בש"פ 9671/04 המועצה המקומית דלית אל כרמל נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מתאריך 11.7.04 בו הורשעו המבקשים בביצוע עבירות על חוק מניעת מפגעים, תשכ"א – 1961, על התקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), תש"ן – 1990 וכן על סעיף 20 ב' בצירוף סעיפים 20 כ"א – 20 כ"ב לחוק המים, התשנ"ט – 1959. הבקשה מוגשת לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. לטענת המבקשים, סיבת אי הגשת הבקשה לרשות ערעור במועדה, הייתה טעות משרדית במועד הקבוע להגשת בקשת רשות הערעור לפיה הופסק מניין הימים להגשת ההליך על ידי פגרת הקיץ וחג סוכות. עוד מוסיפים המבקשים כי נשוא התיק נוגע לסוגיות משפטיות חשובות לא רק לצדדים כי אם גם לכלל הציבור ויש לקבוע בהקשרן מדיניות משפטית ברורה. יתר על כן, סיכוי בקשת רשות הערעור טובים היות ששופטי בית המשפט קמא היו חלוקים לפחות לגבי הרשעתו של המבקש מס' 2 באישומים נשוא כתב האישום. המשיבה מתנגדת לבקשה. פסק הדין של בית המשפט קמא ניתן ביום 11.7.04 במעמד הצדדים. המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה ב1.9.04 והמבקשים הגישו את הבקשה שבכותרת רק ביום 25.10.04 – בחלוף כמעט חודשיים ימים לאחר המועד האחרון להגשת הבקשה.

2.לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבה ובבקשת רשות הערעור, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, הלכה היא כי שיקול הדעת הנתון לבית המשפט, כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי הוא רחב על כן מזה המוקנה בבקשה להארכת המועד להגשת הליך אזרחי וכך בהליך הפלילי בשונה מההליך האזרחי אין בגדריו צורך ב"טעם מיוחד" לשם הארכת המועד (ראו: סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982). זאת ועוד: בשל מעמדו המיוחד של הנאשם בהליך הפלילי והצורך בהגנה על זכויות היסוד שלו, יש להקל עמו אף יותר כך שערעור מטעמו על הרשעתו או העונש שנגזר עליו ימצא בנסיבות המתאימות את היכולת להתברר בפני ערכאת ערעור. על אף האמור, אין להתעלם גם מהיבטים אחרים שראוי להם שינחו את בית המשפט שעה שהוא דן בבקשה להארכת מועד. בין היתר בין היתר ראוי להתחשב בכלל בדבר סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכותם של הליכים; וכן יש ליתן את הדעת לסיבות ולגורמים שבעטיים הוגש הערעור באחור (ראה ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל , פ"ד מ (2) 353).

3.בנסיבות העניין מדובר באיחור ניכר. פסק הדין נשוא הערעור ניתן במעמד הצדדים, והמשיבה יכלה היתה להניח כי המבקשים זנחו את הערעור. המבקשים אף אינם מסבירים מהו מקור התקלה או הטעות. אמת, המדובר אמנם בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וסיכוייה נראים על פניו טובים. הערכאות הקודמות היו חלוקות בשאלת ההרשעה באישומים השונים ואף בבית המשפט המחוזי בערעור נחלקו הדעות. המדובר, על פניו, בשאלה חדשה. יחד עם זאת, סיכויי הערעור אינם עומדים לבדם אלא שיש חובה על בעל הדין ליתן טעם מספק לאיחור, בייחוד לאיחור של חודשיים. עצם הקביעה כי המדובר ב"טעות" של עורך הדין, אין בה די לצורך כך. אין בנסיבות המקרה כדי להטות את הכף לטובת הארכת המועד. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.