בש"פ 9381/07 מוחמד אל צופי נ. מדינת ישראל

1.

עתירה לגילוי ראיות ולהסרת חיסיון לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971.

העותר, תושב רפיח שברצועת עזה, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע באישומים מרובים, ובהם מיוחסות לו עבירות רבות של רצח, ניסיון רצח, חברות בארגון טרוריסטי, קשירת קשר לפשע, מגע עם סוכן חוץ, עבירות נשק, הסתננות מזוינת, מסירת ידיעות לאויב, אימונים צבאיים ועוד ועוד.

על פי הנטען בשנים עשר האישומים שבכתב האישום (לאחר שהמאשימה הודיעה על חזרתה בה מהאישום השמיני שבכתב האישום המקורי), חבר והצטרף העותר לארגון החמאס ברצועת עזה. במסגרת פעילותו בארגון זה לקח העותר חלק בפעולות לוחמה וטרור של החמאס שכוונו נגד חיילי צה"ל. באחת מאותן הפעולות נהרגו ארבעה חיילי צה"ל שהיו במוצב ליד גדר הגבול (האישום השני), בפעולות אחרות תצפת העותר, לבקשת החמאס, על פעילויות שונות מעבר לגבול והעביר המידע לממונים עליו בחמאס (האישום הרביעי). בהזדמנות אחרת השתתף בהובלת טילי קסאם אותם התכוונה חוליית חמאס לשגר לעבר ישראל (האישום השביעי). באישומים הנוספים מיוחסים לנאשם עבירות רבות נוספות של פעילות מסוגים שונים במסגרת ארגון החמאס.

במקביל להגשת כתב האישום חתם שר הבטחון על תעודה בדבר ראיות חסויות, לפי סעיף44(א) לפקודה – ובה חוסו, מטעמים של בטחון המדינה, ראיות ופרטי מידע שעניינם, בין היתר, בנושאים הבאים:

"1. מקורות המידע של שרות הבטחון הכללי – לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחושפם.

2.א. שיטוח ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נוהלי עבודה ודרכי השגת מידע של שירות הבטחון הכללי ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסקרת החקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.אמצעים טכניים של שרות הבטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה".

בכתב העתירה ובטיעוניו על פה, מעלה ב"כ העותר את הטענות המתבקשות מאליהן לעניין הקשיים האפשריים הנודעים להגנת נאשם, באשר הוא, כתוצאה מחיסויו של חומר חקירה שאפשר ויהיה בחשיפתו בפניו כדי סיוע לניהול הגנתו של הנאשם.

2.

בישיבה בדלתיים סגורות מיום 22.1.08, ולאחר מכן בישיבה נוספת מיום 23.3.08, הציגו בפני ב"כ המשיבה והממונים על החקירה את חומר הראיות המחוסה, ופירטו בהרחבה את השיקולים שעמדו ביסוד החלטת השר לחסותו.

עיינתי בחומר שהוצג בפני בדלתיים הסגורות. העיון והבחינה שערכתי והסברי ב"כ המדינה וגורמי החקירה מובילים אותי למסקנה כי אכן המדובר, מראשית ועד אחרית, במידע כזה ואחר שהושג ממקורות שונים ובדרכי פעולה שונות ורגישות של גורמי מודיעין. חשיפתם של אלה (כולם או חלקם) עלולה בבירור לסכן קיומם של מקורות מידע חיוניים ודרכי פעולה מודיעיניות, ובכך לפגוע באינטרס הביטחון. מטיבם ומעצם מהותם של הדברים – לא אוכל כמובן להוסיף ולפרט מעבר לכך.

מסקנתי הינה איפוא, כי תעודת החסיון הוצאה על ידי שר הבטחון למטרה שנקבעה לכך בסעיף 44(א) לפקודה ובמידה הראויה להשגת תכלית זו.

3.

משהגעתי למסקנה כי תעודת החסיון הוצאה למטרה שנקבעה לכך בחוק, נדרשת הבחינה הנוספת, והיא – האם קיימים נתונים או חומרים בחומר החסוי החיוניים להגנתו האפשרית של העותר במשפטו? שכן, אם כך הוא הדבר, ואם ראיה פלונית חיונית היא להגנתו של נאשם, כי אז לא יקיים בית המשפט את החיסיון אלא יורה על גילויה של הראיה (ר' ע"פ 889/96 מאזריב נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 433, 437; וכן בש"פ 7236/07 אחמד קורד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.9.07)).

לעניין זה של בחינת מידת חיוניותיה או חשיבותה של ראיה, שבחומר המחוסה, להגנת הנאשם, נפסק על ידי השופט (כתוארו אז) א' ברק, כי:

"יש לבחון את חשיבותה היחסית של אותה ראיה, תוך מתן משקל לראיה, בהתייחס לקשת האפשרויות שבין חשיבות אפסית לבין חיוניות מרובה. משנקבע משקל זה, יש להשוותו למשקלה הבטחוני של הראיה בחשיפתה. אם הראשון עולה על השני, יש לצוות על גילוי ...

המבחן, הקבוע בסעיף 44(א) לפקודת הראיות, מחייב בדיקה שהיא אינדווידואלית וספציפית. הוא מחייב בחינת ערכה ההוכחתי של הראיה במסגרת המשפט, שבו מבקשים את הגשתה ... בחינה זו, מטבע הדברים, אינה יכולה להיות אקדמית, אלא תכליתית וצמודה 'לעובדותיו של המקרה הנדון' (ע"פ 484/08, בעמ' 220). על בית המשפט לבחון את מסכת הראיות הקיימות, ואת מיקומה של הראיה במסכת זו ...

אין לו לשופט, במקרה זה, אלא ללמוד כמיטב יכולתו את מצב הראיות במשפט ואת עמדת הצדדים בשאלות השנויות במחלוקת ועל רקע זה להגיע להכרעה, כנדרש בסעיף 44(א) לפקודת הראיות" (ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 729, 739-738 (1984)).

4.

בליבת חומר החקירה עליו נסמך כתב האישום עומדות הודעות מפורטות שנגבו מהעותר במהלך חקירתו. לצידן של אלו מצויות הודעות מפלילות של אחרים ביחס לחלק מהמעשים המיוחסים לעותר במסגרת פעילותו הנטענת בארגון החמאס.

בפתח הליכי המשפט בבית המשפט המחוזי הודיע סנגורו של העותר – בגדרו של המענה לכתב האישום – כי הוא עומד להעלות טענות כנגד קבילות הודעותיו ולקיום משפט זוטא לעניין זה. על פי הנטען באותה הודעה, קדמו לגביית ההודעות מעשי איום כאלה ואחרים על העותר ובני משפחתו. עוד נטען, כי ההודעות נגבו באמצעי חקירה פסולים, ובהם פעולות דיבוב מאיימות.

בגדר הטענות בעתירה זו, מבקש העותר לבחון האפשרות כי במסגרת החומר המחוסה מצויים מסמכים או ראיות הכוללות התיחסות לאותם אמצעי ושיטות חקירה פסולים הנטענים על ידו בטענותיו לעניין משפט הזוטא.

אקדים ואציין, כי בעיון שעיינתי בחומר המחוסה לא מצאתי מסמכים או ראיות התומכים בטענות אלה של ב"כ העותר.

למותר לציין, כי נטל הראיה לעניין נסיבות גביית הודעותיו של העותר בחקירה מוטל על המאשימה, וזאת במסגרת ניהול פרשת ראיותיה במשפט הזוטא.

בהודעה המפרטת את טענות העותר לגבי קבילות ההודעות, מפורטים שמות ותיאורים של החוקרים או המדובבים להם מייחס העותר פעולות ומעשים שלא כדין. עניין זה יתברר אל נכון, וכמצוות החוק והפסיקה, במהלך משפטו של העותר, וההכרעה בו תהיה בהתבסס על דיני הראיות ונטלי הראיה שנקבעו לכך בדין ובפסיקה.

כאמור לעיל – לא מצאתי בחומר המחוסה מסמכים או מידע שחיסויים עלול לפגוע ביכולתו של העותר לניהול משפט הזוטא.

5.

למסקנה דומה הגעתי גם באשר להיבט ניהול הגנתו של העותר לגופם של האישומים המיוחסים לו בשנים עשר האישומים שנותרו בכתב האישום.

ראיות התביעה לעניין שנים עשר האישומים נסמכות כאמור על הודעות מפורטות שמסר העותר בשלבים שונים של החקירה, כשהן מתחזקות לכאורה באמרות מפלילות של שותפים או סמוכים לחלק מהמעשים הנטענים.

לא נמצאו לי – בחומר החסוי שעיינתי בו – חומרי חקירה שחשיפתם כשלעצמה עשויה לתת תימוכין לקו ההגנה שנטען ע"י ב"כ העותר, ולפיו מרכיבים שונים בהודעותיו של העותר אינם אלא התרברבות במעשים שלא עשה או הודיית שוא שניתנה בעקבות אמצעי לחץ פסולים.

6.

לסיכום, באיזון המתבקש לעניין זה בין מטרת הטלת החיסיון מחד גיסא לבין בחינת הפגיעה העלולה להיוודע להגנת העותר כתוצאה מכך, מאידך גיסא – נחה דעתי כי אין מקום להעתר לבקשת גילוי הראיות והסרת החסיון.

לאור זאת, אני מחליט לדחות את העתירה.