בש"פ 8967/06 שאול נמרי נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 12.9.2006 (להלן: "פסק הדין"), במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק-דינו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 15.11.04. המבקש הורשע, על-פי הודאתו, באי ניהול פנקסי חשבונות ובאי הגשת דין וחשבון בניגוד לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, ביחס לעסק לאומנות אותו ניהל. לפיכך נגזרו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי של 25,000 ₪. בפסק הדין נדחתה בקשת המבקש להמיר את גזר הדין בעבודות שירות. זאת, בין היתר, לאור חומרת מעשיו. המבקש טוען כי הודאתו במעשים שיוחסו לו ניתנה תחת לחץ, וכי היה על בית המשפט קמא להתחשב בנסיבות העניין ולהמיר את גזר הדין בביצוע עבודות שירות. מכאן בקשת רשות הערעור. ביום 9.10.06 הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד ליום 30.10.06, לפיה טרם סיים את הכנת הבקשה מאחר ואינו מיוצג. ביום 1.11.06 הגיש המבקש בקשה נוספת להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור ובה טען, כי אינו מודע לכל ההליכים המשפטיים ומכאן העיכוב בהגשת הבקשה.

2.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, סיכויי ההליך קלושים. בית המשפט קמא החליט שלא להתערב בעונש שנגזר על המבקש מאחר ובדיקות העלו כי הוא משתמש בסמים מסויימים. בנוסף, נקבע בפסיקה כי בקשת רשות ערעור המופנית אך כלפי העונש שהושת אינה מקימה, ככלל, עילה לקיום דיון אלא במקרים חריגים ומיוחדים. המשיבה טוענת כי חלף למעלה מחודש מהמועד בו היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור כדין, והמבקש אף לא נקב במועד בו יגיש את הבקשה. לאר כל זאת טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה להארכת המועד דנן.

3.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת המועד להתקבל. להווי ידוע, כי הנטל החל על המבקש בהליך זה אינו נטל כבד במיוחד. זאת, שכן הדין אינו דורש קיומו של "טעם מיוחד" לשם הארכת מועד בדין הפלילי (ראו סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). כמו כן, מבקש האורכה הנו הנאשם שהורשע בפלילים ויש לשמר את מעמדו וכוחו אל מול המדינה-המאשימה (השוו בש"פ 9671/04 - המועצה המקומית דלית אל כרמל ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 353). אף יש ליתן משקל לנסיבות נוספות בהליכים מסוג זה, כגון היעדר ייצוג משפטי. לבסוף, יש ליתן משקל לסיכויי ההליך, שכן בלא סיכויים טובים להליך יקשה על הארכת המועד אפילו יש טעם מספק לאיחור כשלעצמו.

4.

בעניינינו, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור כדין היה יום 29.10.06. בקשת רשות הערעור הוגשה בד בבד עם הבקשה להארכת המועד דנן. המבקש טוען כי הבקשה הוגשה באיחור בשל היעדר ייצוג ואי ידיעת הדין. אולם במקרה שלפני, נראה שהמבקש, אשר הגיש שתי בקשות להארכת מועדים להגשת בקשת רשות הערעור, ידע מהו המועד להגשת הבקשה כדין. בנוסף, נראה על פניו כי סיכויי ההליך אינם טובים. בפסק הדין נקבע חד משמעית כי המבקש אינו ראוי לביצוע עבודות שירות. זאת, לאור חומרת העבירה, חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות וממצאי הבדיקות שנערכו למבקש, ובייחוד שעה שמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לעניין חמרת העונש. למרות זאת, מצאתי בנסיבות המקרה להיעתר לבקשה. איחורו של המבקש בהגשת הבקשה עומד על יומיים בלבד. המשיבה ידעה על כוונתו לבקש רשות ערעור על פסק הדין נוכח הבקשה הקודמת להארכת המועד שהגיש המבקש. המשיבה אף לא הראתה מה נזק נגרם לה מהאיחור דנא. לאור כל זאת, ובהתחשב במהות ההליך, כמו גם בהחלטתו של כב' השופט ס' ג'ובראן מיום 15.11.06 בדבר עיכוב הביצוע, שוכנעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור, להתקבל. בקשת רשות הערעור תובא לפני השופט הדן בהליכים מסוג זה, לטיפול בעניין עיכוב הביצוע.