פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9371/11
לפני:
כבוד השופט א' גרוניס
העורר:
אביאור גינון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר
שבע במ"ת 51810-11-11 מיום 15.12.11 שניתנה ע"י כב' השופט א' אינפלד
תאריך הישיבה:
כ"ה בכסלו התשע"ב
(21.12.2011)
בשם
העורר:
עו"ד שמעון
תורג'מן
עו"ד
נועם אליגון
בשם המשיבה:
עו"ד סיון רוסו
החלטה
1.
העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הוא מואשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. משהוגש כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' אינפלד) נעתר לבקשה. מכאן הערר שלפניי.
2.
העורר הינו יליד שנת 1992. במסגרת גיוסו לשירות חובה הוא הוצב במשמר הגבול. במסגרת תפקידו ובמהלך הטירונות שהה העורר עם שוטרים אחרים בבית החייל באילת. בשלב מסויים התגלע ויכוח בין העורר לבין אחר ששירת באותה יחידה. תוך כדי הויכוח היכה העורר את האחר באמצעות קת הנשק. האחר בעט בעורר וקילל אותו. שוטרים אחרים שהיו במקום הפרידו בין השניים. לאחר העימות האמור עלה האחר לקומה השנייה בבית החייל. משחלפו כחמש דקות עלה העורר לקומה בה נמצא האחר. העורר שלף סכין, רץ לעבר האחר ודקר אותו פעמיים במותן ובצלעות. עקב הדקירות נפגע האחר, נלקח לבית החולים באילת ונאלץ לעבור ניתוח. אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ואף אין מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר. השאלה שעלתה בבית המשפט המחוזי הייתה, האם יש מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. בהחלטה
מיום 28.11.2011 הורה בית המשפט, כי יוגש תסקיר תוך שהעורר נמצא במעצר. ואכן, שירות המבחן הגיש תסקיר בו המליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בביתם של סבו וסבתו בבאר שבע, בפיקוחם של שישה מפקחים מבני משפחתו. לאחר שנערך דיון נוסף בבית המשפט המחוזי הוחלט ביום 15.12.2011 שלא לשחרר את העורר לחלופה שהוצעה.
3.
דעתי היא, כי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אכן, עסקינן בצעיר בן 19 שאין לו עבר פלילי. האירוע המתואר בכתב האישום הינו אירוע חד פעמי. שירות המבחן אומנם המליץ על שחרור לחלופה, תוך הערכה שהמפקחים יוכלו להציב גבולות ברורים לעורר. ברם, האירוע המתואר בכתב האישום, הגם שהינו חד פעמי מבחינת העורר, מצביע על סיכון ברמה גבוהה לשלום הציבור. אצביע על כך, כי חלפו כחמש דקות בין האירוע הראשוני בגדרו החליפו העורר והאחר מהלומות וקללות ועד לאירוע הדקירה. כלומר, אין מדובר במעשה שנעשה בעידנא דריתחא. חלפו חמש דקות ולא נתקררה דעתו של העורר אלא הוא הסלים את האירוע, תוך שהוא עושה שימוש בסכין על מנת לדקור את האחר. במקרים מעין אלה הכלל הוא שיש להורות על מעצר עד תום ההליכים. איני סבור שמקרה זה מצדיק הליכה בדרך אחרת.
4.
אשר על כן, הנני מחליט לדחות את הערר.
ניתנה היום, כ"ה בכסלו תשע"ב (21.12.2011).
ש ו פ ט