בש"פ 2785/19 דן יאיר נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' גדעוני ) בעמ"ת 35078-04-19 מיום 17.4.2019 בגדרה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' צימרמן ) במ"ת 48343-03-19 מיום 15.4.2019.

1.

ביום 20.3.2019 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועימה בקשה לעוצרו עד לתום ההליכים. בית משפט השלום קבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, וציין כי חרף עברו הפלילי המכביד של המבקש, הוא נכון לשקול את האפשרות לשחרורו למעצר בית בפיקוח אנושי, אך חלופה כאמור לא הוצעה. כדי שלא לסתום את הגולל על אפשרות שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, הורה בית משפט השלום על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן. מהתסקיר עלה כי אחיו של המבקש (להלן: האח ) , המתגורר עימו, סירב תחילה לפקח עליו אולם בהמשך שינה את עמדתו וביקש לשמש כמפקח. עם זאת, בשל פנייתו המאוחרת של האח ובשל יציאתו של קצין המבחן למילואים, לא עלה בידי שירות המבחן להיפגש עימו.

2.

לאחר קבלת התסקיר, התקיים ביום 8.4.2019 דיון בבית משפט השלום, בגדרו נקבע כי על חלופת המעצר, ככל שתוצע, להיבדק על ידי שירות המבחן, בשים לב ליכולתה לאיין את מסוכנותו של המבקש ולקשיים הקיימים בפיקוח של מפקח בודד. משכך, הדיון נדחה ליום 17.4.2019. ביום 14.4.2019, הגיש שירות המבחן בקשה לדחיית מועד הדיון. בבקשה נטען כי ההחלטה מיום 8.4.2019 התקבלה על ידי שירות המבחן רק ביום 14.4.2019, ועל כן בשל צפיפות הזמנים ובשים לב לחופשת הפסח ביקשו לדחות את מועד הדיון ליום 8.5.2019. בית משפט השלום נענה לבקשה באופן חלקי והורה על דחיית הדיון ליום 2.5.2019. בהמשך לכך הגיש המבקש בקשה בהולה לקיום דיון בחלופת המעצר במועד שנקבע, קרי יום 17.4.2019. בהחלטתו מיום 15.4.2019 קבע בית משפט השלום כי לא יקיים דיון ללא תסקיר מעצר, וציין כי ככל שיוכן תסקיר יוקדם הדיון.

3.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. לאחר דיון, שהתקיים אתמול, יום 17.4.2018, דחה בית המשפט המחוזי את הערר. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה טעות בהחלטת בית משפט השלום לפיה יש לקבל תסקיר בטרם מתן החלטה בקשר לשחרור המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי לנוכח עברו הפלילי המכביד מאוד של המבקש, גורמי הסיכון עליהם עמד שירות המבחן בתסקירו, והקשיים שעולים מהתסקיר לגבי אפשרותו של האח לפקח על המבקש, ניתן בהחלט להבין את עמדת בית משפט השלום, לפיה יש לקבל תסקיר משלים ביחס למפקח המוצע. צוין כי התנהלות שירות המבחן אכן מעוררת סימני שאלה, אך אין בכך כדי להצדיק את שחרורו של המבקש כבר עתה. נקבע, כי ראשית יש לבחון את חלופת המעצר ואת אפשרויות הפיקוח, בשים לב לקשיים בפיקוח על ידי מפקח יחיד ולשאלה האם בכוחו של האח לפקח על המבקש באופן אפקטיבי. במכלול הנסיבות נקבע כי יש להורות על הקדמת הדיון ליום 29.4.2019, וככל שלא יוכן תסקיר משלים עד לאותו מועד – יתייצב קצין המבחן לדיון.

4.

המבקש לא השלים עם החלטה זו, והגיש את הבקשה שלפניי. בבקשה נטען כי על פי פסיקתו של בית משפט זה על בית המשפט להפעיל שיקול דעת עצמאי ולהתרשם מהמפקחים בעצמו, ועל כן ניתן היה לבחון את חלופת המעצר אף ללא עמדת שירות המבחן. עוד נטען כי השהות במעצר קשה מאוד למבקש ולכן דחיית הדיון בשבועיים פוגעת בו אנושות.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, סבורני כי דינה להידחות. בקשת רשות לערור ניתנת רק במקרים חריגים בהם קיימת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או מקום בו קיימות נסיבות פרטניות המצדיקות זאת, כגון מניעת עוול קשה, פגיעה שאינה מידתית בזכויות הנאשם, או שגגה ברורה בהחלטת המעצר (בש"פ

4253/17

דבש נ' מדינת ישראל

(18.6.2017); בש"פ 1811/18

ספי נ' מדינת ישראל (4.3.2018)). הבקשה שלפניי תחומה לעניינו הפרטני של המבקש בלבד, ואינה מעלה כל נסיבות חריגות המצדיקות היעתרות לבקשה ב"גלגול שלישי". די בכך לדחיית הבקשה.

6.

אעיר, כי אמנם שיקול הדעת בהחלטה בעניין שחרור לחלופת מעצר מצוי בידי בית המשפט, אך המלצת שירות המבחן, בשל ניסיונו המקצועי הרב בבחינתן המעמיקה של חלופות מעצר המוצעות בהליכי מעצר, היא כלי עזר מהותי וקריטי בעת בחינת אפשרות השחרור. זאת ביתר שאת בעניינו, בו, כפי שציין בית המשפט המחוזי, עולים מספר קשיים, הן בנוגע לאפשרות לשחרר את המבקש לחלופת מעצר והן בחלופה המוצעת עצמה. בנסיבות העניין, החלטת בית המשפט המחוזי מאוזנת ומנומקת, ואין להתערב בה.

7.

הבקשה נדחית.