בש"פ 9122/10 מוחמד הוואש נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב האישום הוגש נגד העורר ואחר ומייחס לעורר ביצוע עבירות של הריגה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ונהיגה ללא ביטוח. בית המשפט המחוזי קבע שקיימות ראיות לכאורה, נתגבשה עילת מעצר ונעדרת חלופה מתאימה. הסניגור שם דגש בטיעוניו לגבי סוגיית קיומן של ראיות לכאורה בעבירת ההריגה.

2.

לאחר שעיינתי בחומר, סבורני כי יש מקום לקבל את הערר, מבלי להביע עמדה לגופו של עניין. על פני הדברים, קיים חסר בהחלטה. צוין בה כי "לנוכח הסכמת ב"כ הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, אינני נדרש לבחון רכיב זה". אומנם, הדבר נכון רק באופן חלקי. הסניגור הודיע בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי כי הוא מסכים לעובדות שנטענו ביחס לעבירות ההריגה אך לא למסקנה המשפטית הנובעת מהן. מחלוקת זו דורשת הכרעה על ידי בית המשפט הדן בבקשת המדינה לעצור את העורר. הסניגור הסכים כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לקיום דיון בנושא. התובע התנגד לאפשרות האמורה בטענה שהעניין לא מעלה ולא מוריד כדי לבסס את התוצאה של מעצר העורר עד לסיום ההליכים.

סבורני כי מוטב שבית המשפט המחוזי יאמר את דברו הן באשר לסוגיית הראיות והן באשר להשפעת העניין על החלטתו. הואיל והנושא טרם הוכרע, מצאתי לנכון להחזיר את התיק לדיון. זאת גם על מנת לאפשר לסנגוריה להעלות טענות אחרות ביחס לקיומן של ראיות לכאורה בדבר עבירת ההריגה שלא נטענו בצורה מפורשת בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי, אך הועלו כאן במסגרת הודעת הערר, כגון קיומו של קשר סיבתי בין מעשי העורר כנטען לבין עבירת ההריגה.

3.

הערר מתקבל בהתאם לאמור לעיל. על בית המשפט המחוזי לקבוע מועד לקיום דיון נוסף בסוגיית קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירת ההריגה , והשפעת העניין על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים.