בש"פ 3833/22 פארס אריאשי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אלעזר נחלון ) בעמ"ת 44825-05-22 מיום 23.5.2022. בהחלטה זו נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום, במסגרתה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המבקש, ועל כן הוארך מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

לאחר עיון בבקשת רשות הערר על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שנבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") תינתן במשורה, ורק במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה ( רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123, 128 (1982);

בש"פ 2785/19

יאיר נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (18.4.2019)), וכן כאשר מדובר במקרים נדירים ביותר, בהם שיקולי הצדק מורים על מתן רשות ערעור ( רע"פ 8192/12

עכאשה נ' מדינת ישראל , פסקאות 12-11 (20.11.2012); רע"פ 7572/12

הזייל נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (23.10.2012)). סבורני כי המקרה שלפניי איננו נופל לגדר החריגים הללו. בענייננו, בית משפט השלום בחן את התשתית הראייתית שעומדת נגד המבקש, נתן דעתו לטענות הצדדים, וקבע שהראיות עומדות ברף הנדרש " בעצמה של ממש ", וכי אלה מחייבות לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב (עמ' 9 להחלטתו של בית משפט השלום). בית המשפט המחוזי בחן אף הוא את הראיות לכאורה אשר עומדות נגד המשיב והגיע למסקנה כי " קיימות די והותר ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר " ועל כן " לאחר עיון בראיות עצמן אין לי אלא להצטרף לאמור בהחלטתו (של בית משפט השלום – ע' ג')" (עמ' 7 להחלטתו של בית המשפט המחוזי). משאלו הם פני הדברים, הרי שעניינה של הבקשה שלפניי הוא בקביעותיהן העובדתיות של הערכאות קמא בעניינו הפרטני של המבקש, ואין למצוא בה כל שאלה משפטית, לא כל שכן שאלה בעלת חשיבות ציבורית.

לנוכח האמור, הבקשה למתן רשות ערר נדחית.