בש"פ 9321/08 טארק אבו סבת נ. מדינת ישראל

בפני עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן: הפקודה ).

1.

ביום 12.5.2008 הוגש כנגד העותר כתב אישום המייחס לו עבירות של מגע עם סוכן חוץ; מסירת ידיעות לאויב; קשירת קשר למסירת ידיעות לאויב וכן חברות בהתאחדות בלתי מותרת. לפי האישום הראשון שבכתב האישום, העותר ערך תצפיות על תנועת כוחות צה"ל עבור כוחות החמאס. לפי האישום השני שבכתב האישום, העותר היה בין מקימי קבוצה ללימוד דת של ארגון החמאס.

במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העותר עד תום ההליכים, אשר נתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי). ביום 27.8.2008 חתם שר הביטחון על תעודה בדבר ראיות חסויות, במסגרת התיק הפלילי המתנהל נגד העותר.

2.

לטענת בא-כוח העותר, בחומר החסוי נכללו פרטי מידע וראיות אשר מעידים כי השב"כ הכניס את מילות ההודאה לפיו של העותר תוך שימוש באמצעים פסולים. הוא טוען, בין היתר, כי העותר עבר חקירות במשך שעות רבות עד לטשטוש חושים ואובדן זיכרון; כי הושאר בתאו בבידוד לתקופות ארוכות ללא אור ביום ובלילה; וכי נקשר לכסא עם הידיים מאחורי הגב באזיקים לתקופות ממושכות. בנוסף טוען הסנגור כי המדובבים שהיו בתאו של העותר הודיעו לו כי עדיף לו להודות בהאשמות נגדו על מנת לא לעבור נידוי על ידי עצורים אחרים אשר יחשדו בו כי הוא משתף פעולה עם ישראל. לשיטת הסנגור, באמצעות הסרת החיסיון ניתן יהיה להוכיח שעיקר הראיות ובייחוד הודאות העותר הן חסרות שחר ומשוללות יסוד. לטענתו, מלבד הודאתו של העותר אין בידי המשיבה כל חומר אובייקטיבי נוסף כדי לתמוך בעובדות כתב האישום ומכאן נובעת חשיבות רבה להסרת החיסיון. כן טוען הוא כי פרטי הזיהוי של המדובבים דרושים על מנת לזמנם כעדים במשפט. בנוסף, מצביע בא-כוח העותר על כך שהוצאת תעודת החיסיון לקתה בשיהוי רב, כיוון שתעודת החיסיון ניתנה אך ביום 27.8.2008 בעוד העותר נעצר ביום 15.4.2008, וכן שניתנה על פי המלצת שירותי הביטחון, מבלי שהוצגה חוות דעת המבססת עובדות ומסקנות לפיהן יש הצדקה להוצאת תעודת החיסיון. הסנגור גורס כי נוכח ריבוי הוצאות תעודות החיסיון, מתחייבת בדיקה קפדנית בעניין. בנוסף, מבקש הסנגור לדעת כיצד הוחלט על מעצר העותר בעזה.

התיק קבוע לדיון בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע ליום 6.1.2009, למענה העותר לכתב האישום. הסנגור מצהיר כי בכוונתו לטעון בפני בית המשפט המחוזי לחוסר סמכות עניינית ובינלאומית למעצר העותר.

3.

באת כוח המדינה משיבה מנגד כי ההתייחסות לנושא ההמלצה לתעודת החסיון מצד גורמי הביטחון כמו גם התביעה הינה רצינית מאוד ובלשונה, "מדקדקים על קוצו של יוד", נדרשים לנושא יועץ משפטי של פרקליט במחוז, של שרותי הביטחון ושל המזכיר הצבאי של שר הביטחון. כל זאת, בטרם מועברת הפניה לשר הביטחון. לעניין המעצר, מפנה באת-כוח המשיבה לפסיקת בית משפט זה בבש"פ 10823/06 בהלול נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.1.2007); בש"פ 6235/95 מדינת ישראל נ' עסאף (לא פורסמה, 22.10.1995). עוד טוענת באת-כוח המבקשת כי עיקר טענותיו של המבקש מקומן להתברר במשפט הזוטא ולא במסגרת העתירה לגילוי ראיה, וכי תעודת החיסיון לא חלה ממילא על החומר המתייחס לשימוש באמצעים פסולים. באת-כוח המשיבה, מבהירה כי לאחר שישמעו טענות הפסול יוזמנו עדי התביעה כפי שיימצא לנכון, ואילו ההגנה תוכל לזמן אף היא את עדיה.

4.

לאחר שלב הטיעון הפתוח במעמד שני הצדדים, לבקשת המשיבה ובהסכמת הסנגור, נערך דיון בו נכחו באת כוח המשיבה, נציגת הפרקליטות, ואנשי שירות הביטחון שנתנו הסברים באשר לחומר החסוי והשיבו לשאלות בית המשפט. החומר החסוי נמסר לעיוני.

5.

כאמור ביום 27.8.08 הוצאה תעודת חיסיון על ידי שר הביטחון מכוח סמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן: הפקודה ). על-פי תעודת החיסיון חוסים תחת כנפיה מקורות מידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט שיש בו לחשפם, שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, תפקידים ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

6.

למעצר העותר קדם מידע, הראיות העיקריות נגד העותר הינן הודאות שמסר סמוך למעצרו ובכוונת סנגורו לנהל משפט זוטא. קיימים זכרונות דברים גלויים. כמו

כן ניתנה לעותר פראפרזה שהוערכה כחשובה להגנה. בחנתי את החומר על יסוד העקרונות שנקבעו בחוק ובפסיקת בית משפט זה ובהתאם לאיזונים שעל בית המשפט לעשות בבדיקתו חומר חסוי במסגרת עתירה לגלוי ראיה מכוח סעיף 44א לפקודה (ר' בש"פ 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד

לח(3) 729 (1984) , בש"פ 9015/05 אבו הדובה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.2.06); בש"פ 606/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה 18.3.08)), ושוכנעתי כי הוא נופל תחת העניינים שהוכללו בתעודת חיסיון וחשיפתו עשויה לפגוע באינטרסים חיוניים שפורטו בתעודת החיסיון. התרשמתי שאין בחומר החסוי כדי לסייע להגנה וכי הצורך שלא לגלות החומר גובר על העניין שיש לגלותו.

לאור כל האמור אני סבורה כי הצורך שלא לגלות את החומר המצוי תחת תעודת החיסיון מטעמים שבביטחון המדינה עולה על הצורך בגילויו לשם עשיית צדק.

הבקשה נדחית איפוא.