בש"פ 9035/06 מדינת ישראל נ. יעקב אברג'ל

בפני ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' מזרחי) בב"ש 6901/06 מיום 2.11.06, לפיה נדחתה בקשת העוררת לעיון חוזר ולמעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

5129371

ביום 14.2.06 הוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום כנגד המשיב בעבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) וסחיטה בכוח, לפי סעיף 427 סיפא לחוק.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית-המשפט המחוזי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בתאריך 22.2.06 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' מזרחי) את הבקשה, וקבע, כי על אף שישנן ראיות לכאורה כנגד המשיב, ניתן לאיין את מסוכנתו באמצעות חלופת מעצר ושחרור בתנאים מגבילים. התנאים אותם קבע בית-המשפט המחוזי הינם: הפקדת סך של 7,500 ש"ח; ערבות צד ג' על סך 10,000 ש"ח; הימנעות מכל פעילות של גביית חובות; איסור על יצירת קשר, עקיף או ישיר, עם יגאל ושמואל (המתלוננים); וכן איסור על שיתוף פעולה למטרה עסקית כלשהי עם שאר הנאשמים בתיק.

על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, הגישה העוררת ערר לבית-משפט זה.

ביום 7.3.06 קיבל בית-משפט זה (השופט א רובינשטיין) את הערר באופן חלקי, במובן זה שהורה על השמתו של המשיב בתנאי מעצר בית מלא, בפיקוח ערבים מתאימים וכן על הפקדה בסך 15,000 ש"ח וערבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח על-ידי שני ערבים. שאר התנאים שקבע בית-המשפט המחוזי נשארו על כנם.

ביום 21.3.06 הגישה העוררת לבית-משפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרור לאור העובדה, כי המשיב הפר את תנאי השחרור. בקשה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט ביום 24.4.06.

ביום 10.9.06 הגישה העוררת בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי , בה טענה, כי המשיב הפר את תנאי שחרורו מספר פעמים. בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ביום 2.11.06 והורה, בעקבות המלצת שירות המבחן, לשחרר את המשיב בתנאים הבאים: שהייה ב"אישפוזית" "צעדים לחופש" בחדרה, במשך כל שעות היום, ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 15,000 ש"ח וכן התייצבות למשפט ככל שיידרש.

על החלטה זו הגישה המדינה ערר לבית-משפט זה.

לטענת בא-כוח העוררת, טעה בית-המשפט המחוזי מששחרר את המשיב לחלופת מעצר לאחר שהפר את תנאי שחרורו והוכיח, כי להחלטות בתי-המשפט אין ערך בעיניו. בנוסף, מדגיש בא-כוח העוררת את חומרת העבירות בהן הואשם המשיב ואת עברו הפלילי. לטענתו, לאחר שהפר המשיב את תנאי שחרורו לפחות 5 פעמים, אין כל אפשרות לתת בו אמון ולכן לא ניתן לאיין את מסוכנתו באמצעות חלופת מעצר.

מנגד, בא-כוח המשיב סומך את ידו על החלטתו של בית-המשפט המחוזי וכן על החלטתו של בית-משפט זה, לפיהן ניתן להורות במקרה זה על חלופת מעצר, אשר תאיין את מסוכנתו של המשיב. כמו-כן טוען בא-כוח המשיב, כי המוסד אליו נשלח המשיב הינו מוסד סגור, בו יוכל המשיב לעבור תהליך של גמילה מסמים ולהשתקם.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

לפי החלטתו של בית-המשפט המחוזי, המשיב יישלח ל"אשפוזית", אשר בה ישהה תחת פיקוח במשך כל שעות היום. במהלך שהותו במוסד זה יעבור המשיב הליך גמילה מסמים. אני סבור, כי שהותו של המשיב במוסד מסוג זה מאיינת את מסוכנותו לציבור ואולי אף תוביל לשיקומו ולגמילתו מסמים ועל כן, על-אף העובדה, כי המשיב הפר בעבר את תנאי שחרורו ממעצר, אך לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, ולאור המלצת שירות המבחן מיום 1.11.06, הגעתי למסקנה, כי החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

אשר-על-כן הערר נדחה.