בש"פ 8900/04 דאוד גול נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בב"ש 6896/04 לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.לפי הנטען בכתב האישום, במהלך השנים 2001-2003 חבר העורר לחוליה של ארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין (חבש)", ארגון המוכרז כארגון טרור. העורר היה בין חברי החוליה ואף היה מנהיג חוליה בעצמו בשלב מסוים. העורר ארגן, יחד עם אחרים בחוליה, פעולות להבעת תמיכה בארגון החזית העממית, לרבות תהלוכות תמיכה בארגון, הנפת דגלים של הארגון וכתיבת סיסמאות בשבח הארגון. בחלק מן המקרים הוצתו צמיגים ועגלות אשפה במהלך התהלוכות ונחסמו צירי תנועה. עוד נטען, כי העורר ואחרים קשרו קשר ליידות בקבוקי תבערה ואבנים לעבר מטרות ישראליות שונות. לפחות במקרה אחד השתתף העורר באירוע בו נזרקו אבנים לעבר תחנת המשטרה בראס אל עמוד, ולפחות במקרה אחד השתתף העורר באירוע בו נזרקו בקבוקי תבערה אל אותה תחנת משטרה.

2.ב-21.9.2004 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, יחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים. העורר הואשם בחברות בארגון טרוריסטי (סעיפים 3 ו-8 לפקודת מניעת טרור, תש"ח-1948) ובתמיכה בארגון טרוריסטי (סעיף 4(ז) ו-8 לפקודה). כמו כן הוא הואשם בקשר לביצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), בהתפרעות (סעיף 152 לחוק העונשין) ובהצתה (סעיף 448 סיפא לחוק העונשין).

בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ובהן עדויות של מספר שותפים לעבירה.

3.ב-27.9.2004 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבקשת המעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' כרמל) קבע כי מתקיימים התנאים למעצר עד תום ההליכים, ובהם עילת המסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. בית המשפט שלל קיומה של חלופת מעצר במקרה דנן:

"חלופת מעצר, ולו מעצר בית מלא, לא יהא בה כדי לפוגג ולמנוע את הסכנה מהמשיב [העורר לפנינו – מ"נ] ומפעילותו, זאת כאשר ענין לנו בפעילות שהיא, גם, על רקע אידיאולוגי, ופעילות החותרת תחת בטחון המדינה ואזרחיה ...

לכך יש לצרף את העובדה שחלופת מעצר, מקום שנקבע שקיימת עילת מעצר, מבוססת על אמון. ביצוע פעילות ומעשים מסוג זה גורמים לכך שלא ניתן ליתן אמון במשיב, שכן טיב מעשיו משמיט את הבסיס האפשרי לאמון, ומכאן לחלופת מעצר .

התוצאה היא, שאני מורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 431/04".

4.נגד העורר הוצא צו מעצר מנהלי למשך 6 חודשים, ממנו השתחרר ב-14.6.04. העורר נעצר בעניין נשוא האישום ביום 13.9.04.

5.העבירה של חברות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, מקימה חזקה בדבר מסוכנותו של העורר לבטחון הציבור ולבטחון המדינה לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), אשר מפנה לסעיף 35(ב) לחוק זה. בכך קמה בענייננו חזקה של עילת המסוכנות. טענתו המרכזית של בא-כוח העורר היא כי חזקת המסוכנות הופרכה כיוון שהמידע היה בידי הרשויות זמן רב, והעורר לא נעצר. העבירות המיוחסות לו הן לא מהתקופה האחרונה. המדינה מסבירה, כי עד לאחרונה לא היה בידיה מידע קביל המאפשר הגשת כתב-אישום, ודווקא לכן נעצר העורר במעצר מינהלי. אני סבורה שבנסיבות אלה אכן עומדת חזקת המסוכנות בעינה ולא נוכל להתיר לעורר להשתחרר ולו למעצר-בית.

לעניין חלופת המעצר – מקובלים עלי דברי בית-המשפט המחוזי ואין אני רואה חלופת מעצר הולמת בנסיבות הענין.

הערר נדחה.