בש"פ 8920-23 בש"פ 8920-23

1.לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' מלמד) במ"ת 53123-02-23 מיום 19.12.2023 בה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

2.מדובר בהליך שלגביו התקיימו מספר דיונים קודמים, ובכלל זה ניתנו מספר החלטות של בית המשפט העליון. כך, בין היתר, קבע השופט ח' כבוב בהחלטתו מיום 30.4.2023 (בש"פ 2889/23) כי ערר שהוגש על ידי העורר יימחק בכפוף לכך שבתום עדותה של המתלוננת הוא יוכל להגיש בקשה לעיון חוזר. בקשה כזו אכן הוגשה ונדחתה. בהמשך, הוגש ערר נוסף (בש"פ 5117/23) שהתקבל על ידי בית משפט זה (השופטת ד' ברק-ארז). בהחלטה מיום 7.7.2023 שניתנה בערר האמור נקבע כי לעת הזו, אין מקום להעביר את העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני. בקשה נוספת לעיון חוזר בשל הכרסום הראייתי נדחתה אף היא. החלטה רלוונטית נוספת היא החלטה בבש"פ 8166/23 מיום 20.11.2023 בה קיבל בית משפט זה (השופט ע' גרוסקופף) את הבקשה להארכת מעצר, אך קבע כי יש להגיש תסקיר משלים בעניינו של העורר שיבחן את מסוכנותו העדכנית ויציע חלופת מעצר משופרת.

3.הדיון בפני בית המשפט המחוזי שבו התקבלה ההחלטה נושא הערר דנן התקיים לאחר שניתן תסקיר משלים של שירות המבחן, וזאת ביום 10.12.2023. העורר טוען שלאור חלוף הזמן, השינוי המשתקף בתסקיר המשלים והמפקחים החדשים שהוצעו בחלופה – יש מקום להורות על שחרורו בתנאים או למצער על מעצרו בתנאים של פיקוח אלקטרוני.

המשיבה מתנגדת לערר. לטענתה, השינוי היחיד שעולה מהתסקיר העדכני של שירות המבחן נוגע להכרה מינימלית של העורר בכך שהוא סטה מהנהלים. לגישתה, לאור חומרת העבירות כמו גם לאור מצבה הנפשי של המתלוננת, לא בשלה עדיין העת לבחינת חלופת מעצר, זאת בין היתר גם לאור החשש מפני שיבוש הליכים.

4.לאחר שעיינתי במכלול החומר ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה, אני סבורה כי דין הערר להתקבל.

העורר עצור מזה תקופה ארוכה ועניין זה כשלעצמו משליך, כידוע, על נקודת האיזון בין זכותו לחירות לבין המסוכנות הנשקפת ממעשיו. מדובר בעורר שהוא נעדר עבר פלילי. אכן, המעשים המיוחסים לו הם חמורים ביותר; וככל שהוא יורשע בהם – יהיה עליו לתת את הדין בגינם. אולם, בשלב זה, מורה הדין כי יש לבחון בכל נקודת זמן את האפשרות להמיר את מעצרו מאחורי סורג ובריח באפשרות אחרת שהפגיעה שלה בחירותו היא פחותה.

אפשרות כזו הוצעה על ידי שירות המבחן. שירות המבחן פירט מכלול של תנאים שרק בהינתן קיומם ניתן יהיה לשקול את השחרור. מדובר במעצר בפיקוח אלקטרוני בבית דודו של העורר בזרזיר – מקום שהוא רחוק מהמקום בו שוהה המתלוננת, שכזכור אף סיימה להעיד. שירות המבחן אף ציין כי חל שינוי מסוים בעמדתו של העורר, כאשר כיום הוא מגלה נכונות להתייחס לנסיבות מעצרו ולו באופן ראשוני. שירות המבחן התרשם מהמפקחים המוצעים וקבע כי הם מהווים דמויות סמכות עבור העורר. הוא המליץ כי יתווספו אלמנטים נוספים של הרתעה, ובכלל זה איסור שהיית קטינים במסגרת החלופה והעמדת העורר בצו פיקוח מעצרים של שירות המבחן לתקופה של חצי שנה במהלכה ישתלב העורר בטיפול שיתאים לצרכיו. יובהר כי העורר הסכים לצו פיקוח כפי ששירות המבחן המליץ.

באשר למצבה הנפשי של המתלוננת, מובן כי עניין זה הוא בעל משמעות. יחד עם זאת, אין אינדיקציה לפיה המצב הנפשי החמור הנטען של המתלוננת יוחמר עוד יותר אם ייעצר העורר בתנאים של פיקוח אלקטרוני, ומדברי באת כוחה עולה כי הקושי נובע מעצם התנהלות ההליך המשפטי.

5.לכן, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כאמור כי יש להיעתר לערר. תנאי השחרור של העורר יהיו כפי שהמליץ שירות המבחן. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את התנאים באופן מפורט וכן יברר את היתכנות המעצר בפיקוח אלקטרוני בכתובת המוצעת.