בש"פ 8863/08 סלמאן עזקי נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (בש 021669/08, כב' השופט א' ואגו ), מתאריך 7.9.08, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר ב-בש"פ 8863/08 (להלן:

העורר ), של נאשם שני שעורר אף הוא לבית משפט זה (ב-בש"פ 8895/08, להלן: נחמיהייב ), ושל אדם שלישי שהועמד לדין יחד עימם (להלן:

אבו ימן ) – עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ (מחוזי – ב"ש) 8201/08.

העובדות הנטענות בכתב האישום והשתלשלות ההליכים

2.

המשיבה הגישה בתאריך 24.8.08 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום כנגד: העורר, נחמיהייב ואבו ימן. בהתאם לנטען בכתב האישום, השלושה קשרו קשר לבצע עיסקה בסם מסוכן מסוג חשיש. במסגרת הקשר האמור, נסעו השלושה בתאריך 17.8.08 לקראת חצות ברכב באיזור באר-שבע, ופגשו אדם שהגיע ברכב אחר. עזקי יצא מהרכב על-מנת לפגוש את האדם האמור, קיבל ממנו סם במשקל של קרוב לשלושה ק"ג, מחולק ל-31 סוליות, ושב לרכב. במהלך נסיעתם מן המקום הם זוהו על-ידי רכב משטרתי, שהחל לנסוע אחריהם. השלושה החלו להימלט ברכבם, הנהוג על-ידי נחמיהייב, כאשר הם נוסעים בשולי הכביש. השלושה השליכו את הסם דרך החלון מצידו הימני של הרכב, והמשיכו במנוסתם. מנוסה זו כללה נסיעה פרועה, ניסיון לחסום את נתיב נסיעת רכבם של השוטרים, ניסיון לפגוע ברכב משטרה נוסף שהצטרף למרדף, והתנגשות עם רכב המשטרה שהביאה לעצירת שני הרכבים. לאחר שהשוטרים ניגשו לרכבם של השלושה, סירבו נחמיהייב ואבו ימן לצאת מן הרכב, ואבו ימן אף תקף את אחד השוטרים. העורר, לעומת זאת, יצא מן הרכב, והחל בבריחה רגלית, עד שנעצר.

3.

במקביל להגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את שלושת הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בדיון שהתקיים בתאריך 7.9.08, הסכים בא כוחם של הנאשמים שם – עו"ד פאלח, לקיומן של ראיות לכאורה, למעט הפגיעה ברכב המשטרה. באופן ספציפי, לגבי נחמיהייב, טען עו"ד פאלח כי יש לו הרשעה אחת קודמת ומאסר מותנה תלוי ועומד, ולגבי העורר – כי אין לו כל הרשעות קודמות, וכי מדובר באב לשני תינוקות. בא כוחם של הנאשמים ביקש מבית המשפט להפנות את כל השלושה לתסקירי מעצר.

4.

בהחלטתו מתאריך 7.9.08, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע (כב'

השופט

א' וגו ) על מעצר השלושה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט ציין כי אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירות הסמים, וכן לקיומה של עילת מעצר. לגבי העורר ציין בית המשפט כי הוא אמנם חסר עבר פלילי, אך הוא זה שביצע את עיסקת הסם בפועל, ואף הגדיל לעשות כאשר ניסה להימלט רגלית מן השוטרים. לגבי נחמיהייב צוינה הרשעתו בעבירה קודמת של החזקת סכין והחזקת סם, ועונש המאסר המותנה – התלוי ועומד נגדו. בית המשפט ציין כי שילוב העבירות – של ביצוע עיסקת סמים בכמות כה משמעותית והחזקתם, בצירוף ניסיון הימלטות מן המשטרה, מביאה לכך שלא נראה כי קיימת בנמצא חלופת מעצר שיכולה לאיין באופן סביר את מסוכנותם של הנאשמים ובכללם העורר. לפיכך קבע בית המשפט הנכבד, כי אין מקום להזמנת תסקירי מעצר לנאשמים.

טענות העורר

5.

העורר טוען כי היה מקום להזמין תסקיר מעצר בעניינו. זאת, בשים לב להיעדר עבר פלילי, היותו בן 32, נשוי ואב לשני ילדים קטנים, ומי שניהל לשיטתו אורח חיים נורמטיבי עד למעצרו. העורר ממשיך וטוען כי אין לייחס לו אחריות יתירה בקשר עם ההימלטות לכאורה מרכבי המשטרה, בשים לב לכך שהוא ישב במושב האחורי של הרכב בו נהג נחמיהייב. עוד טוען העורר, כי עיסקה בסם מסוג חשיש חמורה פחות מעיסקאות בסמים דוגמת הרואין או קוקאין. בא כוחו של העורר אף ביקש להפנות את תשומת ליבי להחלטות של בית משפט זה, אשר בגדרן הוחלט כי יש לבחון חלופת מעצר גם בעניינם של נאשמים שיוחסו להם עבירות קשות משל מרשו, וכן למקרה בו שוחרר נאשם חסר עבר פלילי שהיה מעורב בעיסקת סמים בהיקף גדול מהרבה מזו שבמקרה דנן.

טענות המדינה

6.

בדיון שהתקיים לפני, טענה בא כוח המדינה כי נכונה העובדה כי לעורר אין כל עבר פלילי, אך לטענתה שיקול זה הינו רק שיקול אחד מני רבים הרלבנטי לעניין. לטענת המדינה, העורר היה הדומיננטי ביותר מבין שלושת הנאשמים בביצוע העבירות המיוחסות להם, כאשר הוא זה שירד מהרכב על-מנת לבצע את עיסקת הסמים בפועל, ולאחר מכן אף הגדיל לעשות, כאשר ניסה להימלט רגלית ולסכל את מעצרו. אישומים אלה, המיוחסים לעורר, מקימים לדעת המדינה, מסוכנות רבה לעורר, אשר אין חלופת מעצר כלשהי - מסוגלת לאיין.

דיון והכרעה

7.

דין הערר שבפני להידחות. אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות בהן הואשם העורר. חבירתם הנטענת של השלושה על-מנת לקשור עסקת סמים וכן להחזיק ולשנע כמות נכבדה של סם המחולק ל-31 סוליות (עובדה המעידה על רצון להפיץ ולסחור בסם) מלמדת על התנהלות קשה. סחר בסמים היא

עבירה שחומרתה, כשהיא לעצמה, יוצרת חזקת מסוכנות סטטוטורית. ראו: סעיף 21 א(ג)(3)

לחוק סדר דין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו - 1996. המדיניות הראויה לגבי המעצר של נאשמים בסחר בסמים מסוכנים הגורסת ככלל מעצר עד תום ההליכים – נקבעה באופן ברור על-ידי בית-משפט זה. כך, למשל, הסביר השופט י' זמיר את חומרתן של עבירות הסמים:

"אכן, הסחר בסם הוא ראש וראשון לעבירות, ודומה כי אין עבירה חמורה ממנו מבחינת הנזק לחברה. ניתן לומר עליו שהוא שורש פורה ראש ולענה, שהוא הורס חיים רבים ומצמיח עבירות קשות. כגודל הנזק שמקורו בסמים כך צריכה להיות גם עוצמת המלחמה בסמים. מלחמה זאת, כמו כל מלחמה, גורמת לחברה, לא פעם, להקשיח את מידותיה" (בש"פ 3899/95

מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(3) 164, 169)

8.

אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה בכל הקשור לעבירות הסמים בתיק שבפני, שכן בא כוחו של העורר הסכים בפני בית המשפט המחוזי לכך. כמו-כן אין חולק על קיומה של עילת מעצר. השאלה שנותרה איפוא לדיון היא – האם ראוי לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר והאם יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

בית המשפט המחוזי הנכבד מצא כי המדובר בעבירות חמורות המיוחסות לעורר, ובצדק הדגיש כי מעורבות בסחר בסמים מסוכנים יש עמה מסוכנות רבה וכי רק בנסיבות חריגות ניתן להפיג את המסוכנות בחלופת מעצר. אף קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הזמנת תסקיר מעצר לא נעשית בכל מקרה, אלא "כל אימת שיש סיכוי סביר והיתכנות ממשית שמא תימצא חלופה טובה, אשר ניתן יהיה להסתפק בה לנטרול המסוכנות הנשקפת מהנאשם" – נכונה היא בעקרון. סיכוי כזה בית המשפט הנכבד קמא לא מצא לגבי העורר ויש לבחון אם צדק במסקנתו זו. דבר זה יעשה מיד להלן.

9.

אכן בבחינת השיקולים הצריכים לעניין במקרה שלפנינו, יש לשקול מחד גיסא את כמות הסם הגדולה שבה החזיק לכאורה העורר וכן את ניסיון ההימלטות שלו מידי המשטרה לאחר שנתפס – המעצימות את חזקת המסוכנות בעניינו, ומאידך גיסא, ראוי לשקול לזכותו של העורר את עברו הנקי ואת העובדה שניהל על-פי הטענה, עד כה, אורח חיים נורמטיבי. לאחר ששקלתי את כל אלה, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי ביחס לעורר, שהרי לגביו לא מדובר כאן בנסיבות מיוחדות במינן, המצדיקות סטייה מן הכלל הגורס כי בעבירות מסוג זה המיוחסות לעורר – אכן ראוי לעוצרו עד תום ההליכים.

10.

סוף דבר, שותף אני למסקנתו של בית המשפט המחוזי הנכבד כי במכלול זה חרף עברו הנקי של העורר והיותו איש משפחה – האינטרס הציבורי במעצר, כפי שגובש בפסיקה לנוכח נסיבות מעין אלו שבפנינו – גובר. לא מצאתי איפוא כי יש מקום לבחון, בשלב זה, חלופת מעצר, או להזמין תסקיר מעצר בעניינו של העורר. לפיכך הערר נדחה.