בש"פ 2021-23 בש"פ 2021-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מרדכי לוי) בעמ"ת 8725-02-23 מיום 7.2.2023, במסגרתה נדחה ערר המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, אשר הורתה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שנבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") תינתן במשורה, ורק במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בש"פ 2785/19 יאיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.4.2019)). הבקשה שלפניי אינה חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואף נטועה עמוק בנסיבות המקרה הקונקרטי. משכך, היא אינה עומדת באמות מידה מצומצמות אלה. כמו כן, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי בשל שיקולי צדק (רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 (20.11.2012); רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (23.10.2012)).

באופן קונקרטי ובהתייחס לטענות המבקש, אבהיר כי מובן שאין בעובדה שהמבקש הוא תושב שטחי יהודה ושומרון, כשלעצמה, כדי להצדיק את מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. יחד עם זאת, בעת בחינת חלופות המעצר ניתן להתחשב בקשיי האיתור והשליטה העלולים לנבוע ממיקומה של חלופת המעצר המוצעת, וכן מהעובדה כי לעתים יהא זה פשוט יותר לתושבי שטחי יהודה ושומרון להימלט מאימת הדין. יודגש, כי שיקולים אלה נבחנים לצד מכלול הנסיבות הרלוונטיות בעניינו של הנאשם הספציפי, וכן בהתחשב באופיין של העבירות המיוחסות לו (ראו לעניין זה: בש"פ 3287/20 גורעני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (22.5.2020); בש"פ 3210/21 קראעין נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (24.5.2021)). בענייננו, נוסף על השיקול שבמיקומה של חלופת המעצר המוצעת כאמור, המבקש ביצע לכאורה עבירות של גניבת רכב ונהיגה ברכב ללא רישיון וללא ביטוח. במצב דברים זה, לא ראיתי טעם המצדיק את קבלתה של הבקשה שלפניי.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.