בש"פ 8869/01 נינה הופ נ. ידיעות תקשורת בע"מ

זו הוגש הערעור שבפני. בערעורה טוענת המערערת כי הערותיו של בית המשפט כי "ב"כ המערערת מטעה את בית המשפט" וכי "כנראה כך נוהגים עורכי דין בירושלים" מטילות דופי בבא כוחה ובעורכי דין בירושלים. לטענת המערערת, זכותו של בא כוחה לשקול משיקולים משפטיים לוותר על עדותה, על אף שהזמינה לעדות וכי מעמדה של המערערת הוא כשל כל עד אחר במשפט. עוד טוענת המערערת, כי גם הערת בית המשפט בהחלטת הפסילה כי בקשת הפסילה הוכנה מראש, וזאת מבלי שהיתה כל ראיה לכך, צריכה להוביל לפסילתו. המערערת מוסיפה וטוענת כי לאורך כל הדיון העיר בית המשפט לב"כ המערערת הערות המקימות עילה פסילה. כך, למשל, משפנה בית המשפט לב"כ המערערת וביקש כי יזכיר לו את שמו כי זה נשכח ממנו, הוסיף ושאל האם גם זו עילה לפסילתו. כך גם העיר בית המשפט כי יש הרבה דברים בתיק בית המשפט שלא צריכים להיות בו. משהביע ב"כ המערערת את מורת רוחו על הפרעותיה של ב"כ המשיבים לחקירה העדים על ידו, שאל בית המשפט את ב"כ המערערת האם ירצה לפסול גם אותה. בהמשך הדיון אמר בית המשפט כי יש בעיה במחשב ושאל את ב"כ המערערת האם הוא מבקש לפסול גם את המחשב. לבסוף טוענת המערערת, כי דחיית בקשת בא כוחה לעכב את הדיון עד להכרעה בערעור שיוגש על החלטת הפסילה, מבלי שבית המשפט נימק את החלטתו, מעידה על משוא פנים ודעה קדומה נגד המערערת. המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. לטענתה, בנסיבות העניין, לא קיימת כל עילה שבדין לפסילת השופט וכי באמירת בית המשפט לא היה משום הטלת דופי בב"כ המערערת או במשרדו.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. כבר נפסק בעבר כי "על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון איך עלולה הביקורת לשמה, בנקודה הספציפית שלגביה היא מושמעת, להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט". ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1) 412, 415. יחד עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו (ראו לעניין זה ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 52, 56; ע"א 5089/01 חביב תאופיק נ' כב' השופט שאול מנהיים (לא פורסם)). עיינתי בדברי בית המשפט, ולא התרשמתי כי עולה מהם חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט הביע מחאה על כך שהמערערת לא התייצבה לדיון על אף שהוזמנה לעדות על ידי בית המשפט, אך אין בכך,

בנסיבות העניין, כדי למנוע מבית המשפט מלהעריך את טיעוני המערערת לגופם בהליך המתנהל בפניו.

6.אשר להתבטאויות בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסילה ובמהלך הדיון, אין בהם כשלעצמן, כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים. הלכה היא, כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'"

(ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם)). בנסיבות העניין - הגם שמקובלת עלי עמדת המערערת לפיה מן הראוי היה כי בית המשפט יימנע מחלק מן ההתבטאויות אותן השמיע במהלך הדיון - אני סבור כי אין בהתבטאויותיו של בית המשפט כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. כך גם לא מצאתי בנסיבות העניין בהחלטת בית המשפט לדחות את הבקשה לעכב את הדיון - כשלעצמה - כדי להקים עילת פסלות.

הערעור נדחה אפוא. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 5,000 ש"ח.