בש"פ 8858/12 מדינת ישראל נ. מייק אלקירנאוי

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט נ' אבו טהה ) מתאריך 05.12.2012 ב-מ"ת 45944-11-12, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

להלן יפורטו בקצרה הנתונים הנדרשים להחלטה בערר.

תמצית העובדות הנדרשות להכרעה

2.

בתאריך 25.11.2012

הוגש נגד המשיב כתב אישום, ובגדרו נטען כי בתאריך 20.11.2012, בסמוך לשעה 15:20, שילח במזיד אש בעצים ביער רהט, באמצעות הדלקת ערימות של עשבים וצמיגים. כתוצאה ממעשים אלה נשרפו עצים ביער על פני שטח של כדונם וחצי, ונגרם נזק ניכר לעצים ולנוף.

נוכח המיוחס לו, הואשם המשיב בהצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) ל חוק העונשין, תשל"ז-1977 .

3.

עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת גם בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בתאריך 02.12.2012, בתום דיון בבקשה הנ"ל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, חתך את עצמו המשיב בצווארו באמצעות תער, אותו הסליק, ככל הנראה, בפיו. בעקבות זאת, פונה המשיב לבית החולים סורוקה לקבלת טיפול רפואי.

4.

בתאריך 05.12.2012 התקיים דיון נוסף בבקשה הנ"ל, שבפתחו הודיע בא-כח המשיב כי הוא "מסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר", אך הוא מבקש "לבחון חלופה בעניינו של המשיב". במהלך הדיון, הציג בא-כח המשיב את שני אחיו ואת אימו של המשיב, אשר הוצעו על ידו כמשמורנים, והם נחקרו על ידי בית המשפט.

בסופו של הדיון, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי התרשם לחיוב מאחד מאחיו ומאמו של המשיב. בהתאם, החליט בית המשפט המחוזי כי "לאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים, וכן בחנתי את החלופה שהוצגה בפניי, שוכנעתי שניתן להשיג את תכלית המעצר, דהיינו – לאיין את המסוכנות הלכאורית הנשקפת מהמשיב, על רקע טיב המעשה המיוחס לו ונסיבות ביצועו, באמצעות חלופה בדמות מעצר בית מלא – וכן פיקוח מלא ומתמיד של שני ערבים אחראיים, וכן איזוק אלקטרוני". בהתאם, בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר הבאה: תנאי "מעצר בית" מלא בבית הוריו, בפיקוחם של אחיו חאמד ואמו, איזוק אלקטרוני, ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח, וערבות צד ג' בסך כולל של 30,000 ש"ח.

נוכח החלטה זו, ביקשה העוררת את עיכוב ביצוע שחרורו של המשיב ממעצר. בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את הבקשה, והורה על עיכוב החלטתו ב-48 שעות.

מכאן הערר שבפני.

טענות הצדדים והתפתחויות נוספות

5.

העוררת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד משהחליט על שחרור המשיב לחלופת מעצר, מבלי להורות קודם לכן על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן, ובלא חוות דעת פסיכיאטרית, אשר יבחנו את מסוכנותו של המשיב לעצמו ולציבור.

העוררת טוענת עוד כי מסוכנותו של המשיב גבוהה למדי, באופן אשר מקשה על שחרורו לחלופת מעצר בשלב זה. לשיטת העוררת, המשיב ביצע את העבירה המיוחסת לו בחלוף פחות משבועיים מתאריך 04.11.2012, היום שבו סיים לרצות עונש של שבעה חודשי מאסר בפועל. עוד מצביעה העוררת בהקשר זה על עברו הפלילי המכביד של המשיב, ועל כך שריצה בעבר שבע תקופות מאסר בפועל.

העוררת הוסיפה וטענה כי האירוע שהתרחש במהלך הדיון בתאריך 02.12.2012 בבית המשפט המחוזי הנכבד, במהלכו חתך המשיב את עצמו בצווארו, מחייב כי המשיב יבדק על ידי פסיכיאטר. לגרסת העוררת, "שחרורו של המשיב לחלופה מבלי לקבל כל עמדה באשר למצבו הפסיכיאטרי של המשיב טומן בחובו סכנה – למשיב ולציבור".

נוכח טענותיה אלה, ביקשה המדינה בסוף הודעת הערר מבית משפט זה "לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות על מעצרו של המשיב עד לקבלת תסקיר שירות המבחן וחוות דעת פסיכיאטרית".

6.

בא-כח המשיב טוען מנגד, כי אין הוא חולק על כך שקיימות די ראיות לכאורה כדי להצדיק, מבחינת דרישות החוק, את מעצרו עד תום ההליכים. יחד עם זאת, בא-כח המשיב טוען כי לא נפלה כל שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר התרשם באופן בלתי אמצעי מהמשמורנים שהוצעו, וקבע כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר מהודקת, בתנאים אותם קבע.

עוד הוסיף בא-כח המשיב כי פגיעתו של המשיב בעצמו איננה מעידה על "בעיה פסיכיאטרית", כדבריו, והרקע למעשה הוא תסכולו של המשיב מהמצב אליו נקלע. לדבריו, המשיב לא נזקק בעברו לטיפול פסיכיאטרי, ולמעט האירוע שהתרחש בדיון בתאריך 02.12.2012 – אין כל אינדיקציה לפיה הוא נזקק לטיפול שכזה כיום.

7.

למען שלמות התמונה אציין כי בדו"ח מידע של שירות בתי הסוהר מתאריך 04.12.2012, שהגיע אלי קודם להתחלת הדיון בפני, נאמר, בין השאר, כי: המשיב הינו "עצור אובדני רמה א'", וכי יש "לבצע חיפוש יסודי על גופו... [שכן] האסיר מסליק סכיני גילוח בפיו". נוכח האמור, ולאחר עריכת בירורים מתאימים הוריתי כאמור בהחלטתי מתאריך 09.12.2012. בדיון שהתקיים בפני נוכחתי לדעת שהמשיב מדדה בצורה קשה ונעזר בקביים, ולשאלתי בהקשר זה הוא מסר שפציעתו נובעת ממכות שקיבל, לדבריו, מסוהרים בעבר.

עתה, משסקרתי הדברים – אפנה לליבון הסוגיות שעלו במכלול.

דיון הכרעה

8.

לאחר עיון בערר ובחומר שצורף לו, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל . טעמי לכך יובהרו להלן.

9.

גדר המחלוקת בין הצדדים הינו מצומצם יחסית:

ראשית , דומה שיש כאן בנמצא ראיות לכאורה וכן עילת מעצר (מסוג מסוכנות);

שנית , העוררת איננה מבקשת עוד את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, אלא רק עד שיתקבלו בעניינו תסקיר שירות המבחן וחוות דעת פסיכיאטרית, והעניין יובא שוב בפני הערכאה המבררת.

לפיכך, השאלה הממוקדת העומדת לפתחי היא האם, לנוכח מסוכנותו הלכאורית של העורר, יש להותירו זמנית במעצר, ולהורות על עריכת תסקיר של שירות המבחן, או על בדיקתו על ידי פסיכיאטר, או על נקיטת שני האמצעים כאחד והבאת התיק לעיון מחודש בפני הערכאה המבררת.

10.

כפי שתואר לעיל, בטרם החלטתו על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר –בית המשפט המחוזי התרשם ישירות מהמשמורנים שהוצעו על ידי המשיב. במצב דברים זה, ובהעדר הנסיבות המיוחדות של המקרה שבפני, הייתי קובע כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, שכן זו התבססה, בין היתר, על ממצאים בעקבות התרשמות בלתי אמצעית, שערכאת ערר איננה נוהגת להתערב בהם.

יחד עם זאת, בענייננו קיימים שני נתונים כבדי משקל, אשר יש בהם, לדעתי, כדי להצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד. אסביר את דברי מיד בסמוך.

11.

כפי שציינה העוררת – למשיב, חרף גילו הצעיר יחסית, יש כבר עבר פלילי עשיר יחסית, הכולל הרשעות במגוון עבירות חמורות, כגון תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם, איומים, היזק לרכוש במזיד, חבלה במזיד ברכב, ניסיון לגניבה, הפרות של צווים והוראות חוקיות ועוד. לא זו בלבד, אלא שהעורר ביצע, לכאורה, את המעשים המיוחסים בחלוף פחות משבועיים מהיום שבו השתחרר ממאסר. כל אלה יש בהם כדי לחזק, ולו לכאורה, את מסוכנותו הפוטנציאלית של המשיב, באופן אשר מקשה על שחרורו ממעצר, מבלי שעניינו יבדק תחילה על ידי שירות המבחן, שהוא הגוף האמון על בדיקתן של חלופות מעצר.

12.

דין דומה אמור לחול אף ביחס לאירוע מתאריך 02.12.2012, בו שיסף המשיב את צווארו (במהלך הדיון שהתקיים בעניינו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע). אף אם אקבל את טענת בא-כח המשיב, לפיה למעט מה שהתרחש באירוע זה – אין כל אינדיקציה המצביעה על צורך בעריכת חוות דעת פסיכיאטרית לגביו, סבורני כי לנוכח מכלול הנסיבות מן הראוי להציב "מקדם ביטחון" מסוים, במובן זה שהמשיב יבדק על ידי פסיכיאטר, שיעריך את מסוכנותו של המשיב לעצמו, או לציבור.

13.

נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שתקופת המעצר לה עותרת המדינה בשלב זה הינה מוגבלת, אני קובע כדלקמן:

א)

שירות המבחן יגיש עד לתאריך 31.12.2012 תסקיר בנוגע לחלופת המעצר אותה קבע בית המשפט המחוזי הנכבד.

ב)

מכוח סמכותי לפי סעיף 16(ב) ל חוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 , אני מורה כי תיערך למשיב בדיקה פסיכיאטרית, שלא בתנאי אשפוז, אשר בה תוערך מסוכנותו לעצמו ולסביבתו.

ג)

לאחר שיתקבלו הנתונים כאמור בסעיפים (א)-(ב) לעיל, יקיים בית המשפט המחוזי הנכבד עיון מחדש בהחלטתו. בתום הדיון, יקבע בית המשפט המחוזי הנכבד, תוך שייתן דעתו לתסקיר שירות המבחן ולחוות הדעת הפסיכיאטרית, ולמצבו הבריאותי הכולל של המשיב נוכח האמור בפיסקה 7 שלעיל, האם ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בדרך של חלופת מעצר – בין אם בחלופת המעצר שקבע בהחלטתו, מושא הערר שבפני, בין אם באמצעות הידוקה, ובין בדרך אחרת כלשהי.

ד)

עד להחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, כאמור בסעיף קטן (ג) שלעיל – ישאר המשיב במעצר.

14.

סוף דבר: הערר מתקבל . העורר ישאר במעצר עד להחלטה אחרת, שתתקבל באופן הקבוע בפיסקה 13 שלעיל.