בש"פ 9082/11 וויסאם שורפי נ. מדינת ישראל

ערר שהגיש העורר בבש"פ 9082/11 (להלן: העורר ) על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט צ' קפאח) שהורתה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו; וכן בקשה להארכת מעצרו של העורר, הוא המשיב 2 בבש"פ 9379/11, בתשעים ימים.

1.

כנגד העורר יחד עם שישה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס לו במסגרת עשרה אישומים עבירות רבות של קשירת קשר לסחיטה באיומים ולהחזקת נשק ונשיאתו, וכן עבירות של סחיטה באיומים ועבירות בנשק. על פי הנטען בכתב האישום היה העורר מעורב יחד עם שני נאשמים אחרים במספר אירועים של סחיטת כספים מאנשים שונים, תוך איומים והצגת מצג של סחיטה בידי ארגון פשע. באישום האחד-עשר נטען כי במהלך פגישה שנערכה על מנת לסחוט כספים מגובה חובות הוציא העורר אקדח שהיה ברשותו שלא כדין, וסב בחדר תוך שהוא דורך באקדח מספר רב של פעמים על מנת להטיל אימה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטה מיום 6.11.11 קבע בית המשפט המחוזי כי נמצאה תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר לכל האישומים המיוחסים לו. בית המשפט קבע כי התשתית הראייתית מבוססת בעיקרה על הודעתו של עד המדינה שטען כי העורר היה אחד "מהבוסים" וכי תפקידו היה להפחיד אנשים וכן היה אחראי על האמל"ח. בנוסף לכך ציין בית המשפט את הצעתו של העורר לאחד השוטרים למסור לו מידע, אשר לטענתו מצוי בידיו ויש לו להציע יותר מאשר לעד המדינה, תמורת עסקה טובה. בית המשפט ראה בדברים אלו ראשית הודיה וכן אישור על כך שהוא מכיר את עד המדינה, בניגוד לנטען על ידי העורר בעימות שנערך בינו לבין עד המדינה ולפיו הוא כלל לא מכיר אותו. עם זאת במהלך העימות התייחס העורר לאישום הרביעי ואמר: "אני הבאתי את העבודה הזאת", אך טען שגבה כסף שאנשים חייבים לו. לאחר מכן חזר וטען כי אינו מכיר את עד המדינה.

3.

בית המשפט פירט באשר לכל אישום בו הואשם העורר את הפרטים שמסר עד המדינה לגביו באופן המספק תשתית ראייתית לכאורית המבססת את אשמתו של העורר לפי הנטען בכתב האישום. כמו כן פירט בית המשפט את דברי הנסחטים שמוסיפים אף הם תמיכה לראיות כנגד העורר. כך לגבי האישום השלישי מפורט כי הנסחט אישר את הנטען על ידי עד המדינה. לגבי האישום הרביעי סיפר הנסחט כי נאמר לו שויסאם, הוא העורר, הוא הראש והוא הקובע, וכן ציין כי ויסאם התקשר אליו פעמיים לגבי התשלום. לגבי האישום השישי צוין כי אחד מאנשי קבוצת הרכישה שנסחטו בפרשה טען כי בפגישה עם הסוחטים נכח אדם חסר אצבע, או חלק ממנה ביד שמאל, תיאור התואם את העורר. יוער כי בית המשפט דחה את הטענה לגבי אישום זה כאילו דובר במשא ומתן עסקי וחוקי שבמהלכו הגיעו הצדדים לפשרה, וקבע כי תוצאות "העסקה" בה הפסידה קבוצת הרכישה סכום כסף ניכר מדברות בעד עצמן. באשר לאישום השביעי קיימות האזנות סתר התומכות בהודעת עד המדינה. כן קיימת הודעתו של נאשם 7 המעידה על מעמדו הבכיר של העורר בחבורה. לגבי האישום השמיני נקבע כי הנסחט סיפר שאדם בשם ויסאם הזמין אותו לפגישה. גם חברו של הנסחט שנכח בפגישה ומכיר את העורר סיפר כי העורר היה במקום אך חיכה מחוץ לבית בו התנהלה הפגישה. באשר לאישום התשיעי נקבע כי הנסחט קושר את העורר לאירוע, הן באזכור שמו, והן בתיאור נוכחותו של בחור בלי אצבע ביד בפגישה. באשר לאישום העשירי נקבע כי מדובר בדפוס פעולה דומה לאישום התשיעי, בו נסחט גם אחיו של הנסחט

באישום התשיעי. הנסחט מהאישום התשיעי אישר שגם כלפי אחיו נהגו בצורה דומה ובכך הוא מחזק ומסייע להודעתו של עד המדינה בעניין זה. באשר לאישום האחד-עשר נקבע כי קיים דו"ח תשאול של נהגו של הנסחט אשר זיהה את העורר בתמונה וסיפר כי בא למקום הפגישה עם הנסחט עם אקדח במכנסיו.

לסיכום קבע בית המשפט המחוזי כי נמצאה תשתית ראייתית לכל האישומים, וכי התמונה המצטיירת היא כי העורר היה דמות מרכזית במערך עברייני אשר באופן שיטתי סחט כספים שלא כדין. נקבע כי להודעת עד המדינה נמצאו סיוע וחיזוקים למכביר.

4.

עוד נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי מתקיימת עילת מעצר והוזכר כי בעבירות של סחיטה באיומים בדרך כלל לא ישוחרר הנאשם לחלופת מעצר. בית המשפט ציין כי לחובת העורר 13 הרשעות קודמות, הוא ריצה בעבר מספר עונשי מאסר בפועל לתקופות שונות, וביצע לכאורה את המיוחס לו בכתב האישום כשמעל לראשו מרחף מאסר על תנאי להפעלה בן 6 חודשים. משכך הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בסמוך, ומשחלפו תשעה חודשים מאז מעצרו של העורר, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים. יוער כי משפטו של העורר טרם החל בשלב זה. הדיון בבקשות אוחד והחלטה זו תתייחס לשני ההליכים גם יחד.

טענות הצדדים

5.

באי-כוח העורר טענו כי התשתית הראייתית כולה בנויה על עד המדינה שהוא למעשה עבריין ונוכל שאין לתת אמון בדבריו. כן נטען כי לראיה זו, בדמות הודעותיו של עד המדינה, אין כל חיזוק או סיוע כנדרש. לטענתם, תמוה שבאישומים מרכזיים העורר כלל לא מופיע למרות שהוא נחשב לחלק מהחבורה המארגנת לפי הודעת עד המדינה. כמו כן, לטענתם, חלק גדול מהדברים שסיפר עד המדינה לא התגבשו לכתב אישום, מה שמלמד על חוסר האמון שנתנו בו חוקרי המשטרה. לגבי האישום השני הכללי טענו הסנגורים כי העורר שהה בכלא עד אפריל 2009 ולפיכך לא היה יכול להיות שותף לקשירת קשר בחודש ינואר 2009. לגבי האישום השלישי ניתן לראות, כך נטען, כי אין כל פעילות של העורר וכל השתלשלות העניינים שם אינה קשורה לעורר. בעל האולם הנסחט מכחיש כי העורר נכנס לאולם כפי שנטען בכתב האישום. באשר לאישום הרביעי נטען כי העורר שוב אינו מעורב בכל פעילות. מתוך עשר פגישות שהתקיימו לדברי המתלונן, רק בפגישה הראשונה נכח העורר, ובה למעשה לא הושמע כל איום ולא התבצעה עוד כל עבירה. זאת ועוד, לטענתם מדברי המעורבים עולה כי הסתירו מפני העורר את האירועים, ולפיכך אין לראות בו שותף למעשה. המתלונן אמר כי הוא הרגיש מאוים על ידי עד המדינה ולא על ידי העורר. אישום זה שומט, לטענת הסנגורים, את הקרקע מתחת לטענה כאילו מדובר בהתארגנות שבה לכל אחד מהמעורבים יש תפקיד. באשר לאישום השישי טענו הסנגורים כי מדובר בעסקה כלכלית וויכוח כלכלי שבכלל אינו מבסס אירוע עברייני. דובר במכירת בית על ידי אביו של נאשם 1 לאנשי קבוצת רכישה. לימים הגישה אמו של נאשם 1 תביעה לביטול העסקה. במהלך הדיונים המשפטיים התקיימה פגישה בה נכח גם העורר. אנשי הקבוצה הסכימו בפגישה לבטל את העסקה תמורת השבת הכסף, וזאת לאחר שהסתבר כי בבית נמצאים פולשים שלא הצליחו לפנותם. לא נטען כי היו איומים בפגישה זו. כמו כן, לא נטען כי ביטול העסקה נעשה בשל פחד. העורר, אשר נטען כי נכח בפגישה, לא הוציא הגה מפיו במהלכה. לגבי האישום השביעי טענו הסנגורים כי למעשה מקריאת כתב האישום עולה כי העורר כלל לא מעורב במתרחש באישום זה. באשר לאישום השמיני נטען כי אין שום אמירה או תקיפה מצד העורר, וכי בסופו של דבר גם לא התקבלו כספים כלשהם. באשר לאישום התשיעי טענו הסנגורים כי הכסף שנמסר לעורר ניתן לו כהלוואה בריבית, וכי יש בידיהם הוכחות כי הכסף הוחזר למתלונן ונפרע על ידיו. באישום האחד עשר נטען כי העורר היה שותף לסחיטה ממלווה בריבית, וכי בפגישה איתו דרך העורר אקדח מספר פעמים. אלא שאותו גובה טוען, לדברי הסנגורים, כי לא היה אקדח בפגישה. גם הנהג תחילה טען שלא היה אקדח עד שהקריאו לו מה שאמר עד המדינה לגבי האקדח.

לסיכום טענו הסנגורים כי מדובר בתיק בעייתי מאוד. אף אחד לא טוען כי העורר איים עליו ויש חשש שהעורר יושב במעצר שווא.

6.

הסנגורים הוסיפו וטענו כי שחרורו של העורר לא יפגע באף אחד. המתלוננים לא התלוננו על העורר, ופרט לנאשם 1 שוחררו כל יתר הנאשמים. לטענת באי-כוח המשיב, טרם נמסרו להגנה הודעותיו של עד המדינה שניתנו לפני החתימה על הסדר הטיעון, ובמצב דברים זה לא ניתן למעשה להתחיל את המשפט. המשפט טרם החל וברור כי אין סיכוי שיסתיים בהארכת המעצר המבוקשת ואולי לא באלה שלאחריה. הסנגורים ביקשו להורות על שחרור העורר למעצר בית בתנאים מגבילים עם איזוק אלקטרוני, וטענו כי יהיו מוכנים לכל תנאי שייקבע.

7.

בא-כוח המדינה טען כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לפיה קיימת תשתית ראיות לכאורה אשר מלמדת על מעורבות העורר באירועים שבכתב האישום. לטענתו קיימת עדות מפורטת וסדורה של עד המדינה שהיה מקורב מאוד לעורר והיה חלק מהמעגל הפנימי של מבצעי העבירות. דבריו זהירים מאוד ורואים שהוא לא מנסה להפליל לשווא. כך למשל, באישום השישי הוא מציין שהוא לא בטוח שהעורר נכח בפגישה. בשלב זה אין מקום לבחון את מהימנותו של עד המדינה. כן נטען כי שתיקתו של העורר בחקירה יכולה להוות את התוספת הראייתית הנדרשת לעדותו של עד המדינה. דבריו של העורר במהלך העימות עם עד המדינה מהווים חיזוק נוסף, וכך גם מזכרו של אחד השוטרים לפיו הציע העורר מידע תמורת עסקה. בנוסף לעד המדינה קיימות הודעות של מתלוננים שהצביעו על העורר כמי שנכח במפגשים בהם נסחטו.

8.

הפרקליט הוסיף וטען כי אין מדובר בתיק סחיטה קלאסי, שכן לא היה צורך בהפעלת איומים ואלימות אלא רק בשימוש בשמו של הנאשם 1 אשר צבר "מוניטין" שלילי. ברור כי כל מי שהגיע לפגישות עם המתלוננים במצב דברים זה הוא מעורב והוא חלק מהטלת האימה על הנסחטים. ניתן לזהות את האימה גם בחקירות המשטרה בהן פחדו הנסחטים לשתף פעולה עם החוקרים.

9.

הפרקליט טען כי אמנם המשפט טרם החל, אך מדובר בתיק מורכב, גדול ומרובה נאשמים שהתקווה היא כי בקרוב יעלה על המסלול הנכון של ישיבות הוכחות. לטענתו מדובר בעורר שמסוכנותו גבוהה, מעורבותו בכתב האישום היא גדולה ומשמעותית, ולפיכך יש מקום להאריך את מעצרו.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש לי נחה דעתי כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. הנדבך הראשון והמרכזי עליו בנויה התשתית הראייתית כנגד העורר הינו הודעותיו של עד המדינה. הודעות אלו מציבות באופן ברור את העורר כחלק מהמערך העברייני שנועד לסחוט מאנשים כספים תוך הטלת אימה שנבעה ולו רק מאזכור שמו של הנאשם 1. עד המדינה מספר כי תפקידו של העורר במערך זה היה להפחיד את האנשים: "לכל אחד היה תפקיד. התפקיד שלי היה להביא עבודות שזה סחיטות. התפקיד של עיזאת ויסאם היה להפחיד אנשים שירעידו אותם כשהם באים ליפו, והתפקיד של האמל"ח לא קשור אליי אלא לעיזאת ויסאם" (הודעה מיום 21.2.11, עמ' 9). כידוע, בשלב זה אין מקום לבחון את מהימנותו של עד המדינה, אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין (בש"פ 3331/10 שמונוב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 11.5.10); בש"פ 386/11 אזגייב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.1.11)). במקרה שבפנינו מצאתי כי בהודעותיו של עד המדינה יש פוטנציאל סביר להוות בסיס להרשעתו של העורר.

11.

לעדותו של עד מדינה נדרשת במשפט הפלילי תוספת ראייתית של סיוע. ישנה מחלוקת בפסיקה האם בשלב מעצר יש להראות קיומה של תוספת כזו (ראו למשל בש"פ 2571/11 שמאילוב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.4.11)). בעניין שבפנינו אין צורך להידרש לסוגיה זו שכן ממילא קיימות ראיות שיש בהן פוטנציאל סביר להפוך לתוספת ראייתית כנגד העורר. כך הוא לגבי שתיקתו של העורר בחקירה, וכך הוא לגבי הודעותיהם של המתלוננים השונים שמחזקות את עדותו של עד המדינה בנקודות שונות. בטרם אפנה לבחינת כל אישום בנפרד אוסיף כי איני מקבלת את טענת הסנגורים לפיה מהראיות ואפילו מכתב האישום עצמו עולה כי העורר לא עשה דבר פעיל שיהפוך אותו לשותף בסחיטות הנטענות. העורר נכח בפגישות בהם הופעלה הסחיטה כלפי המתלוננים, במקרים אחרים הוא יזם את הסחיטות, או יצר קשר עם המתלוננים, ובמקרה אחד הוא אף הואשם כי דרך את האקדח שברשותו בפגישה שנערכה עם הנסחטים באחת הפרשות. העורר אף נהנה מכספי הסחיטה שהתקבלו. מאחר שהסחיטה נעשתה תוך שימוש ב"מוניטין" שצמח לנאשם 1 כראש ארגון פשע, ואף לעורר עצמו, הרי שלא היה נדרש לבצע פעילות אקטיבית משמעותית על מנת להשיג את מטרתם של הנאשמים. בכך אין כדי לעמוד לזכותו של העורר ולהפחית מחומרת המעשים המיוחסים לו (ראו ע"פ 6368/09 זקן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.7.10)).

12.

באופן פרטני, האישום השלישי עוסק בסחיטת בעלי אולם אירועים. לפי עדות עד המדינה העורר הלך פעם אחת לאולם האירועים לצורך הפחדה ואף קיבל סכום כסף מהשלל שנסחט. אכן, באישום זה אין עדות נוספת המתייחסת באופן ספציפי לעורר. עם זאת, שניים מהנסחטים, אשר מתשאולם עולה כי הם נתונים בפחד רב, מאשרים כי כל מה שאמר עד המדינה נכון.

13.

האישום הרביעי עוסק בסחיטתו של מנכ"ל חברה שביקש את עזרת הנאשמים בגביית חובות לחברה. לטענת עד המדינה העורר הוא שהביא את "העבודה" ונכח בפגישה הראשונה עם מנכ"ל החברה. מדבריו של עד המדינה ברור שהוסבר למנכ"ל שהם סוחטים אנשים, ולפיכך אין מקום לטענת הסנגורים לפיה הפגישה הראשונה היתה כביכול תמימה בלבד. כמו כן טוען עד המדינה כי בהתייעצות עם הנאשם 1 ועם העורר הוחלט על מסירת שיקים ללא כיסוי למנכ"ל החברה. עוד מוסיף עד המדינה כי חלק מכספי הסחיטה הועברו לעורר וכן הועברו לו כספים לצורך קניית אמל"ח. הודעה זו מבססת לכאורה באופן ברור את מעורבותו של העורר בפעילות העבריינית של סחיטת הכספים. כן יצוין כי בעימות שנערך בין העורר לבין עד המדינה אמר העורר כי הוא אכן הביא את העבודה המדוברת. בנוסף, מהודעתו של מנכ"ל החברה עולה מעורבותו של העורר. הוא טוען כי נאמר לו שהעורר "הוא הראש והוא הקובע" ואף העורר עצמו אמר לו שהוא הקובע. כמו כן נמסר לו מספר הטלפון של העורר ליצירת קשר. תמונתו של העורר זוהתה על ידי המנכ"ל.

14.

האישום השישי עוסק בקבוצת רכישה שרכשה מאביו של נאשם 1 דירה. לאחר הרכישה פלשו בני משפחתו של האב לדירה. עקב כך נוהלו הליכים משפטיים בסופם פסק בית המשפט והורה על צו פינוי והוצאות לטובת קבוצת הרכישה. הנאשמים סחטו את חברי קבוצת הרכישה לביטול העסקה והשבת הדירה לבעלות האב תמורת סכום הכסף הנומינאלי ששולם תמורתה, כאשר נוצר הפרש גדול בשנתיים שחלפו מאז העסקה בין סכום זה לשווי הריאלי של הדירה. להוכחת אישום זה קיימת הודעתו של עד המדינה. עד המדינה נזהר בהודעתו ואמר כי "יכול להיות שויסאם היה איתנו. ויסאם היה חלק בלתי נפרד מהסחיטות". בנוסף, אחד מחברי קבוצת הרכישה סיפר כי במפגש שבו ויתרו על הדירה נכח אדם חסר אצבע או חלק ממנה, תיאור התואם את העורר. מדבריהם של חברי קבוצת הרכישה עולה בבירור כי אווירת האיום והפחד שררה במפגש, וכי ויתורם על הדירה נעשה רק בשל חששם מהסתבכות עם ארגון פשע. עוה"ד של קבוצת הרכישה מספר אף על איומים מרומזים שנאמרו בפגישה. העובדה שהעורר לא דיבר בפגישה אינה מאיינת בהכרח את שותפותו בביצוע העבירה. בכך יש די ראיות המהוות פוטנציאל סביר להרשעת העורר באישום זה בניגוד לטענת הסנגורים.

15.

האישום השביעי עוסק באיומים ולחצים שהופעלו על שוכר להתפנות מהשטח אותו שכר. לפי עד המדינה העורר ידע על "העבודה" הזאת ולחץ להשתתף בכספים שהתקבלו בה, ואכן בסופו של דבר קיבל חלק מהכסף, למרות שנאשם 1 לא רצה לערבו בעניין. אעיר לעניין זה כי איני מקבלת את טענת הסנגורים לפיה הניסיונות להסתיר מהעורר עבודות מעידים על אי שותפותו במערך העברייני. בהחלט יתכן כי במקרים מסוימים מנסים חלק מהנאשמים למנוע ממעורבים נוספים להתחלק בשלל, אך אין ללמוד מכך כי גם באירועים אחרים לא היה לעורר חלק עם יתר המעורבים. יתרה מכך, כפי שניתן להיווכח בסופו של יום ידע העורר לדרוש את חלקו גם באירוע זה. התמיכה באישום זה להודעתו של עד המדינה מצויה בהאזנות סתר וכן בהודעתו של נאשם 7, למרות שהאחרון טוען כי העורר לא קיבל כסף מ"פירות" האירוע הזה. מכל מקום אני מוכנה לקבל כי הראיות לגבי אישום זה כנגד העורר חלשות יותר.

16.

האישום השמיני מתאר את סחיטתו באיומים של בעל חוב לחברה לצורך גביית החוב. בסופו של דבר הציג בעל החוב מצג שווא כאילו הוא יכול לעזור לקדם בקשת חנינה שהוגשה לנשיא על ידי אחיו הכלוא של נאשם 1, ובשל כך הצליח לעזוב את מקום הפגישה ללא תשלום כספים. עד המדינה מספר על נוכחותו של העורר בפגישה המאיימת. לטענת עד המדינה העורר הוא זה שהתעקש על הסחיטה במקרה הזה למרות ניסיון של אדם אחר להוריד אותם מהעניין. הנסחט עצמו מספר כי הוזמן לפגישה על ידי ויסאם, ואף חברו שבא איתו לפגישה מאשר שהעורר היה נוכח במקום.

17.

האישום התשיעי והאישום העשירי מתארים את סחיטתם של שני אחים, בעלי חובות שונים, שהנאשמים הציגו מצג שווא כאילו הם אחראים לגביית חובם. בהודעתו של עד המדינה קושר הוא את העורר לאירועים אלו. העורר סיפק את העבודה באישום התשיעי, ואף נכח בפגישה עם הנסחט. נטען כי הנסחט ידע מיהם הנאשם 1 והעורר ולכן מיד נכנע לסחיטה. לטענת עד המדינה היה העורר שותף בשלל. גם הנסחט מהאישום התשיעי מאשר כי העורר היה בפגישה, ואף טוען כי נתן לאחר מכן לעורר לבקשתו עוד סכום כ"טובות", מאחר שלא היתה לו למעשה אפשרות לסרב לבקשה. גם אם נתעלם מסכום אחרון זה, אשר לטענת הסנגורים ניתן כהלוואה בריבית ואף הוחזר, אם כי רק לאחר מעצרו של העורר, הרי שישנן ראיות לכאורה למרבית האישום המתואר. באשר לאישום העשירי טוען עד המדינה כי העורר היה מעורב ואף היוזם באירוע זה. ככל הנראה היה אף נוכח בפגישה עם הנסחט. הנסחט מהאישום התשיעי מחזק במידה מסוימת את הנטען על ידי עד המדינה באשר לאישום העשירי.

18.

האישום האחד עשר מתאר את סחיטתו של מלווה בשוק האפור במטרה לשכנעו למסור לידי הנאשמים גביית חובות עבורו. נטען כי העורר נכח בפגישה והסתובב בחדר עם אקדח שדרך מספר פעמים על מנת להטיל אימה על הנסחט. עד המדינה מתאר כי העורר יזם את אחת הפגישות עם הנסחט ואמר "אני ייתן לו לרעוד". כן מספר הוא כי העורר הביא אקדח שהיה טמון באזור חלציו ובמהלך הפגישה הוציא אותו ודרך אותו מספר פעמים לשם הטלת אימה. אכן, הנסחט מכחיש כי היה נשק כלשהו בפגישה. עם זאת, בתשאול שנערך לנהגו של הנסחט נאמר לו כי הנסחט סיפר שהיה שם אקדח, בתגובה הצביע הנהג על תמונתו של העורר ואמר שהוא החזיק אקדח שהיה מוכנס במכנסיו מהצד הקדמי. בחקירתו חזר בו הנהג מהטענה כי לעורר היה אקדח במכנסיו וביקש להוציא את הפרט הזה מהודעתו, אך במזכר של אחד השוטרים מצוין כי נאמר לו על ידי הנהג בלחש שאכן היה שם אקדח אבל הוא לא רוצה "להכניס את עצמו לפינה". נראה כי בכך יש תמיכה להודעתו של עד המדינה בעניין.

19.

לסיכום, מהפירוט האמור עולה כי קיימות ראיות לכאורה המקימות פוטנציאל סביר להרשעה באישומים המיוחסים לעורר. גם אם ישנן ראיות חלשות יותר לגבי אחד האישומים, וראיות למעורבות פחותה יותר בחלק מהאישומים, הרי שהתמונה הכללית המתקבלת היא של מעורבות גבוהה ועקבית של העורר במעשי סחיטה חמורים. המסוכנות הנלמדת מהמעשים הללו היא ברורה, ומתחזקת הן בשל האישום האחד עשר הכולל דריכתו של נשק לצורך הטלת אימה, והן בשל עברו הפלילי של העורר הכולל, בין היתר, עבירות איומים, חטיפה, סמים, גניבה ונשק. כידוע, עבירות של סחיטה באיומים אינן מתאימות בדרך כלל לשחרור לחלופת מעצר. ברי כי בעבירות אלו טבוע חשש אינהרנטי לשיבוש הליכי משפט על ידי הטלת מורא על העדים (ראו למשל בש"פ 4120/11 דדוש נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.6.11)). במקרה דנן כבר מחקירותיהם של הנסחטים והמעורבים השונים עולה הפחד הגדול של הנחקרים מפני הנאשמים, וביניהם העורר, כך שהחשש הופך לקונקרטי וממשי.

20.

אכן, משפטו של העורר טרם החל ומדובר בתיק מורכב ורב נאשמים ועדים, ולפיכך יש חשש כי הוא עשוי להימשך זמן רב. עם זאת, המסוכנות הנשקפת מהעורר גבוהה ביותר ולפיכך אין מקום בשלב זה לבחון חלופת מעצר. ניתן לקוות כי במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת יעלה המשפט על מסלול הוכחות סדיר ובקצב מניח את הדעת. יתכן כי בהמשך, לאחר שתישמענה עדויות עדי התביעה העיקריים ניתן יהיה לבחון את האפשרות לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. מובן כי על הצדדים וכן על בית המשפט מוטלת המלאכה לעשות ככל הניתן על מנת לקדם ניהולו של תיק זה אשר טרם החל למרות שחלפו כבר תשעה חודשים מאז הגשת כתב האישום. כמו כן, ראוי לבדוק מידית את טענות הסנגורים בעניין חומרי חקירה מהותיים שחסרים להם, על מנת שעניין זה לא יעכב את תחילת שמיעת ההוכחות במשפטו של העורר.

הערר נדחה, אם כן. מעצרו של העורר בבש"פ 9082/11 ויסאם שורפי יוארך בתשעים ימים כמבוקש על ידי המדינה.