בש"פ 6095/21 אלי נברייב נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט דניאל בן טולילה ) בעמ"ת 4835-09-21 מיום 5.9.2021, במסגרתה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בקריית גת (כב' סגן הנשיא, השופט יניב בוקר ) במ"ת 1550-08-21 מיום 2.9.2021, והורה על הותרת המבקש במעצר עד תום ההליכים עד למתן החלטה אחרת.

לאחר עיון בבקשת רשות ערר על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שנבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") תינתנה במשורה, רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית, או כאשר מתעורר חשש לאי-צדק חמור או עיוות דין למבקש (רע"פ 5295/18 מאור נ' מדינת ישראל – המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה , פסקה 13 (15.8.2018); בש"פ 2785/19

יאיר נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (18.4.2019)).

הבקשה שלפניי אינה מגלה שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, והיא נעוצה כולה ב"החלטת ביניים" של בית משפט השלום לדחות את מועד הדיון בשחרור לחלופת מעצר עד לקבלת תסקיר מעצר משירות המבחן בעניינו של המבקש. כפי שכבר נפסק, החלטות מסוג זה אינן נכנסות לגדר המקרים החריגים בהם תינתן רשות ערער בגלגול שלישי (בש"פ 6887/20 בן דוד נ' מדינת ישראל (9.10.2020)). החלטות אלה מצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ומשכך התערבות ערכאת הערעור בהן היא מצומצמת עד מאוד (ראו למשל בש"פ 6920/20 לוי נ' מדינת ישראל (15.10.2020); בש"פ 3888/21 גלאל קטאווינ' מדינת ישראל (8.6.2021)). במקרה שלפנינו, גם אם מוטב היה לקצר במידת מה את הארכה שניתנה לשירות המבחן, אין בכך כדי להצדיק חריגה מכלל האמור.

בהינתן האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערר נדחית.