בש"פ 9078/10 מדינת ישראל נ. יצחק אברהם

1.

זוהי המשך החלטה לבקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 21.12.2010 או עד למתן פסק דין בת"פ 33784-03-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי התאריך המוקדם.

בהחלטתי הקודמת בבקשה מתאריך 16.12.2010, צויין הקושי המתעורר בבקשה זו: "מחד גיסא, לכאורה נשקפת מסוכנות מהמשיב וקצב שמיעת המשפט עד כה נובע גם מעמדת הסנגוריה, לרבות ניסיון להגיע להסדר טיעון. מאידך גיסא, בשלב הזה טרם נקבעו מועדים נוספים לשמיעת המשפט, או לכל הפחות בית משפט זה לא קיבל לידיו הודעה אחרת בנדון. נתון זה משתלב עם המטרה הניצבת ביסוד הבקשה שבפניי. הוראת המחוקק – לפיה ישוחרר נאשם לאחר שהיה מצוי במעצר משך 9 חודשים ומשפטו טרם הסתיים, אלא אם כן יחליט בית המשפט העליון אחרת – נועדה גם כדי שבית משפט זה ישמש גורם "בקרה" ויפקח על התקדמות ההליכים בסיומה של תקופה בת 9 חודשים לגבי בגיר". בהתאם, מעצרו של המשיב הוארך בחמישה-עשר ימים נוספים מתאריך 21.12.2010.

2.

כאמור, המטרה בהארכת מעצר בתקופה האמורה הייתה לעקוב מקרוב על התפתחות ההליכים בתיק הנדון. מפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי מיום 19.12.2010, עולה שהתקיים דיון בפניו, בגדרו הגישה הסנגורית עתירה לגילוי ראיות חסויות על פי סעיף 46 ל פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971

וכן הודיעה על כוונתה להגיש בקשה לפי סעיף 74 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 . בית המשפט המחוזי היה נכון לקבל את בקשת הסנגורית ששני ההליכים יאוחדו, אך הוסיף שאם לא יתאפשר הדיון בשני ההליכים בהקדם, ידון הוא בעתירה לגילוי הראיות ביום 3.1.2011.

לנוכח האמור, הגעתי למסקנה שיש להיעתר לבקשת המדינה באופן חלקי, שכן מהחומר עולה שהסנגוריה תורמת את חלקה לקצב שמיעת המשפט מצד אחד, ומן הצד האחר עומדת על זכותה להתנגד לבקשת ההארכה של המדינה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 . ברם, נראה כי במהלך תקופה זו, יש מקום לשים קץ לכך שהמשיב טרם השיב לכתב האישום, ואף יש לקבוע מספר מועדים לשמיעת הראיות.

3.

אשר על כן, מעצרו של המשיב יוארך ב-45 ימים נוספים מתאריך 5.1.2011 (60 יום במצטבר) או עד למתן פסק דין בת"פ 33784-03-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.