בש"פ 8977/10 יהודה יעקב סבג נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בירושלים, על פיהן נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה הראשונה

מיום 14.11.10 בתיק עמ"ת 7425-11-10, שניתנה על ידי כבוד הנשיאה מ' ארד, נקבע דבר קיומן של ראיות לכאורה. בהחלטה השנייה מיום 23.11.10 בתיק עמ"ת 42739-11-10, שניתנה על ידי כבוד השופט ר' יעקובי, התקבל הערר על החלטת בית משפט השלום במ"ת 57126-10-10 מפי כבוד השופט י' מילנוב להורות על שחרור העורר בתנאים. יובהר כי בית משפט השלום גם קבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר.

לגישת הסנגור, שגה בית המשפט המחוזי: במסקנתו לגבי קיומן של ראיות לכאורה; בהתערבותו באיזון שנערך על ידי בית משפט השלום ושהוביל לתוצאת השחרור; ובהענקת משקל יתר להפרותיו של העורר את תנאי השחרור שהוטלו עליו בתיק אחר.

2.

אתייחס לטענות אלה לפי סדרן, אך קודם לכן יובהר שכתב האישום מכיל שני אישומים: הראשון מייחס לעורר ביצוע עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין והפרת הוראה חוקית. האישום השני מייחס לעורר הפרת הוראה חוקית והתחזות לאדם אחר. על פי הנטען, על רקע רעש שבקע מהרחוב, דקר העורר בסכין אדם אחר בכתף שמאל ואדם אחר בבית החזה. הוא עשה זאת חרף היותו משוחרר במעצר בית באופן חלקי. העבירה בוצעה ברחוב בשעה 3:00, זמן בו נאסר על העורר לצאת ממקום מעצר הבית בו היה שרוי. על פי האישום השני, לאחר מועד האירוע הראשון, שהה העורר במקום שהיה בניגוד לצו השחרור של בית המשפט המחוזי והציג עצמו כאדם אחר בפני שוטר.

באשר לקיומן של ראיות לכאורה, העורר שם דגש על עדים שהיו מעורבים באירוע הראשון ושלא זיהו אותו. ברם, מול זאת ניצב החומר הראייתי הבא, כפי שצוין על ידי כבוד נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים: "בזירת האירוע, על המדרגות המובילות לכיוון בניין מס' 401 (שבו נמצאת דירת הוריו של העורר) נמצאו כפכפי אצבע. על פי עדותם של עדת הראיה ושלושת המעורבים, התוקף נעל כפכפי אצבע ולאחר שדקר שניים מהם, נמלט מהמקום כשהוא מותיר את כפכפי האצבע על המדרגות. בבדיקת מז"פ התברר כי על הכפכפים נמצא פרופיל DNA של העורר. העורר מצידו לא סיפק בחקירתו הסבר מניח את הדעת להימצאותם של כפכפי האצבע על המדרגות בזירת העבירה". הסנגור טען כי מן הראוי היה לערוך מעיין "מסדר זיהוי" לכפכפים ולוודא עם העדים אם מדובר באותו כפכף אצבע. גם אם נכון היה לערוך פעולות חקירתיות נוספות – ראיית ה- DNA , על נסיבותיה, מבססת תשתית ראייתית לכאורה. יש לקחת בחשבון את המקום והזמן בו נמצאו הכפכפים עם פרופיל ה- DNA

של העורר, מבלי שניתן כל הסבר לכך.

באשר להצדקת התערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטת בית משפט השלום להורות על שחרור העורר, יש לשלב את הסתייגות הסנגור מהמשקל שהוענק להפרת תנאי השחרור. הסנגור טען כי אם העורר הפר את תנאי השחרור של תיק אחר, היה מקום להגיש את בקשת המעצר באותו ההליך ולא בהליך דנא. אין לקבל טענה זו כאשר לכאורה ההפרה לוותה בביצוע עבירה חמורה של אלימות, שחייבה כשלעצמה הגשת כתב אישום נפרד. התנהגות לכאורית זו ביחס להפרת תנאי השחרור – הן בזמן ביצוע עבירת האלימות והן בהתנהגותו של העורר לאחר ביצוע העבירה כלפי שוטר –

משליכה ישירות על השיקולים בבקשה הנדונה. יש בה ללמד על מידת האמון שלכאורה ניתן להעניק לעורר, שהלה יקפיד לשמור על תנאי שחרורו. ההפרות לכאורה הינן בוטות. לכך יש להוסיף שתסקיר המעצר, שהוזמן במסגרת הבקשה הנדונה בהליך זה, נמנע מלהמליץ על שחרורו של העורר. צוינה שם הערכה בדבר הקושי של העורר להתמיד בתנאי שחרור.

3.

העולה מן המקובץ: אין לומר כי נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים נגדו. הערר נדחה.

ניתנה בז' בטבת התשע"א (14.12.2010).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10089770_Z01.doc

אמ +הג

מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il