פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
9026/00
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העורר:
אוסקר
שכטר
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 5.12.2000
בב"ש
92692/00 שניתנה על-ידי
כבוד
השופט נ' שעיה
תאריך הישיבה: כ'
בכסלו תשס"א (17.12.2000)
בשם
העורר: עו"ד א' דוידוביץ-מזרחי
בשם
המשיבה: עו"ד מ' קרשן
ה ח ל ט ה
הערר איננו מצדיק בקשת תשובה. העורר היה מעורב בתאונת דרכים בעת שנהג רכב מנועי והתנגש בחלקו האחורי של אוטובוס חונה. שוטר שבדק את נסיבות העניין התרשם שהעורר מצוי תחת השפעה של משקאות אלכוהוליים. הוא הציע לעורר למסור דגימת דם לבדיקה והעורר סירב. רשיון הנהיגה של העורר נפסל ובית-משפט השלום לתעבורה האריך, כבקשת התביעה, את תוקף צו הפסילה עד לתום ההליכים באישום שהוגש נגד העורר. בית המשפט המחוזי, שלפניו ערר העורר על ההחלטה לפוסלו עד תום ההליכים, דחה את הערר.
כנגד החלטה זו מופנה הערר שלפניי. אני סבור כי בדין פסקו ערכאות קמא לפסול את העורר לנהיגה עד לבירור אשמתו. האישום נגד העורר, בעבירת נהיגה בשכרות, נסמך על עדותו של שוטר, ולא על בדיקה רפואית אובייקטיבית. הסניגורית המלומדת ביקשה לשכנעני כי בעדות השוטר אין משום ראיה מספקת לכאורה וכי לעורר היתה "זכות חוקתית" לסרב למסור דגימת דם. אני סבור שבנסיבות העניין, וסירוב העורר למסור דגימה מדמו, מהווה עדות השוטר ראיה לכאורה. קיום ראיה כאמור, כי העורר נהג תחת השפעת משקאות משכרים, מקימה חזקה לכך שהעורר בנהיגתו עלול לסכן משתמשים אחרים בדרך. חזקה זו לא נסתרה על-ידי העורר.
הערר נדחה.
ניתנה היום, כ' בכסלו תשס"א
(17.12.2000).
ש
ו פ ט
העתק מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00090260.
F02