בש"פ 9344/99 דרוויש חמדאן נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שורת עבירות חמורות, ובכלל זה רצח, נסיון לרצח, מספר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקה ונשיאה של נשק שלא כדין, הצתה והיזק בזדון. על פי הנטען בכתב האישום, בלילה שבין 16.6.99 ל17.6.99- נרצח בן דודו של העורר, פואד חמדאן. כנקמה, יצא העורר בחברת אנשים נוספים לעבר בתיהם של בני משפחת חכרוש החשודה במעשה, והעלו באש מכוניות ובתים של בני המשפחה. בסמוך לאחר מכן, הגיעו העורר והאחרים אל ביתו של אחד מבני משפחת חכרוש, פהמי חכרוש, כשהם מצויידים בנשק חם, ופתחו באש כבדה לעבר הבית. מאוחר יותר, לאחר שנועד העורר עם בני-דודו ערפאת חמדאן וענאד חמדאן ועם אדם נוסף, יצאו הארבעה אל ביתו של אחמד חכרוש - בן משפחה נוסף למשפחת חכרוש, החשודה ברצח בן דודו של העורר, כאמור - הרגו את אחמד חכרוש (להלן: המנוח) ופצעו את אשתו.

במשך מספר חודשים, לא היה בידי המשטרה מידע באשר לזהותו של הרוצח. התפנית התחוללה בעקבות מעצרו של עבדאללה עותמאן אשר הציע למשטרה לערוך עמו הסכם, שבמסגרתו ימסור מידע מפליל כנגד מבצע הרצח, ובתמורה, ייסגר נגדו תיק משטרתי בו נחשד בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. לאחר חתימה ההסכם, מסר עבדאללה את שמו של העורר כמי שביצע את הרצח. העורר נעצר, ועבדאללה (להלן: המדובב) הוכנס לתאו בכדי להשיג ממנו הודאה מוקלטת ברצח. השיחות המוקלטות שבין המדובב לבין העורר הן עיקר הראיות המצויות כיום בידי התביעה. עוד מצויות בידי התביעה מספר הודעות שנגבו מהמדובב, וכן מספר הודעות שנגבו מאנשי כפר כנא - מקום התרחשות האירועים, אשר אין בהן, כשלעצמן, כדי להפליל את העורר בביצוע הרצח.

בפני בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט בן-דוד) נידונה בקשת התביעה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. סניגורו של העורר טען כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה והשופט קמא, לאחר שבדק את חומר הראיות, דחה את הטענה וציווה על מעצרו של העורר. על החלטה זו הוגש הערר.

בדיון שנערך בפניי חזר וטען בא-כוח העורר, כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשי הרצח, וכי לכל היותר מצויות בידיה ראיות הקושרות את העורר למעשי הירי, אלא, שבמעשים אלה אין כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. לדבריו, השיחות המוקלטות שבין המדובב לעורר אינן יוצרות תמונה ברורה באשר לחלקו של העורר ברצח, ואילו בהודעות שנגבו מהמדובב אין לתת אמון, משום שהן מונעות מרצונו הברור של המדובב למלא את חלקו בהסכם עם התביעה. עוד טען בא-כוח העורר, כי אין לייחס משמעות לפרטים "מוכמנים" העולים מתוך הראיות, וזאת משום שפרטים אלה אינם מוכמנים במובן האמיתי של המלה, שכן הם ידועים לאנשים רבים בכפר, שהיו עדים להתרחשויות הקשות.

בא-כוח המשיבה, עו"ד ליבליין, טען כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. הוא פרט בהרחבה את האמור בשיחות המוקלטות ואת התמיכות להן כדי לבסס את טיעונו. לדבריו, ניתן למצוא בהקלטות אמרות ברורות של העורר המפלילות אותו, והקושרות אותו באופן ברור הן ליריות לעבר הבית, והן לרצח עצמו. בא-כוח המשיבה אף עמד על קיומם של פרטים מוכמנים, הקושרים את העורר לביצוע המעשים המיוחסים לו, וכן על קיומם של חיזוקים נוספים, העולים מתוך השוואת אמרותיו של העורר בהקלטות להודעות של אחרים: של המדובב, של עאמר טאהא, שכנו של המנוח, ושל מוחמד טאהא, שבביתו התקיים המפגש שהוביל לרציחתו של המנוח. בא-כוח המדינה אף טען לחלופין, כי גם אם נניח כי קיימות ראיות לכאורה רק באשר למעשי הירי, כטענת הסניגור, יש בראיות אלה כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

שמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בחומר החקירה, ושוכנעתי כי דין הערר להידחות.

מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא, כי ההקלטות וההודעות השונות שבידי המשטרה מקימות תשתית ראייתית לכאורית לאישומו של העורר. בחינת תמלילי הקלטות השיחות שנערכו בין המדובב לבין העורר מגלה כי העורר קושר עצמו למעשים המיוחסים לו בכתב האישום. כך, למשל, העורר מספר למדובב כי ברשותו רובה, אשר שימש בביצוע הירי לעבר ביתו של המנוח. עוד מספר העורר על חלוקת התפקידים שהייתה בינו, לבין שלושת האחרים שהיו עמו בעת הרצח, ולפיה, הוא וענאד היו "למטה", ליד ביתו של המנוח, והשניים האחרים (וביניהם ערפאת) היו מופקדים על השמירה לידי ביתו של עמאר טאהא. פרט אחרון זה מאומת בהודעתו של עמאר טאהא במשטרה, אשר סיפר כי זיהה את ערפאת ליד ביתו, וכי אחרים ביצעו את הירי לעבר ביתו של המנוח. בקלטת שבה נשמע העורר כשהוא מספר למדובב על חלוקת התפקידים בין הארבעה, הוא אף מביע את חששו כי ענאד יעיד נגדו, באומרו שענאד לא יעיז לעשות כן משום שהוא "יודע שלמחרת הוא מת" ומוסיף כי "כל מי שיודע את האמת רק אני והוא ואלוהים".

בקלטות מצויות אמירות נוספות שניתן למצוא להן חיזוק בהודעות של אחרים: כך, למשל, המדובב מספר בהודעה שנגבתה ממנו עוד בטרם הוכנס לתאו של העורר, כי העורר סיפר לו שפנה אל אחיו של בן-דודו שנרצח וביקש ממנו את נשקו, והדבר נשמע מפיו של העורר בהקלטה. העורר אף הוקלט באומרו כי נפגש עם בני משפחתו בליל הרצח, וזאת בניגוד לאליבי שמסר בעת שנחקר לראשונה במשטרה. יתרה מכך, העורר מספר כיצד נודע לבני המשפחה על מותו של קרובם (שאת מותו ביקשו לנקום), ועל תגובתו של ערפאת, אשר שבר את הפלאפון שהיה בידו. פרט זה נמסר אף על ידי מוחמד טאהא אשר סיפר בהודעתו במשטרה על התכנסותם של בני משפחת חמדאן, ועל שבירת הפלאפון של ערפאת לשמע הבשורה המרה על מות קרובם.

שקריו של העורר בהודעתו במשטרה מחזקים אף הם את הראיות נגדו: כאמור, האליבי של העורר, ולפיו, בליל האירוע ישן בביתו ולא שמע דבר נסתר, הן על ידי דבריו שלו אשר הוקלטו, והן על ידי הודעתו של מוחמד טאהא במשטרה. כמו כן, העורר מספר בהודעתו כי אינו יודע אם המנוח נרצח באמצעות סכין או ביריות, ואילו בהקלטות הוא מספר על הירי הרב לעבר ביתו של המנוח. אכן ברגעים הקריטיים של שיחות העורר עם המדובב, בעת הסיפור על הרצח, עובר העורר ללחישות אשר תוכנן אינו נשמע בהקלטה. לחישות אלה מחזקות לכאורה את הרושם כי העורר מודע להקלטה, ומטעם זה דיבורו זהיר. העורר אף נשמע אומר למדובב כי יתכן שהמשטרה מאזינה לשיחתם, ומיד לאחר דברים אלה נשמע העורר אומר דברים המרחיקים אותו מהמעשה. יצויין, כי בהודעות שנגבו מהמדובב במהלך התקופה ששהה עם העורר בתאו, סיפר המדובב כי העורר סיפר לו על הרצח בלחש ובתנועות ידיים.

בכל האמור לעיל יש כדי לבסס את המסקנה, כי צדק בית המשפט קמא בקבעו כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה. אין ספק שאם יש בחומר תשתית ראיתית לכאורה, הרי בהתחשב בסוג העבירות המיוחסות לעורר קמה בעניינו עילת מעצר. בנסיבות העניין, נוכח טיבם של המעשים המיוחסים לעורר ואף נוכח הסכנה הנשקפת ממנו לשיבוש הליכי משפט ולתיאום עדויות, העולה, בין היתר, מן האיום על חייו של ענאד, כפי שנשמע בהקלטתו של העורר, לא ניתן להסתפק בחלופה למעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.