בש"פ 9167/04 מדינת ישראל נ. אליהו אלמגור

זו בקשה שלישית להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתקופה של תשעת החודשים הקבועה בחוק.

ביום 21.07.03 הוגש נגד המשיב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה המייחס לו עבירות של רצח, ניסיון לרצח, הצתה וחבלה בכוונה מחמירה. על-פי עובדות כתב האישום, בלילה שבין ה-22 ל-23 ביוני 2003 המשיב הצית כוננית ספרים שליד דלת דירתו של המנוח וכן הצית ארון חשמל. השריפה כובתה והמשיב נלקח לחקירה. הוא שוחרר, אך באותו הלילה, בסמוך לאחר שחרורו, חזר המשיב והצית את דירתו של המנוח באמצעות שפיכת חומר דליק לפתח האוורור והצתתו. כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרם מותו של המנוח וחברתו ששהתה עמו נחבלה קשות. בהליכים קודמים נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום. בעת ביצוע המעשים המתוארים, המשיב היה נתון במעצר בית חלקי בגין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, כאשר הנפגע באותו מקרה היה המנוח.

ביום 25.08.03 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ועררו של המשיב על החלטה זו נדחה. ביום 19.04.04 האריך בית-משפט זה את מעצרו של המשיב ב-90 יום. החלטה על הארכת מעצר נוספת ניתנה על ידי ביום 20.07.04. הבקשה שלפני הנה בקשת הארכת המעצר השלישית.

אשר להתנהלות ההליך בפני בית המשפט המחוזי, מסתבר שבתום פרשת ראיות ההגנה ביקשה המדינה להשמיע עדות הזמה של עד מטעמה ונקבע מועד לשמיעתו ליום 19.09.04, אלא שהסנגוריה ביקשה לדחות מועד זה כדי לאפשר לה להגיש חוות-דעת נוספת מטעמה באופן ששני המומחים ייחקרו באותו מועד. בנסיבות אלה ולאור העובדה שאחד משופטי ההרכב אמור היה לצאת לשבתון עד לתחילת חודש ינואר 2005, נדחה מועד שמיעת ההוכחות של שני העדים ליום 03.01.05. עם זאת, מוסרת הפרקליטות, כי הוגשה על ידה בקשה להקדים את ישיבת ההוכחות ולקיים אותה, בהשתתפותו של השופט שפירא באמצעות וידיאו קונפרנס.

כפי שציינה השופטת נאור בהחלטה הראשונה בבקשה להארכת מעצרו של המשיב, אף שפה ושם היו עיכובים בשמיעת המשפט בשל אי-התייצבות עדי התביעה ובשל חילופי סנגורים, נראה כי הסיבה הקרדינאלית לעיכובים נעוצה ביומנו העמוס לעייפה של ההרכב. עם זאת, נראה שההרכב עשה מאמץ לסיים את שמיעת ההוכחות לפני צאתו של השופט שפירא לשבתון ומסתבר שהדבר אף היה עולה בידו אלמלא התבקשה דחיית הישיבה שנקבעה ליום 19.09.04.

קושי נוסף הכרוך בהארכת המעצר נעוץ במחלתו של המשיב, אשר מטופל בתדירות גבוהה בטיפולי דיאליזה.

חרף כל אלה, וכפי שציינתי עוד בהחלטה הקודמת בעניין הארכת מעצרו של המשיב, "במקרה של המשיב קיימים יסודות מחמירים רבים אשר בהצטברם יחד שוללים כל אפשרות של שחרור ממעצר גם כאשר מדובר בבקשה שנייה להאריך את מעצרו מעבר לתשעה חודשים. המשיב פעל בנחישות ובהתמדה כדי להוציא את תוכניתו לפועל. משלא הצליח להצית את דירת המנוח בפעם הראשונה, חזר והצית אותה בפעם השנייה מייד בשובו מחקירה בתחנת המשטרה, ואת כל אלה עשה בעודו נתון במאסר בית חלקי, תוך הפרת תנאי מעצר הבית. הדבקות, הנחישות וההתמדה בביצוע העבירה מצביעים על מסוכנותו הקיצונית של המשיב, כאשר הפרת תנאי חלופת המעצר לשם ביצוע פשע אינה מאפשרת לתת בו כל אמון". חרף העיכוב בשמיעת המשפט. דברים אלה נכונים גם היום.

לפיכך, אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 18.10.04, או עד סיום משפטו, לפי המוקדם.