החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 927/14 מדינת ישראל נ. קופר שמעון

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · הארכת מעצר עד תום ההליכיםבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) בבית המשפט העליון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון הורה על הארכת מעצרו של המשיב בעבירות רצח בכוונה תחילה ל-90 ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח, לפי המוקדם. נקבע כי נקודת האיזון בין חירות הנאשם לבין שלום הציבור טרם נעה לשחרור, נוכח קצב התקדמות המשפט המשביע רצון, מורכבותו והחוזק של עילות המעצר.

העובדות

המשיב הואשם ברצח בכוונה תחילה של שתי נשותיו לשעבר, בהפרש של שנים. הוגש נגדו כתב אישום, נקבעו עילות מעצר וראיות לכאורה לגבי אחד האישומים, ונקבע כי יוותר במעצר עד תום ההליכים. המעצר הוארך פעמיים בהסכמה, וכעת התבקשה הארכה נוספת של 90 ימים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתקופה הסטטוטורית, נוכח קצב התקדמות המשפט וחוזק עילות המעצר?

הלכות

  1. 1

    בבחינת בקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית יש לבחון מחדש את נקודת האיזון בין זכות הנאשם לחירות לבין שלום הציבור ותקינות ההליך, וככל שמתארכת תקופת המעצר גובר משקלה של זכות הנאשם לחירות

    ״בבחינת בקשה להארכת מעצר מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית, בית המשפט נדרש לבחון מחדש את נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין האינטרס״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    נקודת המוצא להארכת המעצר היא קביעת הצדקה למעצר עד תום ההליכים, והדיון בהארכה מתמקד בקצב התקדמות ההליך ובהגנה על זכויות הנאשם

    ״משכך, הדיון בשלב זה צריך להתמקד בשאלה של אופן התקדמותו של המשפט – ביחס להגנה על זכויותיו של המשיב״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • מעצר עד תום ההליכים
  • עילות מעצר
  • מסוכנות
  • חלופת מעצר
  • קצב התקדמות המשפט
  • נקודת האיזון
  • ראיות לכאורה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

927/14

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

קופר שמעון

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים

לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:

י' באדר א' התשע"ד (10.2.2014)

בשם המבקשת:

עו"ד ארז בן-ארויה

בשם המשיב:

עו"ד דן באומן, עו"ד איתי בר עוז

החלטה

1.

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) החל מיום 21.2.2014 ב-90 ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 47934-11-12 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

כתב האישום והליכים קודמים

2.

ביום 26.11.2012 הוגש כתב אישום נגד המשיב המייחס לו אישום אחד בעבירה של רצח בכוונה תחילה (לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )) של אשתו השלישית ג'ני מור-חיים ז"ל (להלן: ג'ני ). ביום 29.4.2012 תוקן כתב האישום ונוסף לו אישום נוסף (שסומן כאישום הראשון) בעבירה של רצח בכוונה תחילה של אשתו הראשונה אורית קופרשמיט ז"ל (להלן: אורית ). לפי עובדות האישום הראשון, המשיב נישא לאורית בשנת 1983, אך מאז שנת 1992, בעודו נשוי לאורית וחולק עמה בית משותף, ניהל מערכת זוגית נוספת גם עם אשה בשם שרונה בן-אור, שלימים הפכה להיות אשתו השנייה. בלילה שבין ה-17.1.1994 ל-18.1.1994 לן המשיב בביתה של אורית, ובמהלך הלילה המית אותה בדרך שלא הותירה סימן בגופה, ולאחר מכן פיזר כדורים לצד גופתה על מנת ליצור מצג שווא של התאבדות. לפי עובדות האישום השני, בשנת 1999 פגש המשיב את ג ' ני ועבר להתגורר עימה. בשנת 2007 אף נישאו בקפריסין. במקביל לכך, בשנת 2006 הכיר המשיב את ד"ר מריה זקוטסקי (להלן: מריה ), רופאה מרדימה, והחל לקיים אף עמה מערכת יחסים זוגית. עובר לחודש אוגוסט 2009 הציג המשיב למריה מצג שווא לפיו הוטל עליו לרצוח בשליחות ביטחונית אדם מסוים, ושאל אותה האם ישנו חומר קטלני שלא יתגלה בבדיקה טוקסיקולוגית. בעקבות כך העבירה לידיו מריה חומר קטלני ומזרק וכן הסבירה לו את אופן השימוש בהם. בלילה שבין ה-20.8.2009 ל-21.8.2009 המית המשיב את ג ' ני, באמצעות החדרת החומר שמסרה לו מריה לגופה.

3.

עם הגשת כתב האישום, המבקשת הגישה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו (מ"ת 47951-11-12). בדיון שהתקיים ביום 26.11.2012, המועד בו הוגש כתב האישום המקורי (אשר כלל באותה עת רק את האישום המייחס למשיב את רציחתה של ג'ני), הסכימו באי כוחו של המשיב לקיומן של עילות מעצר ושל ראיות לכאורה נגד המשיב. עם זאת, הם ביקשו כי המשיב יופנה לפסיכיאטר המחוזי על מנת שתתקבל חוות דעת בעניינו. נוכח אילוצי בית המשפט ואילוצי המבקשת, התחדש הדיון ביום 10.3.2013, שבו הוגשה חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי. בחוות דעת זו נקבע כי המשיב כשיר לעמוד לדין והיה אחראי למעשיו בעת ביצועם. ביום 18.4.2013 קבע בית המשפט קמא (סגן הנשיאה א' יעקב ) כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, והורה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו. ביום 28.4.2013 ערר המשיב לבית משפט זה על החלטת המעצר והדיון התקיים ביום 6.5.2013 (בש"פ 3007/13, השופט ע ' פוגלמן ). בין לבין תוקן כתב האישום המקורי שהוגש נגד המשיב, ונוסף לו האישום המייחס למשיב גם את רציחתה של אורית. נוכח כך, הורה השופט פוגלמן כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא על מנת שיבחן את התשתית הראייתית הלכאורית גם ביחס לאישום הנוסף. הדיון בבית המשפט קמא התקיים ביום 19.5.2013, וביום 6.6.2013 נקבע (סגן הנשיאה יעקב ) כי בשלב הנוכחי לא הוצגו ראיות לכאוריות מספיקות בנוגע לאישום הנוסף המצדיקות כשלעצמן מעצר עד תום ההליכים. עם זאת, נקבע כי נוכח ההחלטה הקודמת מיום 18.4.2013 המשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים.

4.

העררים שהגישו שני הצדדים על ההחלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים במתכונת שהתקבלה נדחו בבית משפט זה ביום 25.7.2013 (בש"פ 4844/13, השופט נ '

הנדל ). השופט הנדל קבע בהחלטתו כי הונח בסיס ראייתי למעצרו של העורר עד תום ההליכים בכל הנוגע לרציחתה של ג'ני, אך לא ביחס לרציחתה של אורית. בהתייחס לעילות המעצר הוא קבע כי "לנוכח מאפייני העבירות המיוחסות לעורר ואשר הוכחו לכאורה (לכל הפחות בחלקן), הרי שהמסוכנות הנשקפת ממנו והחשש לשיבוש הליכי חקירה מאפשרים להורות על שחרורו לחלופת מעצר" ( שם , בפסקה 16).

5.

עד כה הוארך מעצרו של המשיב פעמיים, בהסכמתו. ביום 13.8.2013 הוארך מעצרו בפעם הראשונה (בש"פ 13.8.2013, השופט צ ' זילברטל ) וביום 23.11.2013 הוארך מעצרו בפעם השנייה (בש"פ 7511/13, השופט א ' רובינשטיין ).

טענות הצדדים

6.

הבקשה שבפני מנומקת בכך שעילות המעצר כנגד המשיב עומדות בעינן, מחד גיסא, ובכך שבשים לב למורכבותו של המשפט הרי שהוא מתנהל בקצב משביע רצון, מאידך גיסא.

7.

לשיטת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב – ביצוע רצח לאחר תכנון קפדני ותוך תמרון האנשים שבסביבתו – מלמדים על מסוכנות רבה, מאחר שמדובר באדם מתוחכם ובעל אישיות מסוכנת, שאינו בוחל באמצעים להשגת מטרותיו ואשר מסוכנותו כבר הוגדרה על-ידי השופט הנדל בהחלטת המעצר עד תום ההליכים כ"גבוהה ביותר".

8.

ביחס להתקדמות ההליך, מציינת המבקשת כי אמנם משפטו של המשיב התעכב תחילה, אולם כעת, משהחלה שמיעת הראיות, חלה בו התקדמות משמעותית: עד כה נערכו 11 דיוני הוכחות ונשמעו עדויותיהם של עשרים ואחד עדי תביעה. כמו כן, קבועים עוד חמישה מועדי דיונים בחודש מרץ וארבעה נוספים בחודש אפריל.

9.

המשיב מתנגד להארכת המעצר בעניינו. באי-כוחו ציינו כי בעבר ניתנה הסכמה לשתי הארכות מעצר – אך לנוכח העובדה שהמשפט צפוי להתמשך זמן רב יש בשלב זה מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. הם הוסיפו והצביעו על כך שפרסום המעשים המיוחסים לעורר בכלי התקשורת מפחיתים את המסוכנות הנשקפת ממנו למי שיהיו עמו בקשר.

10.

בתשובה לטענות אלה, חזר בא-כוח המבקשת והצביע על מסוכנותו של המשיב ועל החשש העולה לשיבוש הליכי משפט. הוא הוסיף וציין כי בעת הזו קצב התקדמות המשפט מצדיק את מעצרו של המשיב, וכי הביקורת העתית של בית משפט זה יש בה כדי להבטיח את ההגנה על זכויותיו של המשיב.

דיון והכרעה

11.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להתקבל.

12.

כידוע, בבחינת בקשה להארכת מעצר מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית, בית המשפט נדרש לבחון מחדש את נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין האינטרס בהבטחת שלום הציבור וביטחונו ובתקינות ההליך השיפוטי (ראו למשל: בש"פ 3224/12

מדינת ישראל נ' ניאמצ'יק (8.5.2013)). בהתאם לכך, ככל שמתארכת תקופת השהות במעצר נעה נקודת האיזון וגובר משקלה היחסי של זכות הנאשם לחירות (ראו למשל: בש"פ 5936/12 מדינת ישראל נ' בן שטרית

(9.8.2012)).

13.

כנקודת מוצא להחלטתי צריכה לשמש החלטתו של השופט הנדל בכל הנוגע לקיומה של הצדקה למעצר עד תום ההליכים. כאמור, החלטה זו הגדירה את מסוכנותו של המשיב, באופן כללי, כ"גבוהה ביותר", ושללה נחרצות את האפשרות של שחרור לחלופת מעצר. משכך, הדיון בשלב זה צריך להתמקד בשאלה של אופן התקדמותו של המשפט – ביחס להגנה על זכויותיו של המשיב. אני סבורה כי בשים לב לקצב התקדמות המשפט מחד גיסא ולחוזקן של עילות המעצר מאידך גיסא יש הצדקה מלאה בעת הזו להארכת מעצרו של המשיב. התרשמותי היא כי לעת הזו ההליכים בעניינו של המשיב מתקדמים בקצב משביע רצון, במיוחד נוכח מורכבות התיק והיקף העדויות והראיות. משכך, אני סבורה כי נקודת האיזון כאמור, טרם נעה לשחרור של המשיב. כפי שציין בא-כוח המשיבה, נקודת האיזון בעניין זה תוסיף ותיבחן על-פי הצורך בעתיד.

14.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 21.2.2014 ב-90 ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 47934-11-12 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

ניתנה היום, י"א באדר א' התשע"ד (11.2.2014).

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (4 מסמכים)

הלכות

  1. 1בבחינת בקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית יש לבחון מחדש את נקודת האיזון בין זכות הנאשם לחירות לבין שלום הציבור ותקינות ההליך, וככל שמתארכת תקופת המעצר גובר משקלה של זכות הנאשם לחירות
  2. 2נקודת המוצא להארכת המעצר היא קביעת הצדקה למעצר עד תום ההליכים, והדיון בהארכה מתמקד בקצב התקדמות ההליך ובהגנה על זכויות הנאשם