בש"פ 5501/04 מדינת ישראל נ. אלי צרפתי

למשיב 1, אלי צרפתי ואחר (יהודה עמוס), מיוחסות עבירות של גניבת רכב ושינוי זהותו, קשירת קשר לבצע שוד (קשר שלא מומש), ושימוש ברכב ללא רשות.

ביום 12.1.04, פרצו המשיבים לדירה בקרית אונו, בעוד שיהודה עמוס המתין להם ברכב מחוץ לדירה. כוונת המשיבים היתה לגנוב כספת, אולם שוטרים שעקבו אחריהם עצרו אותם. נטען כי במהלך המעצר הפגינו המשיבים אלימות כלפי השוטרים.

כל המשיבים וגם יהודה עמוס הובאו לדין בכתב אישום משותף בפני בית המשפט השלום בתל-אביב, והמדינה עתרה למעצרם עד תום ההליכים. במהלך הדיון מצא בית המשפט כי בידי המדינה תשתית ראיות להוכחת הנטען על ידה בכתב האישום, ומשנמצא גם שלכל המשיבים עבר פלילי והוא חמור במיוחד בעניינם של משיבים 2, 3, החליט בית המשפט, בחודש פברואר 2004, לעצור את המשיבים עד תום ההליכים.

בעקבות ערר שהוגש על החלטה זו, הוחזר הדיון לבית משפט השלום, בפניו הונחו תסקירי מעצר של שירות המבחן, ולאחר שעיין בהם החליט להמיר את המעצר בחלופות ובכפוף להפקדתן של ערבויות שונות. בערר שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אמרה ערכאה זו כך:

"בחנתי את החלטתו של בית המשפט קמא, ואינני יכול לומר שנפל בהחלטה זו פגם או פסול המחייבים התערבות של ערכאת הערר, כל זאת בשים לב לעובדה שבית המשפט קמא הורה על שחרורם של המשיבים כולם בתנאים ובערבויות שיש בהם בנסיבות העניין להשיג את מטרת המעצר. המשיבים שוחררו בתנאים מגבילים בין לביתם, בין למוסד גמילה ובין לצורך גמילה, כאשר נאסר עליהם להתהלך בשוק, כל זאת בהתאם להמלצת שירות המבחן."

על החלטה זו משיגה המדינה בפני, אולם לא ראיתי מקום לשנות ממנה. אפשר שלו ישבתי לדין ערכאה ראשונה היתה מסקנתי שונה, אולם זה אינו השיקול לקבלתו של ערר או דחייתו. בית המשפט המוסמך בחן את הראיות בפניו ואת עוצמתן, והוא הוסיף ובחן את החלופות ואם יש בהן כדי להפחית ולעמעם את הסכנה הנשקפת מהמשיבים. משהגיע למסקנה כי נוצרו הנסיבות לעשות שימוש בחלופת המעצר שהוצעו לו, לא מצאתי מקום להעדיף את השקפתי שלי על השקפתו.

הערר נדחה.