בש"פ 9117/10 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 16.12.2010, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 26920-03-10 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

2.

ביום 16.3.2010 הוגש נגד המשיב ונגד שני נאשמים נוספים כתב אישום. ביום 18.3.2010 תוקן כתב האישום לראשונה וביום 12.4.2010 תוקן בשנית (להלן 'כתב האישום המתוקן'). בכתב האישום המתוקן מואשם המשיב בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן 'החוק'); איסור עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיפים 3(א) ו-(4) ל חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 ; הוצאת שיק ללא כיסוי בהתאם לסעיף 432(א) לחוק; סחיטה באיומים על פי סעיף 428 לחוק; זיוף שטר כסף לפי סעיף 462 לחוק; והדחה בחקירה, בהתאם לסעיף 245(א) לחוק.

לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, מיוחסים למשיב עשרה אישומים שונים שתמציתם תובא להלן: על פי האישום הראשון, השתמש המשיב בשיקים שהוצאו מחשבונותיו של נאשם אחר, לצורך קבלת טובין ונכסים, אף שידע בעת שמסר את השיקים שלא יהיה להם כיסוי. שווי הסחורה אותה קיבל במרמה עומד על 1,069,974 ₪. על פי האישום השני, איים המשיב על אחר וגרם לו לפתוח חשבון בנק ולהזמין פנקסי שיקים. המשיב השתמש בשיקים שהוזמנו לצורך קבלת נכסים וכסף. על פי האישום השלישי, פדה המשיב מחלפן כספים שיקים ללא כיסוי, תוך משלוח אנשים לאיים על חלפן הכספים לבל יפנה למשיב. על פי האישום הרביעי, רכש המשיב ציוד מחשבים תמורת דולרים מזויפים. על פי האישום החמישי, איים המשיב על פלוני כי יוציא לטובתו תלושי משכורת פיקטיביים. על פי האישום השישי, הציג עצמו המשיב כגובה חובות, ואיים על אחר לשם גביית חוב. גם על פי האישום השביעי, איים המשיב על אחר לשם גביית חוב. על פי האישומים השמיני והתשיעי, הדיח המשיב עדים שנחקרו במשטרה על אודות תיק זה. על פי האישום העשירי, איים המשיב על אחר שיפגע בו כדי להניעו לפרוט שיקים עבורו והשתמש גם בכרטיס הטלפון הסלולארי של האחר בסכום של 6,245.11 ₪ לאחר שאיים עליו.

3.

עם הגשת כתב האישום המתוקן ביום 16.3.2010, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו. הדיון במעצרו של המשיב נדחה מעת לעת לצורך לימוד החומר על ידי הסנגוריה. בדיון מיום 2.5.2010 הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה באשר לאישומים הראשון, השני והרביעי. ביום 17.5.2010 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי המורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 27002-03-10, השופטת ת' בזק רפפורט). נקבע כי "קיימות ראיות לכאורה לכלל האישומים, למעט אישום 8... קיימת חולשה ראייתית לגבי הרכיב של סחיטה באיומים באישום 3; קיימת חולשה ראייתית באשר לאישום 10" (פסקה 32 להחלטה). בכל הנוגע למסוכנותו של המשיב, קבע בית המשפט המחוזי כי זו עולה מן הראיות ובמיוחד משורת האישומים במעשי סחיטה באיומים המיוחסים לו.

כתב האישום המתוקן הוקרא למשיב ביום 7.4.2010. מענה המשיב לו נדחה מספר פעמים לצורך הסדרת ייצוגו. נקבעו ארבעה מועדים לשמיעת ראיות בתיק לימים 7.9.2010, 9.11.2010, 25.11.2010 ו-27.12.2010. לדברי הסנגור בדיון בפניי, נשמעו עד עתה 41 עדים. ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 25.11.2010 לא התקיימה בשל שביתת הפרקליטים.

3.

בבקשה שלפני נטען על ידי המבקשת כי ריבוי המעשים המיוחסים למשיב, כמו גם העובדה שהלה פעל בתחכום ובאופן שיטתי לאורך תקופה ארוכה, מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו לשלום הציבור ולרכושו. נטען כי מסוכנותו של המשיב מתעצמת נוכח עברו הפלילי העשיר, הכולל בין היתר הרשעות בעבירות דומות של קבלת דבר במרמה וסחיטה באיומים, בגינן אף ריצה מאסר בפועל. כן נטען כי משפטו של המשיב נדחה מעת לעת בשל צרכי הסנגוריה ללמוד את חומר החקירה וכן הסדרת ייצוגו של המשיב. עוד טוענת המבקשת כי אין בחלוף הזמן להקהות את המסוכנות הנשקפת מהמשיב ושלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר.

מהעבר האחר, תולה הסנגור את האשמה באי סיומו של משפטו של המשיב על צווארה של המבקשת. נטען בפניי כי הדיון שהיה קבוע ליום 25.11.2010 לא בוטל, אלא התבטל בהיעדר התייצבות מטעם הפרקליטות בשל שביתת הפרקליטים. עם זאת, הטעים הסנגור, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של מרשו. במהלך הדיון פירט הסנגור את הסיבות לעיכובים שחלו בשמיעת המשפט, ובהם היקף חומר החקירה ועיכובים שחלו בהעברתו לידי הסנגוריה שלא באשמת המשיב. לשיטתו, היה מקום להפריד בין העבירות, שבוצעו לכאורה בשנים שונות וכלפי מתלוננים שונים, כדי לנהל את הדיונים בעניינו של מרשו ביתר "יעילות". עוד צוינו קביעותיו של בית המשפט המחוזי, לפיהן קיימת חולשה ראייתית ביחס לאישומים השלישי והעשירי בכתב האישום המתוקן. הסנגור העריך כי סיום המשפט אינו צפוי בתקופת ההארכה המבוקשת על ידי המדינה. הוא ציין כי אומנם העידו 41 עדים, אך נותרו עוד כ-70 עדים – כך שסיום המשפט אינו נחזה באופק.

4.

בבוא בית משפט זה להכריע בבקשה להארכת מעצר ב-90 יום לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו – 1996 , עליו לבחון את הצידוק בהמשך מעצרו של נאשם ואופן התקדמות משפטו. באשר לעילת המעצר, אין מנוס מהמסקנה כי על פי חומר הראיות לכאורה ועברו הפלילי המכביד של המשיב – נשקפת ממנו מסוכנות של ממש אם ישוחרר. משנת 2004 נדון המשיב לעונש מאסר ב-4 תיקים שונים בגין ביצוע עבירות רכוש, החזקת נשק שלא כדין, מרמה וסחיטה באיומים בעטייה נדון לעונש מאסר לתקופה של שנתיים בשנת 2006. אף אם אתייחס רק לאישומים שהוכחו לכאורה בעוצמה, על פי החלטת בית המשפט המחוזי, עולה שהמשיב ביצע לכאורה עבירות רכוש בהיקפים משמעותיים. לכך יש להוסיף את עבירות הסחיטה באיומים. על פי האמור בכתב האישום המתוקן, המשיב לא בחל באמצעים כדי להשתלט על רכוש הזולת. סכום המרמה באישום הראשון מגיע לכמליון שקל ושבוצעו מספר עבירות של סחיטה באיומים קשים – הן בשל תוכנם והן בשל הקשרם. למשל, המשיב אמר לאנשים שונים: "אני אעשה מה שאני רוצה, אני אטפל בך אם לא תשלם קצת מכות לא יספיקו, אתה לא תתחמק מזה" (ראו האישום השישי). גם באישום השביעי מואשם המשיב במספר עבירות של סחיטה באיומים. באשר לקצב התנהלות המשפט, התמונה מורכבת יותר. נשמעו מספר רב של עדי תביעה ונקבעו 3 מועדי הוכחות בסוף חודש זה, בין התאריכים 27.12.2010 לבין סוף חודש ינואר 2010. לכך יש להוסיף כי עסקינן בבקשה ראשונה להארכת מעצר מעבר ל-9 חודשים. במכלול הדברים, גם אם תתקבל טענת הסנגוריה, לפיה המשיב אינו אחראי לדחיות שהתבקשו על ידיו – זאת, הואיל והמבקשת נמנעה לדבריו מלהעביר חומר חקירה לידיו תקופת מה – הרי שידם של שיקול המסוכנות והאינטרס הציבורי על העליונה.

5.

נוכח האמור, הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 16.12.2010, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 26920-03-10 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.