פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9015/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
פאדי טאהא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
מרכז מיום 15.10.09 בעמ"ת 1595-10-09 שניתנה על ידי כבוד השופטת זהבה בוסתן
תאריך הישיבה:
ז' בכסלו התש"ע (24.11.2009)
בשם העורר:
עו"ד גיל פרידמן
בשם המשיבה:
עו"ד נעמי חינאווי
החלטה
כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום בפתח-תקוה כתב אישום, המייחס לו -עבירה של שהיה בלתי חוקית, לפי סעיף 21(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (פ 17332-09-09). בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (מ"ת 17347-09-09).
ביום 23.9.2009 קיבל בית משפט השלום (כבוד השופט א' מקובר ) את הבקשה והורה על מעצרו של העורר. בית המשפט ציין בהחלטתו כי העורר הורשע בעבר בעבירה של ירי לעבר רכב ישראלי, ואף מוטל עליו מאסר מותנה בר הפעלה של שישה חודשים בגין עבירות אחרות ובהן שהייה בלתי חוקית. לפיכך קבע בית המשפט כי אין אפשרות לשחררו לחלופת מעצר בשטחי האזור.
על החלטתו של בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי מרכז (עמ"ת 1595-10-09).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ז' בוסתן ) דחה ביום 15.10.2009 את הערר, בקובעו כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר ואת החשש להימלטותו מן הדין, באמצעות ערובות כספיות בלבד.
מכאן הערר שלפניי, במסגרתו טוען בא כוח העורר כי שגה בית המשפט עת קבע שלא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר ואת החשש להימלטותו מהדין באמצעות ערבות כספית.
מנגד טוענת באת כוח המשיבה כי יש לדחות את הערר, לאור מסוכנותו של העורר, הנלמדת מעבירותיו בעבר ולאור החשש להימלטותו מהדין.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
אמנם, אין בעצם היותו של אדם נאשם בעבירה של שהיה בלתי חוקית משום חסם לאפשרות שחרורו לחלופת מעצר (ראו, למשל, בש"פ 6440/09 אבו רידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.8.2009). אולם בנסיבות עניינו של העורר, צדקו הערכאות שקדמו לי בקבען כי אין בערובות הכספיות המוצעות על ידו כחלופה למעצרו כדי לאיין את מסוכנותו ואת החשש להימלטותו מהדין.
בעניינו של העורר, עברו הביטחוני, הכולל עבירה של ירי כנגד רכב, מהווה אינדיקציה משמעותית למהות הסכנה לשלום הציבור ולביטחונו המתלווים לשהייתו בישראל שלא כדין. כפי שמצביע עברו, הרי שבשחרורו לשטחי האזור אין משום מניעה של ממש לחזרתו לישראל שלא כדין פעם נוספת. לכך מצטרף החשש המובנה לאי התייצבותו להליכים המתנהלים כנגדו, בפרט לאור העובדה שעומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה. בנסיבות אלו, אין בערבות כספית, שאינה מתלווה לחלופת מעצר של ממש, כדי לאיין את עילות המעצר הקיימות כנגד העורר.
אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה היום, ח' בכסלו התש"ע (25.11.2009).
ש ו פ ט