בש"פ 9144/12 מדינת ישראל נ. מונגד אבו חאטר

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) מיום 18.12.12, שבה הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים.

1.

ביום 15.11.12 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד המשיב, שבו יוחסו לו עבירות של מעשה סדום בקטין שטרם מלאו 16 שנה והדחה בחקירה. על-פי המתואר בכתב האישום, המשיב מתגורר בשכונת אבו-תור בירושלים בסמיכות לבית משפחתו של המתלונן, קטין יליד שנת 2002. ביום 7.11.12 ניסה המשיב לפתות את המתלונן להיכנס עימו לביתו, ומשזה סרב, משך אותו המשיב בזרועו והכניסו לביתו. לאחר מכן, נעל המשיב את דלת הבית, הפשיט את המתלונן ופשט את בגדיו שלו. בהמשך הציג לו סרטים פורנוגראפיים ובשלב זה החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן, תוך שהוא מחזיקו בשתי ידיו ומכאיב לו. המשיב לא הרפה מהמתלונן, גם כאשר זה נאבק בו וצעק. לאחר המעשה, התרה המשיב במתלונן לבל יספר על האירוע לאיש.

2.

עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. במסגרת הדיונים בבקשה, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה לביצוע מעשה מגונה אך כפר בקיומן ביחס לעבירת מעשה סדום. כמו-כן, ביקש כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על הכנת תסקיר כאמור.

שירות המבחן בחן חלופה אפשרית בבית אביו של המשיב בשכונת אבו-תור, תחת פיקוחם של הוריו הגרושים של המשיב ואשתו הנוכחית של אביו. שירות המבחן התרשם לחיוב מהמפקחים שהוצעו אך נוכח העובדה שבבית מתגוררת גם אחותו בת ה-12 קיים חשש מהימצאותו בבית ביחד איתה. למרות זאת, סבר שירות המבחן כי יש חשיבות לכך שחלופת המעצר תהיה דווקא בבית האב, כאשר לדבריו, להרחקתו לחלופה מרוחקת יותר עשויה להיות השלכות קשות על מצבו הרגשי. בסופו של דבר, המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב למעצר בית בבית אביו תחת פיקוח כל שעות היממה של לפחות שניים מתוך שלושת המפקחים, תוך שהדגיש כי המשיב לא ישהה לבדו עם אחותו ללא נוכחות של אחד המפקחים.

בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיב כמפורט בכתב האישום וכן כי קיימת עילת מעצר. עם זאת, החליט לאמץ את המלצת שירות המבחן ולשחרר את המשיב לחלופה המוצעת. בית המשפט ציין כי אף על פי שהמעשה המיוחס למשיב חמור וקשה, החלופה המוצעת, לצד התגייסות בני משפחתו, יש בה כדי להפחית ממסוכנותו באופן ניכר.

3.

על החלטה זו משיגה העוררת לפניי. ב"כ העוררת מציין כי בית אביו של המשיב נמצא מרחק קצר מבית מגוריו של המתלונן. לגישתו, שחרורו של המשיב למעצר בית בסמיכות למקום מגוריו של המתלונן יש בה כשלעצמה כדי להגביר את תחושת החרדה והסבל של האחרון. עוד טען כי בית המשפט לא התייחס לחשש המתעורר משחרור המשיב לבית שבו מתגוררת גם אחותו למחצה בת ה-12. הוא סבור כי מן המשיב נשקפת מסוכנות קרובה וממשית לכל ילד וילדה ולכן קיים סיכון של ממש בשחרורו לחלופה, שבה עליו לשהות תקופה ממושכת בבית אחד עם אחותו הקרובה בגילה למתלונן. על יסוד האמור, מבקש הוא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו או לחילופין לשחררו למעצר בית מלא במקום מרוחק מבית המתלונן, תוך הקפדה כי לא יימצא בקרבת ילדים.

4.

ב"כ המשיב טוען כי הסיכון הנשקף מהמשיב הוא נקודתי וספציפי לגבי המתלונן וכי לא מדובר בסיכון כללי לכל ילד. לעניין המרחק מבית המתלונן, טוען הוא כי בית אביו של המשיב נמצא בחלקה הצפוני של שכונת אבו-תור ואילו בית המתלונן נמצא על גבול שכונת סילוואן במרחק של לפחות 3 ק"מ . כך או כך, הוא מדגיש כי אין סיכוי למפגש בין השניים הואיל והמשיב לא יצא מפתח ביתו. אשר לסיכון הנשקף לאחות, ב"כ המשיב התחייב שלא תתאפשר נוכחות משותפת של המשיב עם אחותו בבית, שכן זו תעבור להתגורר מחוץ לבית האב באופן זמני ותשהה במקומות אחרים כמו בית סבתה עד להחלטה אחרת של בית המשפט. ב"כ המשיב הדגיש כי הוריו של המשיב הם אנשים נורמטיביים, המבינים את טיב העבירה המיוחסת לבנם ולכן כבר פנו לגורמים טיפוליים במטרה לסייע לבנם. לבסוף הוא העיר כי למשיב עצמו נשקפת סכנה בבית המעצר וכי דווח לו כי עצורים אחרים החלו להתנכל לו.

5.

יצוין כי בדיון הביע ב"כ העוררת הסתייגות של ממש מהוצאת האחות בת ה-12 מבית הוריה הביולוגים והעברתה לבית של אישה שהיא לא אימא שלה, כשאיננו יודעים מה היחס שלה אליה, רק כדי שאחיה בן ה-18 וחצי יוכל לשהות בחלופת המעצר בבית האב ולא יורחק ממשפחתו.

6.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי ולא בלב קל לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. איני מקלה ראש במסוכנות הנשקפת מהמשיב. אכן, המעשים המיוחסים לו נושאים חומרה רבה ואופי ביצועם מעיד על מסוכנות, כפי שגם עולה מתסקיר שירות המבחן בעניינו. בית המשפט המחוזי הורה על הכנת תסקיר המעצר ועל בסיסו הגיע למסקנה כי החלופה המוצעת מפחיתה באורח ניכר את מסוכנותו של המשיב ולא מצאתי עילה להתערב במסקנתו.

נראה כי אכן חלופת המעצר המוצעת יש בה כדי לאיין בצורה ניכרת את המסוכנות האמורה. אף שיש קושי בהימצאותו של המשיב בקרבת ביתו של המתלונן, דומה כי המרחק בין הבתים, כפי שתואר בדיון שלפניי, הוא רחוק דיו בנסיבות העניין. זאת, בשילוב העובדה שהמשיב יוחזק במעצר בית מוחלט, שאינו מאפשר לו לצאת את הבית בפיקוח של שני מפקחים לפחות, מבטיח כי השניים לא יתקלו זה בזה. אציין בהקשר זה את התרשמותו החיובית של שירות המבחן משלושת המפקחים שהוצעו – הוריו של המשיב ואשת אביו הנוכחית – שלגביהם נמסר כי הם מודעים לקשיים של המשיב, מבינים את האחריות המוטלת עליהם בפיקוח ובהשגחה עליו ומגויסים לסייע לו להשתחרר למעצר בית. כמו-כן, יש להדגיש כי תנאי החלופה מחייבים פיקוח של שני מפקחים בכל שעות היממה.

לעניין נוכחותה של אחותו הצעירה של המשיב בבית האב, עובדה זו עוררה התלבטות בתסקיר של שירות המבחן. אך חרף זאת, קצין המבחן סבר כי סיכון זה מתאיין בהוראה שלפיה המשיב לא ישהה עם אחותו ללא נוכחות של אחד המפקחים, המודעים לטיב העבירות המיוחסות למשיב ומתייחסים לנושא בצורה רצינית, כאמור. כך או כך, ב"כ המשיב התחייב שהמשיב והאחות לא יתגוררו בשום שלב תחת קורת גג אחת. בכל מקרה לא תותר שהות משותפת של השניים בלי נוכחות של אחד מן המפקחים, כפי שקבע שירות המבחן. בכך למעשה מתאיין במידה רבה הסיכון הנשקף לה. המשמעות היא כי האחות תעבור באופן זמני להתגורר מחוץ לבית הוריה ואין ספק כי זוהי תוצאה קשה. אולם דומני כי עניין זה מסור בסופו של דבר להחלטת הוריה, האמונים על שקילת טובתה למול טובת המשיב, כשמנגד נשקפת לו ככל-הנראה סכנה בין כותלי בית המעצר נוכח חשש לניצולו על-ידי האחרים, כפי שדווח בדיון ובתסקיר.

סיכומו של עניין, אני סבורה כי החלופה המוצעת עשויה לנטרל את מסוכנותו של המשיב בנסיבות העניין. המשיב ישוחרר אפוא לחלופת מעצר בבית אביו בתנאים המפורטים בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 18.12.12, בכפוף או בנוסף להתחייבות הנוגעת לאחותו של המשיב.

אעיר לסיום כי אילו הייתי אני יושבת כערכאה ראשונה בתיק זה, יתכן שמסקנתי היתה שונה ולא הייתי בוחנת אפשרות של חלופת מעצר בשים לב לנסיבותיו הקשות של האירוע. אולם בית המשפט המוסמך הגיע למסקנה כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופה וכי ביכולתה להפחית ממסוכנותו בצורה משמעותית, ולא ראיתי בנסיבות שפורטו עילה להתערב בהחלטתו (ראו בש"פ 5501/04 מדינת ישראל נ' צרפתי (לא פורסם, 11.6.04)).