בש"פ 928/19 מדינת ישראל נ. פלוני

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ח' טרסי ) במ"ת 33679-12-18 מיום 4.2.2019 להורות על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני חלף מעצרו מאחורי סורג ובריח.

1.

ביום 16.12.2018 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד המייחס לו ביצוע עבירות מין רבות בבתה של בת זוגו, ילידת שנת 2004 (להלן: הקטינה ) , במשך כשנה, כשהם גרים יחד תחת קורת גג אחת (תפ"ח 33639-12-18). העבירות המיוחסות למשיב הן אינוס קטינה בת משפחה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים (ריבוי עבירות) (לפי סעיף 351(א) יחד עם סעיפים 345(א)(1) או 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק )); ניסיון למעשה סדום בקטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים (ריבוי עבירות) (לפי סעיף 351(א) יחד עם סעיפים 347(ב) ו-345(א)(1) או 345(א)(3) ו-25 לחוק); מעשים מגונים בקטינה בת משפחה (ריבוי עבירות) (לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיפים 348(ב), 345(ב)(1), ו-345(א)(1) לחוק); ניסיון למעשים מגונים בקטינה בת משפחה (ריבוי עבירות) (לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיפים 348(ב), 345(ב)(1), 345(א)(1) ו-25 לחוק); ואינוס קטינה בת משפחה שלא בהסכמתה החופשית (לפי סעיף 351(א) יחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק).

המעשים המיוחסים למשיב כוללים הכנסת אצבעותיו לאיבר מינה של הקטינה תוך שפשוף איבר מינו עד להגיעו לסיפוק מיני; בעילת הקטינה בתדירות של כאחת לשבועיים, בחלק מהמקרים באמצעות הכנסת איבר מינו לתוך איבר מינה, חרף ניסיונותיה להתנגד לעיתים; וליקוק איבר מינה של הקטינה, חרף התנגדויותיה וניסיונותיה להדוף אותו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בטענה כי קמה עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) וכי עובדות כתב האישום מעידות על מסוכנות גבוהה שעלולה לסכן את בטחון הציבור בכלל ושל קטינות בפרט. עוד טענה העוררת לקיומן של עילות מעצר נוספות, למשל לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, לנוכח החשש ששחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט, ובפרט השפעה על עדות הקטינה. בבקשה גם צוין כי המשיב מכחיש את המיוחס לו מכל וכל.

3.

בסופו של דיון שנערך ביום 26.12.2018 נקבע כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, והמשיב נשלח לתסקיר מעצר לבחינת התאמתו לחלופת מעצר. זאת, חרף התנגדות העוררת.

4.

מן התסקיר הראשון בעניינו של המשיב מיום 20.1.2019 עולה כי הוא תופס את הקטינה כאובייקט לסיפוק צרכיו, וכי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פוגענית כלפי הקטינה, אותה לא ניתן לשלול גם כלפי קטינות אחרות. זאת, לנוכח היעדר שיתוף הפעולה של המשיב וקשייו לבחון את בעייתיות ההתנהגות המיוחסת לו ואת המניעים המיניים לה. עוד ניתן היה ללמוד מן המעשים המיוחסים למשיב על דחפים מיניים מוגברים ועל קושי בשליטה בהם. לנוכח קשייו לשתף פעולה באבחון, עמדתו הקורבנית מול הקטינה והיעדר אמפתיה כלפיה – שירות המבחן העריך כי רמת הסיכון מחייבת חלופה שתמנע כל קשר עם הקטינה, תרחיק אותו ממקום מגוריה, ותמנע מפגש עם קטינות בכלל. בעניין החלופה שהוצעה נקבע כי יש בה כדי להרחיקו מהקטינה, אולם שירות המבחן התרשם כי מבין המפקחים שהוצעו, רק אחיו של המשיב מתאים לשמש כמפקח עבורו, אולם יתקשה לשמש כמפקח יחיד. נתבקשה דחייה על מנת להשלים את בחינת מצבה של הקטינה ולבחון מפקחים נוספים.

5.

מן התסקיר המשלים מיום 3.2.2019 עולה כי מאז הגשת התלונה, לקטינה קשיים ביחסיה עם אמה לנוכח תפיסתה כי אמה לא מאמינה לה, וכי קיימת רגרסיה במצבה הנפשי והתפקודי. עוד עולה כי הקטינה מתארת פחד וחשש מהאפשרות כי המשיב ישוחרר מבית המעצר, ואף מחשבות טורדניות מפגישה אפשרית עמו, וכי היא חוששת ממתן עדות בנוכחותו. עוד עלה חשש מצד גורמי הטיפול כי שחרורו יגרום להתדרדרות במצבה הנפשי. לאחר בחינת מפקחים נוספים, מצא שירות המבחן שהחלופה שהוצעה מפחיתה סיכון במצבו של המשיב והומלץ על שחרורו למעצר בית בבית אחיו, תחת פיקוחו שלו ושל שלושה מפקחים נוספים. עוד הומלץ לאסור על המשיב כל קשר ישיר או עקיף עם הקטינה ועם קטינות בכלל, ועל הטלת צו פיקוח למשך שישה חודשים כדי לשלב את המשיב בטיפול ראשוני.

6.

בסופו של דיון שהתקיים ביום 4.2.2019, שוחרר המשיב למעצר בית בפיקוח אלקטרוני בחלופה המוצעת ותחת תנאים מגבילים, וכן הוטל עליו צו פיקוח. בהחלטתו עמד בית המשפט על כך שהמשיב הוא אדם בוגר אשר אין לחובתו הרשעות קודמות בעבירות רלוונטיות; שירות המבחן לא התעלם מגורמי הסיכון ובכל זאת מצא כי ניתן לאיינם בחלופה; מדובר בעבירות שבוצעו במסגרת המשפחתית על רקע מגורים משותפים, כשהמסוכנות מופנית במידה רבה כלפי הקטינה הספציפית; והסיכון שקיים כלפי קטינות במפגש אקראי אינו ברף המצדיק את המשך המעצר. בית המשפט סבר כי חלופת מעצר אינה יכולה למנוע באופן מלא סיכון לקטינות הגרות בסמוך, ואף שלא מתעורר חשש של ממש לשיבוש הליכי משפט, שחרור המשיב ללא מגבלות חיצוניות עלול לפגוע בקטינה ואף להקשות עליה במתן עדותה. לאור כל אלה נקבע כי לנוכח חומרת המעשים, התמשכותם וגורמי הסיכון – יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בפיקוח אלקטרוני, כשהפיקוח האלקטרוני יחזק את סמכות הערבים וימנע כל סיכון לקטינה ולקטינות בכלל.

7.

מכאן הערר שלפניי, בו טוענת העוררת כי שגה בית משפט קמא כשהורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני חלף מעצר מאחורי סורג ובריח, שהוא הכלל בעבירות מהסוג דכאן. נטען כי תנאי מעצר אלו אינם תואמים את המסוכנות הנשקפת מן המשיב כפי שזו עולה מחומרת העבירות; מנסיבות ביצוען; ומהאמור בתסקירים באשר לעיוותי החשיבה של המשיב ולסיכון להישנות ההתנהגות הפוגענית.

העוררת עוד טוענת כי שגה בית משפט קמא בכך שהורה על מעצר בפיקוח אלקטרוני פחות מחודש ימים לפני מועד עדותה הצפוי של הקטינה. כעולה מהתסקיר המשלים, ישנו חשש ממשי כי שחרורו של המשיב יביא לנסיגה במצבה הנפשי של הקטינה באופן שעשוי להקשות על עדותה – חשש שמקים עילת מעצר של שיבוש הליכי משפט. נטען כי בית משפט זה הכיר בכך ששחרור נאשם בעבירות מין, וודאי כשעסקינן בעבירות בתוך המשפחה, עלול להעמיד את המתלוננת בלחץ נפשי גבוה אשר עלול לפגום במסוגלותה להעיד. כמו כן, טוענת העוררת כי בנקודת זמן זו ובשים לב למורכבות היחסים בין הקטינה לאמה, ישנה אפשרות ממשית להשפעה על עדות הקטינה, ואף שהקטינה תחזור בה מתלונתה נגד המשיב או מהיקפה. משכך, מבקשת העוררת כי אורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

8.

בדיון שנערך בפניי טען בא-כוח המשיב כי יש לדחות את הערר ואין להורות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים אם נמצאה חלופה הולמת. בעניינו של המשיב, בית משפט קמא אף הוסיף על המלצת שירות המבחן והורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני. עוד נטען כי נקבעו ארבעה מועדים לשמיעת ראיות (3.3.2019; 12.3.2019; 28.3.2019; 11.4.2019) וכי עדותה של הקטינה לא תסתיים במועד הראשון עליו הצביעה העוררת. באשר לחשש משיבוש טוען בא-כוח המשיב כי המתח בין הקטינה לאמה לא יאוין לאחר מתן עדותה, וכי שירות המבחן לא התעלם מחשש זה ובכל זאת קבע כי ניתן להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני.

9.

לאחר עיון בבקשה ושמיעת טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הערר להתקבל.

אין מחלוקת כי בעניינו של המשיב קיימת עילת מעצר ותשתית ראייתית לכאורית. על כן, הסוגיה ששנויה במחלוקת היא אם יש במעצר בפיקוח אלקטרוני ובתנאים שקבע בית משפט קמא כדי לאיין את המסוכנות שעולה מן המעשים המיוחסים לו ומן האמור בתסקירי שירות המבחן, ואת החשש משיבוש הליכי המשפט.

10.

ענייננו בעבירות חמורות ביותר, שבוצעו לכאורה תוך התעלמות מהתנגדות הקטינה ותוך ניצול מעמדו של המשיב בביתם, המקימים עילת מעצר סטטוטורית. משך ביצוע העבירות עומד על כשנה, ומשכך מדובר בדפוס התנהגות ולא ב"מעידה". יתרה מזאת, שירות המבחן סבור כי לא ניתן לשלול קיומו של סיכון לכלל הקטינות, וכי למשיב קושי לשלוט על דחפיו המיניים ולבחון את הבעייתיות במצבו. "במקרים מעין אלה רובץ לפתחו של הנאשם המבקש להשתחרר לחלופת מעצר נטל משמעותי לשכנע את בית המשפט כי יש בחלופה המוצעת על ידו כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת ממנו" (בש"פ 660/15 מדינת ישראל נ' פלוני , בפסקה 8 (28.1.2015) (להלן: עניין פלוני ) ). במקרה דנן, לא שוכנעתי כי המשיב הרים את הנטל והראה כי יש במעצר בפיקוח אלקטרוני כדי לאיין ממסוכנות זו. אדרבא, קשייו לשתף פעולה ולהכיר בבעייתיות בהתנהגותו מעידים על כך שאין מדובר במקרה בו מתאים לסטות מהכלל לפיו עליו לשהות במעצר מאחורי סורג ובריח.

11.

כמו כן, מצאתי כי יש ממש בטענות העוררת באשר לחשש ששחרורו של המשיב ישפיע על מצבה הנפשי של הקטינה ועל מתן עדותה. בית משפט זה הכיר

בעבר בכך ששחרורו של נאשם בעבירות מין מקים חשש אינהרנטי להעמדת המתלוננת תחת לחץ נפשי שעלול לפגוע ביכולתה להעיד (ראו והשוו לעניין פלוני , בפסקה 9; בש"פ 3606/09 מדינת ישראל נ' פלוני , בפסקה 7 (6.5.2009); בש"פ 4677/18 מדינת ישראל נ' אבו עמרה , בפסקה 2 (15.6.2018); בש"פ 1706/15 פלוני נ' מדינת ישראל , בפסקה 11 (15.3.2015)). נוכח מערכת היחסים המורכבת בין הקטינה, המשיב ואמה, ובמיוחד על רקע האמור בתסקירי שירות המבחן באשר להשלכות על מצבה הנפשי של הקטינה, שלא אפרט אודותיו מעבר לנאמר מטעמי צנעת הפרט, יש כאמור ממש בחשש זה.

עדות הקטינה עתידה להישמע בתחילת חודש מרץ (3.3.2019), כשעד לאמצע חודש אפריל 2019 קבועים עוד שלושה מועדי הוכחות, במהלכם סביר להניח כי עדותה של הקטינה תסתיים. משכך לא מצאתי כי בנקודת זמן זו

ישנה הצדקה להורות על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, כשהקטינה טרם מסרה את עדותה. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, דומה כי לאחר שתמסור הקטינה את עדותה, עוצמתו של חשש זה עשויה להיחלש, ופתוחה הדרך בפני המשיב להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר לאחר שתמסור את עדותה.

12.

סוף דבר, הערר מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת והמשיב ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.