בש"פ 917/05 רמי גרובי נ. מדינת ישראל

א.זהו ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט אלון) מיום 30.12.04, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים, בעקבות כתב אישום בשוד בנסיבות מחמירות.

ב.על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 28.11.04 יצאה המתלוננת - עובדת זרה - את סניף הדואר בבאר-שבע כשהיא מחזיקה בתיקה 400$, 429 ₪ וכן את דרכונה. העורר ששמע את מהלך השיחה בין המתלוננת לפקידת סניף הדואר, בה נאמר לה כי שטר 100$ המוחזק בידה פגום, ניגש למתלוננת ואמר לה כי הוא שוטר ודרש ממנה לראות את השטר בן מאה הדולרים. המתלוננת מסרה לו את השטר. לאחר מכן דרש העורר מהמתלוננת שתתן לו את ארנקה, אשר הכיל את שאר הכסף שברשותה. כן דרש שתתן לו את המכשיר הסלולרי שברשותה.

המתלוננת, אשר חשדה כי אין המדובר בשוטר, דרשה כי יוחזרו לה חפציה. העורר סירב - כנטען - והכה אותה בפניה עד שנפלה על הרצפה, וכן בעט בה בבטנה. העורר לקח את תיקה של המתלוננת ואת ארנקה, וכן ניסה להוציא את המכשיר הסלולרי מידה של המתלוננת, ומשלא הצליח בכך, ברח.

ג.העורר זוהה על-ידי המתלוננת זיהוי ספונטני ברחובה של עיר שבועות אחדים לאחר השוד.

ד.בית-המשפט המחוזי (השופט אלון) סבר שיש בהודעת המתלוננת, בזיהוי הודאי של העורר על-ידיה, בעימות בינה לבין העורר והתימוכין שבהודעות בת מעסיקתה (עמה הלכה ברחוב שעה שזיהתה את העורר) כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס בכתב האישום. כן נקבע כי עילת המעצר קמה, הן נוכח המסוכנות במעשה האלים והן נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר.

לעניין חלופת מעצר, ציין בית-המשפט קמא כי לא הובאה כזאת בפני בית-המשפט, ומכל מקום ספק אם יש בחלופה במקרה דנן כדי להפיג את מסוכנות העותר. לפיכך נעצר העורר עד תום ההליכים.

ה.לבית המשפט המחוזי הוגשה בקשה לעיון חוזר, בטענה כי בית-המשפט הורה על מעצר עד תום ההליכים מבלי שהובאה בפניו חלופת מעצר. הבקשה נדונה בפני השופטת דברת. השופטת החליטה, כי אין בחלופות המעצר שהוצעו, אף שהן כשלעצמן נורמטיביות, כדי להפיג את מסוכנותו של העורר נוכח עברו.

ו.לטענת בא-כוח העורר, שחלק על קיומן של ראיות לכאורה, לא נתן בית המשפט המחוזי משקל ראוי לסתירות בהודעותיה של המתלוננת, אף באשר לזיהויו של העורר, ואשר יש בהן כנטען כדי להוות כרסום משמעותי בתשתית הראייתית, וספק הצריך לפעול לטובת העורר, יתכן איפוא - לשיטתו - שהמתלוננת נשדדה על-ידי אדם הדומה לעורר. כן נטען כי חלופת המעצר שהוצעה הולמת ומספקת. לשיטת בא-כוח המדינה הזיהוי הספונטני מדבר בעדו, וכן הפנה לגליון העמוס הרשעות קודמות של העורר, 29 במספר, בעבירות מעבירות שונות, לרבות מאסר על תנאי בר הפעלה, וכן להימצאות שטר של 100 דולר ברשות העורר שעה שנעצר.

ז.חוששני כי אין בידי להיעתר לערר. עם כל הטרחות שטרח בא-כוח העורר בנסותו לשכנע, לא היתה בפיו תשובה לשאלה כיצד אירע שמכל הולכי הרחוב בחרה המתלוננת להצביע בזיהוי הספונטני על העורר, שעבירותיו מרובות, ולא על אדם אחר. עיינתי בתיק הראיות, וסבורני כי אכן ישנן ראיות לכאורה, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי.

ח.באשר לחלופות מעצר, השאלה במקרה דנן, כבמקרים דומים, איננה טיב החלופות אלא השאלה הקודמת לכך, קרי, היש מקום לשקול חלופות במקרה דנן. חוששני שגיליון ההרשעות הגדול של העורר והעבירה הנוכחית שנעברה לכאורה בשעה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי, אינם מצדיקים התערבות בהחלטת בית-המשפט קמא, שכן את חזקת מסוכנותו קשה להפיג בחלופה.

ט.אוסיף, כי עיינתי בפסיקה שקבץ בשקידה בא-כוח העורר, באשר למקרים שבהם שוחררו אנשים לחלופה, אך הצדדים לקולה ולזכות שנמצאו בהחלטות שונות שהוצגו, כגון גיל צעיר, העדר עבר פלילי או עבר שאיננו מכביד, עוצמת ראיות חלשה או ראיות נסיבתיות - אינן מתקיימות בעורר דנא, שהוא איש מבוגר, בעל עבר קשה, בתיק שיש בו ראיה ישירה. לא מצאתי איפוא עילה להעתר לערר.