בש"פ 907/11 ויקי בן יעקב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 26.1.11 (השופט קפאח) בתיק מ"ת 24287-01-11, לפיו נדחתה בקשת העוררת לשינוי תנאיה של חלופת מעצרה.

רקע והליכים

ב.

נגד העוררת, ילידת 1988, הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של חבלה חמורה בנסיבה מחמירה (נשק קר), לפי סעיף 333 בנסיבות 335(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977. כנטען בכתב האישום, ביום 8.1.11 שהתה העוררת במכון טיפולי יופי (ספא). בשלב מסוים, סמוך לשעה 00:45 של יום 9.1.11, מעדה העוררת אשר החזיקה אותה עת נרגילה, וכתוצאה מכך נשברה הנרגילה. משהבחינו בדבר המתלונן וחבריו, שהיו אף הם במקום, פרצו בצחוק. בתגובה תקפה העוררת את המתלונן בפניו באמצעות הנרגילה עם שברי הזכוכית וגרמה לו לחתכים בפניו, לשיתוק של עָצָב בפנים ולשבר בשן.

ג.

בתום חקירתה במשטרה שוחררה העוררת על ידי בית משפט השלום בתל אביב למעצר בית (מ"י 16916-01-11). בהחלטתו מיום 16.1.11 קבע בית המשפט המחוזי, כי החלטת בית משפט השלום תעמוד על כנה. בהמשך ביקשה העוררת, כי תנאי חלופת המעצר יוקלו כך שתוכל לצאת לעבודה. בהחלטתו מיום 26.1.11 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, וכי יש עילת מעצר. צוין, כי תסקיר שירות המבחן אכן ממליץ לאפשר לעוררת לצאת ולעבוד בליווי סבתה. ואולם נקבע, כי שינוי תנאי חלופת המעצר בשלב כה מוקדם של ההליך יביא לזילות שלטון החוק, וכי יש לבחון בקשות לשינוי תנאי חלופת מעצר "עקב בצד אגודל". הודגש, כי נעשה חסד עם העוררת בכך ששוחררה לחלופת מעצר בשלב כה מוקדם של ההליך, אף מבלי שנתקבל תסקיר מעצר שיאמוד את מסוכנותה. על כך הערר הנוכחי.

הערר

ד.

בערר נטען, כי שגה בית המשפט משלא קיבל את המלצת שירות המבחן ולא איפשר את יציאתה של העוררת לעבודה; כי היה מקום ליתן משקל לכך שהעוררת היא אדם נורמטיבי מן הישוב, ללא עבר פלילי, צעירה אשר נכשלה פעם ראשונה בחייה בשתייה לשכרה ובאלימות. משכך, נתבקש להקל בתנאי חלופת המעצר ולאפשר לה לצאת לעבודה בליווי סבתה.

ה.

בדיון טען עו"ד זילברברג, כי המדובר במעידה חד פעמית בעקבות שתיה לשכרה במהלך אירוע של שמחה, וכי המשפחה מצויה במצוקה כלכלית של העוררת ואמה. בא כוח המדינה הבליט את עוצמת הפגיעה במתלונן (עיינתי גם בתמונות, ואכן - פגיעה של ממש בפנים).

הכרעה

ו.

ניתן להבין את גישתו של בית המשפט קמא, נוכח החבלה במתלונן, ואכן על פי רוב באה אפשרות יציאה לעבודה ממעצר בית בשלב מאוחר יותר, כחלוף זמן, ומתוך תפיסה כי הבטלה אם כל חטאת ובאה עת; ואולם, לאחר העיון בתסקיר ושמיעת הצדדים סברתי כי בנסיבות המיוחדות יש מקום ללכת לקראת העוררת. לפי תסקיר המעצר לעוררת רקע אישי קשה, והאירוע החמור והמצער אכן היה לה הסתבכות ראשונה עם החוק, ללא רקע בסמים ואלכוהול. אין חולק כי הנסיבות היו של שתיה מופרזת באותו ערב. שמעתי את האם והעוררת, ואת נסיבות המשפחה, בין היתר בתחום הכלכלי. הנני נכון, לשם ניסיון, לאפשר לעוררת לצאת לעבודה החל מיום 21.2.11 בסופרמרקט חצי חינם (כתובת וטלפון יימסרו על-ידיה לבית המשפט המחוזי), והדבר לא יהא במחלקת משקאות אלכוהוליים. היציאה לעבודה מותנה במעבר לבית סבתה, בהוצאת כל אלכוהול שהוא מבית הסבתא, ובסידור עבודה בשעות היום (השעות יימסרו לבית המשפט המחוזי). למקום העבודה וחזרה תלווה העוררת בדרך הקצרה ביותר על-ידי הסבתא, ולאחר מכן תישאר בבית הסבתא בפיקוחה הרצוף (היא תוכל להיות מוחלפת על-ידי מפקח/ת נוסף/ת שיאשר בית המשפט קמא). הסבתא תפקיד ערבות עצמית בסך 5,000 ₪, וכן ערובה בסך 1,000 ₪. בנוסף, בשעות העבודה תהא העוררת בפיקוח עובד או שניים של הסופרמרקט ששמם יימסר לבית המשפט המחוזי. העוררת מוזהרת בדבר קיום התנאים ככל משפטם וחוקתם, וכן יסביר עו"ד זילברברג לסבתא המפקחת את חובותיה. הערר מתקבל לפי האמור.