בש"פ 9356/05 מדינת ישראל נ. צבי סלימאן

1.בחודש יולי 2004 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. כתב האישום כולל 11 אישומים ובהן עבירות של אינוס, אינוס במרמה, קבלת דבר במרמה, התחזות וניסיון לקבל דבר במרמה. בית המשפט המחוזי הורה לעצור את המשיב עד תום משפטו. בית משפט זה האריך בעבר בשתי הזדמנויות שונות את המעצר מעבר לתשעה חודשים. אותן הארכות ניתנו בהסכמת המשיב. הבקשה שבפניי הינה להאריך את המעצר בפעם נוספת.

2.כתב האישום מתאר פרקטיקה שפיתח המשיב לשם פיתויין של נשים על מנת שיקיימו יחסי מין עימו. הוא הציג עצמו במרמה כבעל תפקיד בכיר בחברת עמידר או במשרד השיכון וטען בפני נשים שונות כי ידאג שכל אחת מהן תקבל דירה בתמורה לקיום יחסי מין עימו. ואכן, חלק מהנשים קיימו עימו יחסי מין. המשיב הודה בחלק מהעובדות שבכתב האישום. המחלוקת העיקרית בין המבקשת לבין המשיב הינה האם מדובר אכן בעבירות של אינוס, כגירסת המבקשת, או שמא מדובר בקבלת דבר במרמה, כטענת המשיב. סוגיה זו תוכרע על ידי בית המשפט המחוזי. חשוב לציין, כי פרשת ההוכחות הסתיימה ובעלי הדין אף הגישו את סיכומיהם. סיכומי ההגנה הוגשו ביום 21.9.05. משמע, עתה נותר לבית המשפט המחוזי לומר את דברו בהכרעת הדין.

3.דעתי שבנסיבות הענין יש להיעתר לבקשה. אף אם בית המשפט המחוזי ימצא בסופו של יום שאין מדובר באינוס, הרי המעשים שביצע המשיב, ואין זה משנה איך נגדירם, מעוררים סלידה. אמנם, אין בכך כדי להצדיק הארכת מעצר. עם זאת, המדובר בסדרה ארוכה של מקרים וקיים מטבע הדברים חשש להישנות המעשים וקשה להבטיח שלא תהא חזרה על כך אם המשיב ישהה במעצר בית. כאשר מוסיפים לכך את העובדה שציינתי, לפיה כל שנותר לבית המשפט הוא ליתן את הכרעת הדין הרי יש להיעתר לבקשה.

4.הנני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 11.10.05 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1134/04, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפי המוקדם.