בש"פ 9140/15 מדינת ישראל נ. צחי אלוק

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת א' הלמן ) אשר בהחלטתו מיום 31.12.2015 הורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני ובתנאים נוספים.

רקע

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. מכתב האישום עולה, כי המשיב היה מעורב בקטטה אלימה שבגדרה אדם נוסף שהיה במקום (להלן: מסעוד ) היכה את המתלונן ודקר אותו בפניו ובצווארו. המתלונן ניסה להימלט מן המקום, אך מסעוד והמשיב רדפו אחריו והמשיכו להכותו, בין היתר, באמצעות מקל שהמשיב אחז בידו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בטרם התקיים דיון בבקשה, מונתה הסנגוריה הציבורית לייצג את המשיב והוגשה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו שלפיה המשיב כשיר לעמוד לדין.

בדיון שהתקיים בבקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים הסכימה באת-כוחו לקיומן של ראיות לכאורה, אך טענה כי עוצמת הראיות אינה מצדיקה את המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח. המשיב עתר לשחרורו לחלופת מעצר בפיקוח בת זוגו, אמו ובן זוגה של האם, אשר נחקרו במהלך הדיון.

3.

ביום 16.11.2015 ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה בעניינו של המשיב קיימות ראיות לכאורה וקמה עילת מעצר של מסוכנות. בית משפט קמא התייחס לאפשרות שחרורו של המשיב לחלופה וציין, כי מחקירת המפקחים שהוצעו על-ידי המשיב מתקבל הרושם שהם "משמורנים ראויים, היכולים לפקח על המשיב". עם זאת, בית משפט קמא סבר כי לא ניתן לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים בלי שיתקבל קודם לכן תסקיר מעצר "וזאת בשל שילובם של מספר נתונים המעוררים חשש באשר למידת האמון שניתן ליתן במשיב ומידת יכולתו לעמוד בתנאים שייקבעו לו".

בתסקיר המעצר מיום 13.12.2015 הסתייג שירות המבחן מאפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. שירות המבחן העריך, כי המשיב יתקשה להכיל את הקשיים הכרוכים במעצר בית ממושך, וכי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה ופורצת גבולות מצדו של המשיב. באשר לחלופת המעצר שהוצעה, שירות המבחן לא קיים פגישה עם אמו של המשיב ובן זוגה, אשר הוצעו כמפקחים, לאחר שאלה הביעו הסתייגות מנסיעה למשרדי שירות המבחן, נוכח הקשיים הכרוכים בכך. משיחה טלפונית שקיים שירות המבחן עם בן הזוג של האם, התרשם שירות המבחן כי הוא מבטא עמדה מגוננת כלפי המשיב ועמדות ביקורתיות כלפי החוק וגורמי האכיפה, באופן שיקשה עליו לשמש כמפקח מתאים למשיב.

4.

בדיון שהתקיים ביום 23.12.2015 שוחררה הסניגוריה הציבורית מייצוגו של המשיב, לבקשתו. המשיב חזר על בקשתו לשחרורו לחלופת מעצר. בהחלטתו מאותו יום קבע בית משפט קמא כי "ניתן להסתפק במקרה זה במעצר באיזוק אלקטרוני" בכפוף לקבלת חוות דעת מטעם גורמי הפיקוח. בדיון זה העוררת חזרה וטענה כי אין מקום לשחרורו של המשיב נוכח קיומה של עילת מעצר הנלמדת הן ממעורבותו באירוע המתואר בכתב האישום, הן נוכח עברו הפלילי. בתוך כך טענה העוררת, כי אין בחלופה ובמפקחים שהוצעו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב, בציינה כי לבת זוגו, שהוצעה כמפקחת, יש עבר פלילי.

לאחר שהתקבלה עמדת גורמי הפיקוח הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 31.12.2015 על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני. בית משפט קמא עמד על כך כי החלטה זו התקבלה לאחר שהביא בחשבון את "חלקו של המשיב בביצוע המעשים, הרקע הנפשי והאישי שלו ועברו הפלילי". עוד הסביר בית משפט קמא, כי החלטתו אף מביאה בחשבון את "חולשת המפקחים". לצד זאת עמד על כך שאף שלבת זוגו של המשיב עבר פלילי מסוים, ניכר שהיא ערכה שינוי באורחות חייה וכי בנסיבות אלה "מעצר בפיקוח אלקטרוני יש בו כדי לאזן את חולשת החלופה". נוכח האמור, הורה בית משפט קמא על המשך מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בביתה של בת זוגו ובפיקוח צמוד של בת הזוג או של אמו או בן זוגה. כן נקבעו התנאים הבאים: על המשיב לחתום על התחייבות עצמית בסך של 10,000 ש"ח, ערבות צד ג' של כל אחד מהמשמורנים בסך של 10,000 ש"ח, עירבון בסך של 2,500 ש"ח וצו עיכוב יציאה מהארץ.

ביצועה של ההחלטה עוכב למשך 48 שעות שבמהלכן הגישה העוררת את הערר דנא.

הערר

5.

לטענת העוררת שגה בית משפט קמא בקבעו כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב במעצר בפיקוח אלקטרוני. העוררת מזכירה כי עברו הפלילי של המשיב כולל הרשעות קודמות, בין היתר, בעבירות אלימות וסמים בגינן ריצה מספר עונשי מאסר וכי בעת ביצוע המיוחס לו עתה, היה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה. העוררת מציינת כי המשיב ביצע את המיוחס אך כחודש לאחר ששוחרר ממאסרו האחרון. לטענת העוררת, נסיבות אלה של המשיב מלמדות כי לא ניתן ליתן בו את האמון הבסיסי הנדרש לצורך שחרורו למעצר בפיקוח אלקטרוני. לטענת העוררת, הדברים אמורים ביתר שאת נוכח האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו של המשיב.

העוררת שבה ומזכירה, כי הדברים גם עולים מתסקיר שירות המבחן שהתרשם כי לא ניתן ליתן במשיב אמון ואף סבר כי יש קושי בחלופה שהוצעה על-ידו.

6.

העוררת מזכירה כי לפי סעיף 21(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו 1996 (להלן: חוק המעצרים ), לא יוטל מעצר בפיקוח אלקטרוני על מי שהואשם בעבירות אלימות תוך שימוש בנשק קר אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים. לטענת העוררת, טעמים כאלה אינם מתקיימים במקרה דנא.

7.

בדיון שהתקיים בפניי הבהיר המשיב, בעקבות שאלתי, כי הוא אינו מעוניין להשהות את הדיון בערר כדי שיוכל להיות מיוצג.

בהמשך, חזר בא כוח העוררת, עו"ד שוויצר, על נימוקי הערר והציג לעיון בית המשפט את הרישום הפלילי של בת זוגו של המשיב, שנקבע כי המשיב ישהה בביתה בעודו עצור בפיקוח אלקטרוני. עו"ד שוויצר חזר והדגיש, כי נסיבות המקרה ונסיבותיו של המשיב אינן מאפשרות את שחרורו ממעצר מאחורי סורג ובריח, וודאי לא לחלופה שלא הומלצה על-ידי שירות המבחן ואינה הדוקה דיה.

המשיב טען בפניי כי בחודשים האחרונים הוא שינה את אורחות חייו, וכך גם בת זוגו. המשיב טוען, כי בית משפט קמא לא שגה כאשר נתן בו אמון כשהורה על המשך מעצרו בתנאי פיקוח אלקטרוני. לטענת המשיב תסקיר שירות המבחן אינו מדויק, שכן בתסקיר יוחסה לו צריכה מוגברת של אלכוהול, ולטענתו, הוא "בקושי שותה אלכוהול". כמו כן טען המשיב כי

אמו ובן זוגה מתקשים להגיע למשרדי שירות המבחן ולא היה מקום לזקוף זאת לחובתם. עוד טוען המשיב, כי הוא כלל לא מעורב במעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

דיון והכרעה

8.

לאחר העיון ושמיעת טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

נקודת המוצא לדיון בערר היא החלטת בית משפט קמא מיום 16.11.2015 בגדרה נקבע כי בעניינו של המשיב קיימות ראיות לכאורה וכן כי מסוכנותו מקימה עילת מעצר נגדו. נותר אפוא לבחון האם ניתן לאיין מסוכנות זו באמצעות מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני. כאמור, לדידי יש להשיב על שאלה זו בשלילה ועל כן יש לקבל את הערר באופן שהמשיב ייוותר, לפחות לעת הזו כל עוד אין בידו להציע חלופה מתאימה, במעצר מאחורי סורג ובריח.

התמונה המצטיירת בעניינו של המשיב קשה ומלמדת על רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. הדברים נלמדים תחילה מעברו הפלילי המכביד של המשיב ששזורות בו גם עבירות אלימות, איומים והפרת הוראה חוקית. בנוסף, כאשר נקודת המוצא היא שבתיק קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום, יש ליתן את הדעת גם לכך שהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום נעברו אך זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר. לבסוף, גם אם מכתב האישום עולה, כי מסעוד נקט באלימות חריפה יותר כלפי המתלונן, אין להתעלם מכך שבכתב האישום נטען, כי המשיב רדף אחרי המתלונן, לאחר שזה נדקר בידי מסעוד, והמשיך להכותו במקל.

במצב דברים זה נדרשת מידה גדולה של שכנוע כי יש ליתן אמון במשיב שיכבד את התנאים המגבילים שיוטלו עליו וכן מידה רבה של אמון במפקחים. לצערי, בנסיבות, תנאים אלה אינם מתקיימים. אף שהמלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בתי המשפט, לא ניתן להתעלם מהתרשמותו השלילית מהמשיב והערכתו כי הוא יתקשה לעמוד לאורך זמן בתנאים מגבלים שיוטלו עליו. תסקיר זה, בצירוף נסיבות נוספות בעניינו של המשיב, מעלים חשש גם באשר ליכולתם של המפקחים המוצעים להציב לו גבולות ולהבטיח כי הלה יקיים את התנאים המגבילים שיוטלו עליו. הדברים אינם נאמרים כדי לגרוע מהתרשמותו החיובית של בית משפט קמא מהמפקחים שאושרו, אלא כדי לומר שלא השתכנעתי כי בשלב זה ניתן ליתן בו אמון שיכבד את המפקחים ואת התנאים המגבילים שהוטלו עליו.

ראוי להבהיר ולהזכיר, כי בסופו של יום בית משפט קמא הורה על המשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני - דבר המעיד על כך כי אף בית משפט קמא סבר כי מן המשיב נשקפת מסוכנות גבוהה שאינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר ללא הפיקוח האלקטרוני. כפי שציינתי בעבר, חלופה זו של המשך מעצר בפיקוח אלקטרוני שנוספה לחוק המעצרים לאחרונה, אף שהיא נושאת עמה משמעויות משפטיות שונות, בסופו של יום כוללת את אותם תנאים פיסיים של "שחרור למעצר בית באיזוק אלקטרוני" (בש"פ 6134/15 מדינת ישראל נ' פלוני

(17.9.2015)). מכאן שעלינו לשאול את עצמנו האם תנאי מעצר אלה מאיינים את מסוכנותו של המשיב ונוכח הנסיבות שפירטתי לעיל, סבורני כי יש להשיב לכך בשלילה.

נוכח כל האמור, אני מקבל את הבקשה ומורה על המשך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. היה ויעלה בידי המשיב להציע חלופה הולמת, הוא זכאי, כמובן, לפנות בבקשה לעיון חוזר. זכות זו לפנות בבקשה לעיון חוזר, תעמוד לו גם אם המשיב יעמיד לעצמו סניגור אשר יהיה סבור שיש מקום לשוב ולטעון בסוגיה.