פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9122/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
סאהר עאמר
נ ג ד
המשיבה
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז
בפתח-תקוה מיום 13.9.09 בעמ"ת 14794-08-09 שניתנה על ידי כבוד השופטת ז'
בוסטן
תאריך הישיבה:
ז' בכסלו התש"ע (24.11.2009)
בשם העורר:
עו"ד יוסף מסארוה
בשם המשיבה:
עו"ד נעימה חינאווי
החלטה
לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בעמ"ת 14794-08-09 (כבוד השופטת ז' בוסתן ) מיום 13.9.2009, בה הוחלט לדחות ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקוה מיום 30.7.2009 (מ"ת 17190-06-09, כבוד השופטת ר' צוק ) אשר בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום הליכים המשפטיים כנגדו.
כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום בפתח תקווה כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לרכב; גניבת רכב; נהיגה בזמן פסילה; נהיגת רכב מנועי ללא רישיון; נהיגה ללא ביטוח והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על פי הנטען בכתב האישום ביום 15.6.2009 התפרץ העורר למשאית בכפר קאסם וגנב אותה. העורר נהג במשאית בזמן היותו פסול מלהחזיק רישיון נהיגה וללא ביטוח כנדרש. בהמשך ניסה להעביר את המשאית לשטחים, אולם הוא נעצר על ידי המשטרה וסירב להזדהות בפני בשוטרים.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (מ"ת 17190-06-09, כבוד השופטת ר' צוק ). ביום 30.7.2009 קיבל בית משפט השלום את הבקשה. בית משפט השלום קבע כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, וכן כי מתקיימת עילת מעצר בשל מסוכנות, וזאת לאור חומרת העבירות, המשלבות עבירות רכוש ועבירות נוספות כגון הכשלת שוטר ונהיגה בזמן פסילה. תסקיר שירות המבחן קבע כי לא קיימת חלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותו של העורר, וזאת מכיוון שהוא אינו נוטל אחריות על מעשיו ומתקשה להציב לעצמו גבולות. החלופות שנבחנו לא נמצאו מתאימות, הן על ידי שירות המבחן והן על ידי בית משפט השלום, אשר קבע כי לא ניתן ליתן אמון בעורר, ולא ניתן לשחררו לחלופה שאינה סמכותית כלפיו. אשר על כן הורה בית משפט השלום על מעצרו עד תם ההליכים.
על החלטת בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי (עמ"ת 14794-08-09, כבוד השופטת ז' בוסתן ). בית המשפט המחוזי הורה על הכנת תסקיר מעצר משלים, ממנו עולה כי חלופת מעצר נוספת שנבחנה, אף היא אינה יכולה להוות חלופה ראויה אשר תפחית את מסוכנותו של העורר. ביום 13.9.2009 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הערר. בית המשפט המחוזי קבע כי אין זה המקרה הנכון לסטות מהמלצת שירות המבחן. מדובר בעורר אשר אינו מודע לבעייתיות שבהתנהגותו והחלופה המוצעת על ידו אינה יכולה להפחית את מסוכנותו, על כן אין מקום לשחרר את העורר לחולפת מעצר.
מכאן הערר שבפניי.
לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב, ולא מצאתי מקום להתערב בה.
בענייננו, אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה לביצוען של העבירות המיוחסות לעורר. על כן, די בכך על מנת לענות על דרישת החוק. מדובר בראיות לכאורה לביצוען של עבירות קשות, המבטאות זלזול בשלטון החוק ונציגיו, וכמובן שניתן ללמוד מהן על מסוכנותו של העורר. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בחנו את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר כמצוות החוק, אך הגיעו למסקנה שאין בחלופה המוצעת בכדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, וזאת גם בהתאם להמלצת שירות המבחן. נכון הדבר כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אשר מטרתה לסייע לשופט לבחון את החלופה המוצעת (רע"פ 843/07 אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא
פורסם 25.2.2007); בש"פ 6426/09 מדינת ישראל נ' פלונית
(לא פורסם, 12.8.2009); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 29.6.05); בש"פ 6718/06 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 10.9.2006); יעקב קדמי סדר הדין בפלילים
חלק ראשון 251 (2008)). אכן התסקיר אינו מהווה מדד יחידי ומכריע בהחלטתו של השופט, אולם צריך להצביע על טעמים כבדי משקל בכדי שבית המשפט יסטה מהמלצה שלילית
של שירות המבחן. טעמים אלו לא הובאו במקרה
הנדון.
כמו כן, יש לציין כי עברו הפלילי הנקי של העורר (מלבד עבירות תעבורה) אכן מהווה שיקול חשוב, אך כמובן שהוא אינו שיקול מכריע באיזון האינטרסים. לשיקולים לקולא, וביניהם לעבר הפלילי הנקי, יש לתת משקל נמוך במקרה הנדון, שכן, כף המאזניים שמנגד כבדה היא לאור חומרת המעשים והמלצות שירות המבחן. איזון השיקולים מחייב - בשלב זה ללא חלופת מעצר ראויה – את מעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח.
אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה היום, ח' בכסלו התש"ע (25.11.2009).
ש ו פ ט