לשחרר לחלופת מעצר יש לבחון חשש זה בראי חלופת המעצר שבאפשרות הנאשם להציע, לצד מכלול הנסיבות הרלוונטיות בעניינו של הנאשם הספציפי, וכן בהתחשב באופיין של העבירות המיוחסות לו (ראו מני רבים: עניין קונדוס, שם; עניין גורעני, שם; בש"פ 3210/21 קראעין נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (24.5.2021); בש"פ 2021/23 מסאלמה נ' מדינת ישראל (21.3.2023)). למצער, ככל שאין מדובר ברמת מסוכנות המצדיקה מניה וביה מעצר מאחורי סורג ובריח, יש לעשות כן לאחר קבלת תסקיר שיבחן הן את נסיבותיו של העורר, והן את חלופות המעצר המוצעות בעניינו. כמובהר, במקרה דנן הגעתי למסקנה כי, בהינתן רמת המסוכנות הגבוהה העולה מהמיוחס לעורר, אף אילו היה מדובר בתושב ישראל ניתן היה להורות על מעצר עד תום ההליכים מבלי שהתקבל תסקיר שירות המבחן. ממילא כך גם לגבי תושב הרשות הפלסטינית.

15.סוף דבר: לאור האמור לעיל, הערר נדחה. העורר יוותר במעצר מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.