בש"פ 9015/05 נאסר אבו הדובה נ. מדינת ישראל

1.עתירה זו מכוונת להביא לגילויין של ראיות שהוצאה לגביהן תעודת חיסיון על ידי שר הביטחון, בהתאם לסעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971.

2.העותרים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כתב האישום שהוגש נגדם כולל תשעה אישומים. האישומים השונים מייחסים לעותרים עבירות של קשירת קשר לפשע, החזקת נשק, הובלת נשק, סחר בנשק, רכישת נשק, ניסיון להובלת נשק וניסיון לסחר בנשק וכן סחר עם מסתננים והסתייעות ברכב לביצוע פשע. אין צורך לפרט את כל אחד ואחד מהאישומים. בתמצית, די אם נאמר כי מדובר ברכישת נשק שהוברח ארצה, הובלתו ומכירתו וכן קשירת קשר לביצוע האמור. אחד מבין האישומים השונים עוסק באירוע בו העותרים נתפסו בכף כשברשותם אחד עשר רובים מסוג קלצ'ניקוב. האישומים האחרים מבוססים מבחינה ראייתית בעיקר על הודאותיהם של העותרים.

3.שר הביטחון הוציא תעודת חיסיון האוסרת חשיפה של מקורות מידע של שירות הביטחון הכללי, שיטות ודרכי פעולה, אמצעים טכנים ודרכי איסוף וכן את שמותיהם וזהותם של אנשי השירות. העותרים טוענים כי משהם נעצרו, נמנע מהם להיפגש עם עורך-דין וכי הודאותיהם הוצאו מהם באמצעים פסולים, כולל אלימות פיזית ומילולית. קיימתי מספר דיונים בעתירה ובין היתר שמעתי בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד הסברים מפי אנשי שירות הביטחון הכללי והחומר החסוי הוצג בפניי.

4.המשיבה חשפה פרטים מסוימים, אם כי לא באופן מלא אלא על דרך הבאת תמצית או פרפראזה של דברים שנאמרו על ידי כל אחד מן הנאשמים בעת שאלה נמצאו במעצר. הסניגורים המלומדים מיקדו את טענותיהם בעיקר באחד מן הפרטים שנחשפו. הכוונה לדברים שאמר העותר 1 לאדם אחר כי הרביצו לו בעת חקירתו. הסניגורים מבקשים לחשוף נתונים נוספים בכל הנוגע לנסיבות הכרוכות באמירה הנזכרת של העותר 1. יצוין, כי המשיבה מכחישה כי הופעלו אמצעים פסולים נגד העותרים. כן נמסר כי אין מניעה להעיד את חוקרי שירות הבטחון הכללי שחקרו את העותרים.

5.שוב על בית המשפט להכריע במשקל היחסי של הצורך לעשות משפט הוגן מול ביטחון המדינה. השאלה הבסיסית היא האם החומר החסוי חיוני הוא להגנתו של נאשם עד שאינטרס זה גובר על האינטרס האחר. כאמור, שמעתי הסברים בעל-פה מפי אנשי שירות הביטחון הכללי שלא במעמד הסניגורים. כמו כן בחנתי את החומר המלא שבידי המדינה. כל זאת, כמובן, על מנת שניתן יהיה להחליט בשאלה האם ועד כמה אותו חומר הינו חיוני להגנתם של העותרים. ההכרעה בנושא מעוררת קושי מובנה, שכן בית המשפט צריך לשים עצמו בנעליו של סניגור בלא שנמצא בידיו כל המידע העומד לרשותו של הסניגור, שהרי זה אמור להיות מודע באופן מלא לגירסת הנאשם והוא שאחראי לניהולו של התיק בשם הנאשם. אך נראה שאין כל דרך שהיא להימנע מן הקושי האמור. המידע שהוצג לי הביאני לכלל מסקנה כי אין לחשוף את החומר החסוי. אין אפשרות לפרט בעניין זה, שהרי הפירוט וההסבר עלולים לשמוט את הקרקע מתחת לחיסיון שהוטל.

6.העתירה נדחית.