בש"פ 9137-23 בש"פ 9137-23

1.לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ש' מלמד) ב-מ"ת 20632-10-23 שניתנה ביום 19.12.2023. בגדרה, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.בתמצית בלבד, יצוין כי כתב האישום מייחס לעורר ריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 16 שנים, וכן מעשה מגונה תוך ניצול מצב המונע מהמתלוננת לתת הסכמה חופשית. המעשים, על פי הנטען, בוצעו כלפי שתי בנותיו של העורר.

3.בא-כוח העורר בנימוקי הערר ובטיעוניו בפניי, השיג על החלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. לטענתו, חומרת המעשים המגונים, אשר על פי הנטען ביצע העורר, מצויה "ברף התחתון", כלשונו. עוד טען לקיומה של חולשה ראייתית, תוך שהפנה לעמדתה של אחות המתלוננת שלגישתו תומכת בחפות העורר.

4.דין הערר להידחות.

החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של העורר ניצבת על אדנים מוצקים ביותר. בכלל זאת, בית המשפט הפנה לתסקיר המעצר, שבמסגרתו שירות המבחן לא התרשם מחלופת המעצר המוצעת ולא בא בהמלצה על שחרור העורר ממעצר עד תום ההליכים. התרשמות שירות המבחן היא כי לא ניתן לשלול סיכון להתנהלות "עוברת חוק" מצדו של העורר; וכי עולה חשש משיבוש מהלכי משפט ו"מחציית גבולות מול המתלוננת באופן ישיר ועקיף". על כל אלה הוסיף, כי מפגש עם קטינות בנות משפחה עלול להציבן בסיכון. יתרה מכך, שירות המבחן הפנה, כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, לעמדת המתלוננת, והמצוקה ממנה היא סובלת כיום בעקבות העובדה שהתנתקה למעשה ממשפחתה.

בנסיבות האמורות לעיל, ובשים לב לכלל לפיו בית המשפט לא יסטה מהמלצת שירות המבחן אלא במקרים חריגים ובהתקיים טעמים כבדי משקל (ראו: בש"פ 1049/22 מדינת ישראל נ' ביטון, פסקה 18 (22.2.2022)), לא מצאתי כל דופי בהחלטה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

אשר על כן, הערר נדחה.